גם אביו הדגול, הרב אברהם יצחק קוק, פעל רבות "להתנחל" ולרכוש קרקעות בעבר הירדן, אפילו מרחק מזרחה ליריחו בנסיעה (בעגלה) של חמש שעות ("אגרות הראי"ה", ח"א, עמ' רע"א). קדושה זו של עבר הירדן היא מפני מלחמת משה נגד סיחון ועוג. [ראה מפה של השטח הנכבש, ב"דעת מקרא" של מוסד הרב קוק, במדבר, עמ' רסג, רסט].
קובעי המדיניות שבממשלת ישראל אטומים הם מדעת ונבערים מידיעת התורה. כיצד נחזיר אותם למוטב? ודאי אם עקרונות הנ"ל חלשים אצלנו מאמיני התורה, אין בנו כוח לשכנע בכך אחרים
וכיוון שעוד תחזור לידינו נחלת א"י זאת, כאשר נקברה מרים שם נחשב הדבר כאילו היא קבורה בארץ ישראל! כך כתב על פרשתנו הגאון מחבר "אור שמח" בספרו "משך חכמה" (במדבר כ', כ"ח). הוא שואל מפני מה לא נשאו בני ישראל את גופתה איתם בדרכם לארץ ישראל, כמו שנשאו את גופתו של יוסף? הרי מצוה היא להביאה לקבורת ארץ ישראל? כל שכן שהיא מתה בשנת הארבעים לנדודם, קרוב לכניסתם? ועונה כי כיוון שעתיד הקב"ה לתת לנו ארצות אלו שמעבר לירדן, "אם כן יהיה הכל שייך לארץ ישראל, ותהא קבורה בארץ ישראל וכו'. כי כשיבוא המשיח הוא לארץ ישראל". כמובן כמו כן אפשר לומר זאת גם על קבורתו של אהרון ומשה שנקברו שם.
אותה האגרת הנ"ל של הראי"ה, בו קרא לרכוש קרקעות ממזרח לירדן, מסיים כך: "והנה מה טוב היה אשר נחלץ חושים ונשתדל שתיפול חלקה נחמדה זאת לנחלה לישראל. ובעוונותינו הרבים רבתה מאד ההתרשלות בדבר הגדול הזה של גאולת הארץ. בעת הזאת, שקול ה' בכח קורא לנו מכל מסיבות המעשים, לעלות ולהתנחל בארץ חמדה, וכל אחד פונה לעברו , ובתוך כך המחירים עולים, והארץ מתיישבת ונקנית ע"י זרים [אומות העולם]. חושו נא, אחים אהובים, אשר נתן ה' בכם זיק אורו וחם אהבת חבל נחלתו, והשתדלו נא להוציא מן הכח אל הפועל את מחשבתכם הטובה". (אגרות הראי"ה, ח"א עמ' רעב).
קובעי המדיניות שבממשלת ישראל אטומים הם מדעת ונבערים מידיעת התורה. כיצד נחזיר אותם למוטב? ודאי אם עקרונות הנ"ל חלשים אצלנו מאמיני התורה, אין בנו כוח לשכנע בכך אחרים. "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג, לג). אם יש לנו חולשה פנימית, אנו משדרים לזולתנו שגם הם יכירו החולשה הזאת. אלא "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו" (שמואל ב' י', י"ב).