חיים אנו בתקופות לחץ. הממשלה מנהלת שיחות עם שלוחי הרודן מסוריה שתכליתן למסור לאויבינו את רמת הגולן. הממשלה בעבר הכריזה כי יש לקיים "מפת הדרכים" או בלשון אחרת "התכנסות", בה יאמללו למעלה מרבע מיליון יהודים בעקירה מבתיהם וממקום פרנסתם. כצעד "בונה אימון" הממשלה הקפיאה את הבנייה היהודית במזרח ירושלים והאזור. רבים מאיתנו מלאים הרהורים קשים בעניין התנהלות ראשי השלטון העומדים להביא אסון גדול על כלל היישוב.
הקב"ה השמיט מתחת ידינו את השליטה הישראלית על חבל חוף עזה. לא היה זה במקרה. הנציגים החוקיים של עמנו בונים את שלטונו של אש"ף על חלקים נרחבים של יש"ע, ועוזרים להם בנשק וממון רב, אין זה במקרה
ושמא חלק מאשמת הבגידה בארץ מולדתנו יש להטיל גם עלינו?
מובא בברכות (ה ע"ב) כי נתחמצו לו לרב הונא ארבע מאות חביות יין, הפסד עצום בימים ההם. באו חכמי ישראל לנחם אותו ולהרגיע אותו. אמרו לו: "תבדוק נא במעשיך". התרעם רב הונא: "כלום חשוד אני בעיניכם שאני לא בסדר?". הגיבו לו: "כלום הקב"ה חשוד הוא שיתנהג אף הוא לא בסדר, לעוות את הדין?". מיד התעשת רב הונא וביקש מהם שאם שמעו עליו על איזו שהיא התנהגות שלו שהיא בלתי ראויה יודיעו לו. וכך באמת עשו. עיין שם המשך הסיפור.
הקב"ה השמיט מתחת ידינו את השליטה הישראלית על חבל חוף עזה. לא היה זה במקרה. הנציגים החוקיים של עמנו בונים את שלטונו של אש"ף על חלקים נרחבים של יש"ע, ועוזרים להם בנשק וממון רב, אין זה במקרה. מדינת ישראל נכנעת לארה"ב ולאיחוד האירופי המכתיבים לנו תנאים, לבל נרחיב יישובים יהודים ביש"ע, וכאילו אנו נתינים שלהם ומוכרחים לעשות רצונם וציוויים, אין זה במקרה. כאשר כוחות המשטרה וכן נציגי הפרקליטות מציקים למתנחלים, אין זה במקרה. כי יהודי כשר מאמין כי אין שום צרה במקרה, כדברי רמב"ם על עיתות מצוקה של עם ישראל: "אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו 'דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית', הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות" (הלכות תעניות פ"א ה"ג).
כי אדם הנוהג זלזול ב"כלי של קדושה", הוא מעורר מידה כנגד מידה שיפסיד אותו. ה"משנה ברורה" (סי' קנא, ס"ק א) מביא מהקדמונים שכאשר נוהגים זלזול וקלות ראש בבית הכנסת גורמים לפעמים שכאשר השכונה מתרוקנת מיושביה היהודים, נמכר בניין בית הכנסת לנוצרים ועובדי עבודה זרה (כמו שקורה פעמים רבות בארה"ב ואירופה). כך כאשר אנו רואים אצל ישראלים מסוימים יחס של בוז לאדמות מורשתנו, לנחלת אבותינו, שמא אחד מהגורמים לכך הוא יחס קר ואדיש לה גם מצד ציבור שומרי המצוות.
כי אדם הנוהג זלזול ב"כלי של קדושה", הוא מעורר מידה כנגד מידה שיפסיד אותו. ה"משנה ברורה" (סי' קנא, ס"ק א) מביא מהקדמונים שכאשר נוהגים זלזול וקלות ראש בבית הכנסת גורמים לפעמים שכאשר השכונה מתרוקנת מיושביה היהודים, נמכר בניין בית הכנסת לנוצרים ועובדי עבודה זרהבמה מדובר? בכל קיץ וקיץ נוהרים עשרות אלפי יהודים לנופש וחופש בחוץ לארץ. הבה ונהיה כנים עם עצמנו, לחלק מהפוסקים זו היא עבירה גדולה: אומנם מותר לצאת לחו"ל לשם צרכי מסחר. מותר לצאת לצרכי רפואה. מותר לצאת כדי לגייס כספים למען החזקת ישיבות ובתי חינוך. וכן מותר לצאת אפילו כדי לראות קרובי משפחה או חברים טובים ששמחים איתם מאד ("משנה ברורה", סי' תקלא ס"ק יד), אבל לצאת כדי לראות את ההרים בשוויצריה או מגדל אייפל בפאריס, או מפלי נייאגרה בארצות הברית וכדומה לזה, כל אלו נחשבו ל"טיול" ומעשה איסור ("משנה ברורה" שם). וזה מפורש בגמרא "כשיצא שלא ברשות כמו לשוט (לשוטט), דברי הכל אסור" (מועד קטן יד ע"א). וגם אלו שחוגגים את שבעת ימי הפסח באיזה בית מלון (מפני המחיר הזול) בתורכיה ויוון שקבוצת מטיילים חכרו, עוברים על איסור היציאה לחו"ל.
