על התחדשות ורענון חיי הנישואין
בהתפתחות המדע חשבו הבריות שהחומר אינו אלא מה שעינינו רואות ותו לא. מהו עץ? מהי אבן? מהו ברזל? זהו מה שאתה רואה, נקודה. אך מאז התפתחה הטכנולוגיה ומדע החומר יצא נשכר, מעתה כשתשאל מהו ברזל, כבר יאמרו לך: ממשות חיצונית המורכבת ממולקולות זעירות, המורכבות מאטומים המורכבים מפרוטונים ואלקטרונים, המקיפים את גרעין האטום המורכב מקוורקים... ועוד היד נטויה.
"מדע הזוגיות" גם הוא צריך לחדור אל עומק הקשר הזוגי, כי בשטף החיים המעשיים המשותפים שוררת על פי רוב שגרה מתישה וקפאונית: אותה אישה, אותו בעל, אותו בית, אותה עיר וכו'
האם אפשר לתאר מה רבתה שמחתם של מדענים פורצי דרך אלה שעה ששזפה עינם תעלומות חומר אלו, עת נוכחו לדעת את עושר הכוחות, ריבוי גווניהם, מרוצתם ושטפם, חוקותיהם ומורכבותם?
ומה בין זה להתחדשות בזוגיות?
"מדע הזוגיות" גם הוא צריך לחדור אל עומק הקשר הזוגי, כי בשטף החיים המעשיים המשותפים שוררת על פי רוב שגרה מתישה וקפאונית: אותה אישה, אותו בעל, אותו בית, אותה עיר וכו'. החיזיון המעגלי תופש את מבטנו ומהדק אותנו אליו בלפיתה גסה. האם נשכיל לחדור מעבר לו, אל הרובד 'המולקולארי, ה"אטומי", האלוקי שנשמתנו כה צמאה להכיר ולהתאחד עימו?
הייה "מדען אטום" ולא אטום!!! חרוץ ולא רצוץ!!! פתח ליבך ומוחך, חדד מבטך, רגשותיך, דמיונך ורצונך. "צא מכליך" שעה שאשתך מגישה לך כוס משקה, כובסת בגדיך, מגהצת אותם, מנקה ומסדרת את הבית, מכינה סעודות שבת וחול, תומכת ומעודדת, מפרגנת ומשבחת. אז תעמוד על תכונותיה המיוחדות, כוונותיה ומידותיה הטובות, רגשותיה העדינים, דמיונה הפורה, רצונותיה העמוקים. אז תגלה את אלוקים מציץ אליך מחלונה ותתקשר לנצח, תתמסר, תקריב, תאהב ותתאחד.
אבל אם תתרפה מכל זה, גם "מיטה של אלף גרמדי" לא תספיק לכם. יאפס החשק, יחדל החזון ועוד תחפשו לכם, חלילה, גירויים וריגושים מתחת לשולחן הערוך או תשקעו בשגרה משמימה ופיהוק ארוך של קוצר נשימה מחוסר חמצן, או גרוע מאלה עוד תתרעמו זה אל זה, ותאשימו זה את זה על מדרגות הרבנות בדרך לפרוע כתוּבַּת אשתך שמסרת לידיה תחת חופת כוכבים ביום חתונתכם ושמחת לבכם, עת אמרת לה: "הרי את מקודשת לי", ולא הבנת שלא פחות חשוב לומר בכל יום "הרי את מחודשת לי".
מה הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, אף אתה היה מחדש בכל יום מעשה בראשית נישואיכם. כי ההתקדשות וההתחדשות הולכים תמיד יחדיו, שלובים זה בזה.
ששש... הנה אשתך מתקרבת הביתה. היא שבה מיום לימודים קשה, פניה מוכרות ועייפות. רגליה נגררות מעט, רוחה קצרה ממשא היום.
"היכון לקראת אלוקך ישראל", כי "לא המדרש עיקר אלא המעשה".
בהצלחה!