גוש קטיף איננו דבר חיצוני לתושבי גוש קטיף, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומם החומרי או אפילו הרוחני. גוש קטיף היא חטיבה עצמותית, קשורה בקשר חיים עם תושבי הגוש בפרט ועם עם ישראל בכלל. מתוך כך, לא כל אחד יכול לעמוד על התוכן של סגולת קדושת המקום ועל עוצמתם ומסירותם של תושבי גוש קטיף (על פי "אורות").



גוש קטיף איננו דבר חיצוני לתושבי גוש קטיף, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומם החומרי או אפילו הרוחני. גוש קטיף היא חטיבה עצמותית, קשורה בקשר חיים עם תושבי הגוש בפרט ועם עם ישראל בכלל

שלוש שנים מלאו לחורבן הנורא. שממו על חבל קטיף אויבינו ואנו זועקים לריבונו של עולם: זכור ה' מה היה לנו, הביטה חרפתנו, נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנוכרים.

אנו מצווים לזכור את מעשה הגירוש, כשם שמצאנו בתורה שעם ישראל לדורות מצווה לזכור את מעשה עמלק: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". מעשה עמלק הוא מעשה חמור, ולכן מחובתנו לזכרו. עם ישראל נגאל ממצרים בכוח גדול וביד חזקה. הקב"ה התגלה לעיני כל העמים דרך הגאולה העצומה הזו. העולם כולו קיבל משמעות חדשה, והנה בשיא ההתגלות הזו מופיע עמלק ורוצה לכבות את אור הגאולה ולרמוס את השכינה. הוא רוצה ליצור חלל במציאות, כך שיראה שכביכול אין הקב"ה ח"ו נמצא בעולם. אין לך חילול ה' גדול מזה, ולכן "זכור את אשר עשה לך עמלק".

ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון עקרה את תושבי גוש קטיף מאדמתם. הזוהר הקדוש בתיקונים מסביר את מהות האיסור של עקירת חפץ בשבת: שאדם העוקר חפץ ומוציאו מרשות לרשות כאילו עוקר את אילן החיים, וזה מפני שכאשר אדם מחלל שבת במזיד הוא יוצר חלל במקום העבירה, ומכריז כי כאן כביכול הקב"ה לא נמצא. עונשו של אותו אדם שנעקרת נשמתו ומונחת במקום אחר לא עלינו (לשונו: "מאן דאעקר חפץ מאתריה ואנח ליה לבר מאתריה ומרשותיה, כאלו אעקר אילנא דחיי דאיהו אות ברית, ואנח ליה ברשו נוכראה, מאן דעביד דא גרים דאעקר נשמתיה מרשות דילה, ואנח לה ברשו אחרא").



נגד מעשה נפשע זה תפקידנו הוא לקדש שם שמים. לצאת מהמדרגה של: 'איש באמונתו יחיה' למדרגה של "צדיק באמונתו יחיה", לגלות את אמונתנו הגדולה ולהחיות בה את עם ישראל ואת ארץ ישראל

עקירת יהודים מאדמתם במהותה היא אותה עקירה שנעשית בשבת. עקירת גוש קטיף נעשתה במזיד: צה"ל ומשטרת ישראל, בשליחות ממשלת ישראל, החריבו ועקרו את הגוש, ויצרו בכך "חלל גדול" בארץ ישראל. השיממון הרוחני והחורבן יוצר חלל ח"ו, שכביכול עתה אין גילוי ה' יותר בחבל קטיף. הם סילקו את השכינה, וניתקו לא רק את היהודים מאדמתם אלא גם את השכינה. איזה חילול ה' נוראי, ועל חילול ה' כזה לא שוכחים ולא סולחים.

נגד מעשה נפשע זה תפקידנו הוא לקדש שם שמים. לצאת מהמדרגה של: 'איש באמונתו יחיה' למדרגה של "צדיק באמונתו יחיה", לגלות את אמונתנו הגדולה ולהחיות בה את עם ישראל ואת ארץ ישראל, ובזכות זאת נזכה שמהרסינו ומחריבנו ממנו יצאו.

המאמר הוא מתוך עלון "קוממיות".