גורמים שונים במדינת ישראל מתנהגים לעיתים כאילו חזון המזרח התיכון החדש והוורוד כבר התגשם, וכאילו יחסינו עם שכנינו הם יחסי שכנות ושלום, כמו למשל בין ארצות-הברית לבין קנדה. אחרת, קשה להבין את פנייתם של ראשי המוסדות האקדמיים אל מערכת הביטחון בדרישה לאפשר להם לקבל ללימודים סטודנטים שהם נתיני האויב. מכתבם של חברי ועד ראשי האוניברסיטאות נכלל בכתבתה של מורן זליקוביץ ב- YNET מיום 29.07.08. במכתבם ביקשו החותמים הנכבדים משר הביטחון להימנע מקביעת תנאי-סף ביטחוניים לקבלת סטודנטים "פלסטינאים" למוסדות האקדמיים בישראל כדי לא לפגוע בחופש האקדמי.
החופש האקדמי הוא אומנם תנאי חשוב וחיוני לקיומם של הוראה ומחקר אקדמיים ברמה גבוהה, אבל הפיכתו לסיסמא המאפשרת תוך 
החופש האקדמי הוא אומנם תנאי חשוב וחיוני לקיומם של הוראה ומחקר אקדמיים ברמה גבוהה, אבל הפיכתו לסיסמא המאפשרת הכנסת גורמים עוינים למוסדות ההוראה והמחקר וגם נתיני אויב שאישית לא נמצאו כמסוכנים היא בלתי סבירה 
כדי מצב מלחמה, הכנסת גורמים עוינים למוסדות ההוראה והמחקר וגם נתיני אויב שאישית לא נמצאו כמסוכנים היא בלתי סבירה ואינה מקובלת באף מקום שבו מתרחשת מלחמה. גם אם ישראל הרשמית נמנעת מסיבותיה התמוהות מלהגדיר את מלחמת אוסלו כמלחמה, אלא כאינתיפאדה או כלוחמה בעצימות נמוכה ועוד כינויים מוזרים, המציאות היא מלחמה.
באופן דומה, אסור שהחופש האקדמי ימנע התנהגות שפויה של מדינה הנתונה במלחמה קיומית מול אויביה. יש לקוות שלא יקום מי שבשם החופש האקדמי ידרוש לאפשר לסטודנטים איראניים ללמוד בארץ פיזיקה גרעינית. אסור שהחופש האקדמי יבוא על חשבון חופש המחשבה הבריאה וההגיונית.
כדי להסיר ספק: אין מדובר בסטודנטים ערביים אזרחי ישראל, או בסטודנטים ערביים שהם אזרחים של מדינות ערביות שחתמו על הסכמי שלום עם ישראל, אלא בסטודנטים ערביים שהם נתינים של רשות הטרור הפלשתינאית, בין אם מדובר בפלג היושב ברמאללה ובין אם מדובר בזה היושב בעזה. מדובר אם כן בנתיני האויב, אויב הפועל באופן מוצהר ועקבי נגד מדינת ישראל ואזרחיה, כולל אותו פלג שלו המנהל כביכול מו"מ עם ישראל על כינון שלום, אבל מטרתו זהה לזו של אחיו-שותפיו בעזה: חיסול מדינת ישראל. בנסיבות אלה אין מקום לאספקת שירותי השכלה גבוהה לנתיני האויב, כשם שאין מקום ויש להפסיק גם את הנוהג הפסול של העברת שטחים, כספים, שירותי תשתית, שריוניות, רובים, וכו' לאויב, כל עוד הוא אויב. לנוכח התנהגותו, הצהרותיו והנלמד במערכת החינוך שלו, מדובר לפחות על עוד שנות דור.
הניסיון הנואל להשוות בין אי-קבלת נתיני האויב ללימודים בישראל לבין ה"נומרוס קלאוזוס" שממנו סבלו סטודנטים יהודיים במדינות שונות באירופה אינה ממין העניין. שם היה מדובר באפליה נגד אזרחי אותן ארצות, בגין יהדותם, ולא בגלל היותם נתינים של אויב כלשהו.
ההשוואה לחרם אפשרי בבריטניה ובארצות אחרות כלפי סטודנטים ומדענים ישראליים אף היא אינה ממין העניין. בהקשר זה השאלה הנכונה היא האם איפשרה בריטניה לסטודנטים ומדענים גרמניים ליהנות מחופש אקדמי בתחומיה בזמן מלחמת העולם השנייה. התשובה היא כמובן שלילית. כך היתה נוהגת כל מדינה שפויה כלפי נתיני האויב.
בהזדמנות זו לא מיותר להזכיר גילויי עוינות והזדהות עם האויב מצד סטודנטים ערביים אזרחי ישראל (!), במוסדות אקדמיים ישראליים, במקרים שונים. הדוגמא האחרונה: גילויי השמחה לרגל שחרורו של הרוצח סמיר קונטאר במסגרת העסקה המבישה עם חיזבאללה.
בימים אלה שבהם מצוין יום השנה השלישי לגירוש היהודים מרצועת עזה ומצפון השומרון רק בגלל היותם יהודים, ראוי לשאול היכן היו כל אותם צדקני זכויות האדם (אלא אם כן האדם הוא יהודי) שהשכלת האויב בראש דאגתם, בשעה שיהודים עברו טרנספר מבתיהם בארצם, ועד עצם היום הזה הם פליטים בארצם.