למערכת המשפט במדינת ישראל יש דם על הידיים. ולא סתם דם, דם של יהודים.
מדוע הכישלון הזה? מדוע אנחנו הולכים להלוויה אחר הלוויה? האם זה בגלל שאיננו מתאמצים מספיק? ברור שלא, אין עוד מקום בעולם שבו רוב הצבא, חלק גדול מהמשטרה וגם השב"כ עוסק בביטחון שוטף, וחוץ מזה יש גם מאבטח בכל פינה
למה לא הרגו את המחבל על הטרקטור עוד בהתחלה? כל מאבטח יודע שהסכנה מתביעה משפטית אינה פחותה מהסכנה מהמחבל, ואולי יותר גדולה. זה לא סתם שאין גיבוי לאף אחד: לא לחייל, לא למתנחל, לא לשוטר ולא למאבטח. זה יותר גרוע: בעיני מערכת המשפט כל האנשים האלה העומדים בחזית הם האויב. כל מאמצי המערכת הם להפחיד, לסרס ולשתק את הלוחמים בחזית.
כוחות הביטחון אינם מצליחים למנוע את הערבים מלפגוע בנו. בדרום ובצפון אינם מונעים ירי של טילים או חטיפות חיילים. במקומות אחרים אין כוחות הביטחון מצליחים למנוע פיגועים.
מדוע הכישלון הזה? מדוע אנחנו הולכים להלוויה אחר הלוויה? האם זה בגלל שאיננו מתאמצים מספיק? ברור שלא, אין עוד מקום בעולם שבו רוב הצבא, חלק גדול מהמשטרה וגם השב"כ עוסק בביטחון שוטף, וחוץ מזה יש גם מאבטח בכל פינה. אין ספק שאנו מתאמצים מאוד. גם אין מדובר כאן בחוסר כישרון: השב"כ מגלה את רוב הפיגועים בזמן; יש ידיעות מפורטות על כמויות הנשק הזורם מצפון ומדרום, וגם על השיטות והדרכים בהן הוא עובר, וכן הלאה. שמות הכנופיות השונות, מפקדיהן וכולי ידועים גם הם. הצבא עוצר מבוקשים כמעט מדי יום, וכך גם המשטרה. יחידות המסתערבים מגיעות כמעט לכל מקום, כך שאין ספק שהיכולת שלנו היא גדולה.
ולמרות כל זאת, אנו הולכים להלוויה אחרי הלוויה. לדבר הזה יש סיבה ברורה כי אין שום צורך במידע על האויב אם לא משתמשים במידע הזה, ואין שום תועלת ביכולת רבה אם לא משתמשים בה בצורה מועילה.
כל אחד יודע שאם נשרוף את עזה לא ירו משם יותר שום דבר, אבל כל מפקד שיתן פקודה כזו יועמד מיד לדין. לכן המפקדים דואגים שהתותחים ירו על חולות ריקים, והמטוסים יפציצו בניינים ריקים מאדם. כאילו האויב הוא הבניין ולא האנשים שהיו בו. לכן כאשר אנו פוגעים, בטעות כמובן, באנשי האויב מיד אצים רצים כל הקצינים להתנצל. הם פשוט חוששים מכתב אישום.
ברמת החייל הפשוט או השוטר הזוטר, או המאבטח, קיימת אותה בעיה בדיוק. כל מאבטח יודע שסכנת התביעה חמורה לא פחות מסכנת המחבל. הדברים נאמרים בפירוש בקורס ההכנה.
השוטרים יודעים היטב שאין להם גיבוי לפעול נגד ערבים. למי שזוכר את התפרעות אוהדי סכנין, אז קראו לזה "נוהל ידיים בכיסים" או בעברית פשוטה: רואים את הערבים מתפרעים ולא עושים דבר. גם השוטרים הבריטים נהגו כך בשעתםהשוטרים יודעים היטב שאין להם גיבוי לפעול נגד ערבים. למי שזוכר את התפרעות אוהדי סכנין, אז קראו לזה "נוהל ידיים בכיסים" או בעברית פשוטה: רואים את הערבים מתפרעים ולא עושים דבר. גם השוטרים הבריטים נהגו כך בשעתם.