הזכרנו כי לפי "משנה ברורה" מותר לצאת לחו"ל כדי לראות פני חברו, אבל אין זה מוסכם על כל הפוסקים (שו"ת משנת יוסף, ליברמן, הל' שביעית ח"א סי' נו, בשם הרב וואזנר). מרן הרב אברהם קוק היה לו בסך הכל רק בן אחד, הגאון ר' צבי יהודה. הבן הזה השתהה זמן רב עד שמצא זיווגו, והחופה הייתה צריכה להיערך בשוויצריה. מצאנו כי ארבע ימים לפני החתונה הראי"ה שלח מכתב איחולים לבנו וברכת "מזל טוב" ("אגרות הראי"ה", ח"ד עמ' קכ"ד), וחודש אח"כ שלח מכתב ברכה למחותנו, אבי הכלה (שם, עמ' קכז). כלומר הרב קוק לא יצא בעצמו לחו"ל להשתתף בשמחת נישואי בנו יחידו [ואמנם יצא לחו"ל לעריכת מגבית כספים להציל את הישיבות].
נחזור לדברי חז"ל כי מהם נקבל את המסגרת הרעיונית הכללית לקיום המצוות (כמובן רק לאלו המצוות שחז"ל הזכירו). הגמרא מחליטה שאפילו כשיש רעב בארץ ישראל, ההיתר לצאת היא רק כשהרעב חמור מאוד והמזון ביוקר רב. וגם שם מדובר שכאשר יגמר הרעב יחזרו ארצה. ואף על פי כן נמנעו מזה: "אין יוצאין מארץ ישראל לחו"ל אלא אם כן עמדו סאתים [חטים] בסלע" (בבא בתרא צא ע"א). "וכן היה ר' שמעון בר יוחאי אומר: אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו. ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ" (שם). ודאי שזה קשור למאמר אחר של חז"ל כי תושבי חו"ל הם כעובדים ע"ז (כתובות קי ע"ב) וההסבר לזה נמצא ברמב"ן (על ויקרא י"ח, כ"ה).
כיוון שכן הדבר, היוצא לחוץ לארץ כדי לראות נוף יפה או מפני סקרנות כדי לראות אתרי תיירות, יש בזה במידה מסוימת יחס של קלות ראש מול ערכי ארץ הקודשיש הטוענים כי מותר לצאת לחו"ל לזמן קצר, כיוון שדעתו לחזור מיד. אבל אין כן דעת רמב"ם (הלכות מלכים פ"ה, ה"ט) הכותב כי אפילו על דעת לחזור, זה מותר לשלושה דברים בלבד. וכן מבואר שר"א בקש לצאת כדי לפגוש את אימו הזקנה שהייתה בדרך לבוא ארצה, ובקושי התירו לו, וזאת רק אחרי שהפציר הרבה (קידושין לא ע"ב) והרי שם מדובר על דעת לחזור מיד. וכן מעשה היה באדם אחד שבקש לצאת לחו"ל כדי לקיים מצות ייבום או חליצה, ואסרו עליו היציאה לחו"ל (כתובות קיא ע"א). והרי שם היה על דעת לקיים את המצווה ולחזור ארצה!
כיוון שכן הדבר, היוצא לחוץ לארץ כדי לראות נוף יפה או מפני סקרנות כדי לראות אתרי תיירות, יש בזה במידה מסוימת יחס של קלות ראש מול ערכי ארץ הקודש. טבע האדם הוא שהוא שמח בקב אחד שלו יותר מאשר בתשעה קבים של חברו (בבא מציעא לח.). וארץ ישראל היא ורק היא ארצנו. הרי חז"ל חינכו "חן המקום על יושביו" (סוטה מז.). אם באמת בני ארץ ישראל אנחנו, כיצד מוצא חן בעינינו לגלות מארצנו (אפילו אם רק לשבוע ימים) כדי לראות אתר אחר נחמד של האומות?
וגרוע אדם זה מחטא המרגלים בימי משה רבנו, עליהם נאמר: "וימאסו בארץ חמדה" (תהלים ק"ו, כ"ד) והם הלוא טרם שכנו בארצנו. אבל הנמצא בארצנו ומעדיף לנפוש "חופש" בחו"ל ולא בגליל, הרי שומרון או הגולן, הרי הוא ממש מבזה את ארצנו. הוא כבר היה כאן, נושם אוויר הארץ, והעדיף לצאת מכאן?!