בכינוס פתיחת מועצת מחוז ירושלים של מפלגת העבודה, אמר אהוד ברק, "אם יש סערה אמיתית בים, ואתה צריך להוביל את הספינה בים סוער לחוף מבטחים – אתה לוקח קפטן מנוסה".
נזכיר רק שתי פנינים מדהימות מכהונת אהוד ברק: הפקרת מדחת יוסף בקבר יוסף והבריחה חסרת האחריות מדרום לבנון
כחבר ותיק מאוד של אולמרט, וכמי שהצליח להתחמק מאימת הדין רק בזכות שתיקתו המופלאה של בוז'י הרצוג – חשוב היה שברק ינסה לשתוק. וכפי שנאמר במקומותינו – המעז מנצח.
ניסיתי לזכור איזו הצלחה נדבקה לכנפיו של אהוד ברק בשלושים השנים האחרונות – פרט לעשייה מדהימה לביתו, שאין איש יכול להסבירה. ולא הגעתי לשום דבר. אפילו לא בדל זיכרון. ראינו אותו בקוצר-ידו ובדלות מנהיגותו. בכס ראש הממשלה. כזכור, המיט אז ברק עלינו את האסונות הביטחוניים הגדולים ביותר – בדרכו: בוטח, נישא זחוח על גלי אהדה בלתי-מובנת, אך טועה ומטעה לחלוטין.
נזכיר רק שתי פנינים מדהימות מכהונתו: הפקרת מדחת יוסף בקבר יוסף והבריחה חסרת האחריות מדרום לבנון. שתיהן כה מאפיינות את האיש, שאסור להפקיד בידיו שום הגה – אפילו לא של מכונית צעצוע בלונה-פארק.
גם התנהלותו הנוכחית במשרד הביטחון לא תיזכר לטובה. חברי הטוב תמה מה חידש ברק, ובמה הוא עולה על עמיר פרץ, קודמו, הנחשב כישלון – אף שבינינו רק אכל מפרי העץ המורעל, שנטע ברק באי-כישרונו.
אין די בסיפורים על מנהיגות (שרובם עטופים בהילה של ביטחון שדה, למען הגדלת הרושם). אלא כשבוחרים מנהיג למדינה, ראוי להבהיר בלשון ברורה ותקיפה: אהוד ברק אינו ראוי. לחלוטין!