בשני הפיגועים האחרונים (נכון לכתיבת שורות אלה) היה הדבר בולט במיוחד:
בישיבת "מרכז הרב" היה שוטר שלא פעל נגד המחבל. בפיגוע הטרקטור היו גם מאבטחת, גם שוטרת וגם שוטר יס"מ. לכל אחד מהם היתה אפשרות להרוג את המחבל, ושלושתם חששו מפגיעת מערכת המשפט ולא פעלו כדרוש. אפילו השוטרת אשר ירתה ופגעה במחבל לא עלתה על הטרקטור כדי להוסיף עוד ארבעה כדורים לגולגולת, כי דבר כזה מסוכן מאוד מבחינה משפטית. התוצאה הייתה שלוש הלוויות.
בשני הפיגועים היה זה אזרח שהרג את המחבל, אזרח שעשה את מה שהשוטר היה צריך לעשות, היה יכול לעשות ולא עשה. אותם אזרחים לא התחשבו במערכת המשפט, אלא פעלו כפי שהכתיב המוח.
המקרים האלה מפורסמים וידועים, אבל אינם היחידים. לפני שנים אחדות היה לוחם ימ"מ בשם צ'רלי שלוש. הוא ראה מחבל תוקף והורג יהודים בשכונת בקעה בירושלים, אבל בגלל שחשש מתביעה משפטית ירה ברגלי המחבל ולא בראשו. בהלוויה שלו אמרו שהוא היה בחור טוב.
כמוהו היו אחרים: למשל, היה פעם שוטר מג"ב בשם כפיר אוחיון. תפקידו היה לבדוק את הערבים העוברים במחסום ארז. יום אחד אמר כפיר לאחד הערבים העוברים במחסום להרים את חולצתו כדי לבדוק שאין לו חגורת נפץ. אישה מחברת אחד מארגוני השמאל ראתה את הדבר והתלוננה למפקדיו של כפיר. התוצאה הייתה שהמפקדים, שחששו מפגיעה, נזפו קשות בכפיר שמילא את תפקידו ותו לאו, ואיימו עליו שיענישו אותו. למחרת, כאשר עבר ערבי אחר במחסום כפיר כבר לא דרש ממנו להרים את חולצתו. הערבי התפוצץ וכפיר נהרג במקום. גם בהלוויה שלו אמרו שהוא היה בחור טוב.
דוגמאות כאלה יש בשפע. גם שי דרומי, החקלאי מהדרום, שהרג ערבי חמוש בסכין שפלש לשטחו בלילה, נעצר מיד והואשם ברצח. מערכת המשפט התעלמה לחלוטין מכך שגניבות ורצח שמבצעים ערבים הם מכת מדינה שהמשטרה איננה מטפלת בהדוגמאות כאלה יש בשפע. גם שי דרומי, החקלאי מהדרום, שהרג ערבי חמוש בסכין שפלש לשטחו בלילה, נעצר מיד והואשם ברצח. מערכת המשפט התעלמה לחלוטין מכך שגניבות ורצח שמבצעים ערבים הם מכת מדינה שהמשטרה איננה מטפלת בה. לאחר פרסום הפרשה והתגובה הציבורית החריפה הומר האישום להריגה.
לכל המקרים האלו, ולרבים אחרים, יש דבר אחד משותף: מי שפועל נגד האויב הערבי, מערכת המשפט מתקיפה אותו.
את הדבר הזה צריך להבין: כל טיל שנוחת עלינו, כל פיגוע, כל הלוויה - כל אירוע כזה קורה לא בגלל ש"אין פתרון לטרור" כפי שהתקשורת אוהבת לומר לנו (הסיסמה הקודמת "שלום" כבר לא באופנה), אלא בגלל שמערכת המשפט מסייעת לערבים, פשוט כך. וגם אם הגורם הישיר למוות הוא נהג הטרקטור שדרס, הגורם העקיף זה שריפה את ידי השוטרים והמאבטחת הוא המסוכן יותר. כי הערבי נהג הטרקטור פגע בכמה אנשים בודדים פעם אחת, ואילו מערכת המשפט מסייעת לאלפי פיגועים.
ולמי שלא השתכנע או שקשה לו לראות את המציאות כמות שהיא, הרי תרגיל מחשבתי קטן:
האזרח שהרג את מחבל הטרקטור הוא גיבור לאומי, כולם אוהבים אותו, ולא מאשימים אותו בשום דבר. אבל מה היה קורה אילו אותו אזרח היה נוטל את נשקה של המאבטחת והורג את המחבל בתחילת הארוע, לפני שהמחבל הספיק לפגוע במישהו? התשובה ברורה: אותו אזרח היה יושב כעת במעצר ומואשם ברצח. לא פחות.
אז מה בעצם ההבדל, בעיני מערכת המשפט, בין גיבור לרוצח? מה קרה באותן דקות מועטות שבין תחילת וסוף האירוע? התשובה: דם יהודי נשפך.
מפתח העניין. על פי שיטת מערכת המשפט מותר ליהודי לפעול נגד ערבי אך ורק בתנאי אחד שהדם היהודי כבר נשפך. כך היה גם ב"מרכז הרב": האזרח שהרג את המחבל הוא גיבור כי שמונה נערים יהודיים כבר נרצחוזהו מפתח העניין. על פי שיטת מערכת המשפט מותר ליהודי לפעול נגד ערבי אך ורק בתנאי אחד שהדם היהודי כבר נשפך. כך היה גם ב"מרכז הרב": האזרח שהרג את המחבל הוא גיבור כי שמונה נערים יהודיים כבר נרצחו. אילו האזרח היה הורג את המחבל לפני שזה פגע ביהודים, גם הוא היה נעצר ומואשם בפשע. השוטר לא ידע שהדם היהודי כבר נשפך, ולכן לא היה יכול להיכנס פנימה בלי לחשוש מפגיעה מצד מערכת המשפט.
אין לצה"ל שום בעיה לחסל את האיום האירני, זה ייקח בדיוק חמש דקות. אבל מפקדי הצבא החוששים ממאסר עולם מעדיפים לחכות עד שתושמד תל אביב. אז לאחר שישפך דם יהודי כמים, יוכלו לעשות את מה שהיה יכול למנוע את החורבן.
כדי להציל את תל אביב לא צריך קואליציה בינלאומית, סנקציות או תמיכה מצד נשיא זר כזה או אחר. מה שצריך לעשות זה להחליף את מערכת המשפט הישראלית שאת הדם היהודי שבו מגואלות ידיה אי אפשר לרחוץ.
אנחנו צריכים מערכת משפט שטובת היהודים נגד עיניה. הדברים נכתבו מתוך ניסיון אישי.
כותבי המאמר מרצים עונש מאסר באשמת ירי לעבר ערבים. הם שימשו חברי כיתת הכוננות בישוב מעלה רחבעם והוזעקו לאירוע בו הקיפו ותקפו ערבים רבש"צ של ישוב סמוך. כדי להרחיק את הערבים, הרבש"צ ירה לכיוון הקרקע והיהודים נסוגו. אח"כ הערבים התלוננו במשטרה וטענו שהרבש"צ והאחים חלמיש ירו לעברם ואף הביאו עדות של רופא ערבי שנפצעו כמה ערבים מהאירוע. השופט החליט להרשיע את האחים חלמיש על סמך עדות הערבים בלבד וזאת למרות שהמשטרה לא בדקה את נשקם כדי לבדוק אם הם בכלל ביצעו ירי באותו אירוע. מאידך המשטרה דאגה להשמיד את הראיה שהאחים חלמיש לא ירו ע"י ביצוע ירי בכלי הנשק בטענה שהם רצו לבדוק את תקינותם.