בזירה הגיאורגית של העימות הבין-מעצמתי, התקשורת שלנו עומדת כמעט כולה לצידה של    גיאורגיה. לפי הסיפור שלה, הגיאורגים הם הטובים והרוסים הם – כמובן – הרעים.

האמנם?

אומר מיד, שכל הסימפטיה שלי נתונה לגיאורגים. מדינתם ידידה טובה של מדינתנו. הם מן העמים הבודדים שהיהודים חיו בקירבם בשלווה ובשכנות טובה, ללא אווירה אנטישמית . וגיאורגיה היא דמוקרטית וכמונו שוחרת חרות וזכויות אדם. על כן, שמחתי לראות את השרשרת האנושית של יהודים יוצאי גיאורגיה על שפת ימה של ת"א מפגינים הזדהות ושולחים את אהדתם אל העם שארח אותם מאות שנים. אני מקווה ששידרו את התמונות האלה בגיאורגיה, להראות שהיהודים יודעים להכיר תודה. ישראל גם חייבת להושיט לגיאורגיה סיוע הומניטרי נדיב, מעל ומעבר למשלוחים השגרתיים לאזורי אסון. יש שם עשרות אלפי פליטים, חורף אכזרי מתקרב והצרכים בוודאי אדירים.



אם יש משהו, שהעלה את חמתה של מוסקבה עד להשחית, הרי זאת בקשתה של גיאורגיה להצטרף לנאט'ו, הברית הצבאית הצפון-אטלנטית שהוקמה לצורך העימות עם ברית המועצות

עד כאן כבני אנוש. מכאן ואילך המדינות, שכדברי הלורד פלמרסטון אין להן חברים, רק אינטרסים: מה בין אמריקה לרוסיה, ואיך נקלעה גיאורגיה לכך, שהיא נטחנת בין שתי אבני הריחיים האלה? ומה בינינו לבין רוסיה, ואיך דואגים שגם אנחנו לא נכניס את ראשנו למיטה החולה של המלחמה הקרה, העלולה חלילה להתחדש בין שתי המעצמות העולמיות?

נתחיל מן הסוף. אם יש משהו, שהעלה את חמתה של מוסקבה עד להשחית, הרי זאת בקשתה של גיאורגיה להצטרף לנאט'ו, הברית הצבאית הצפון-אטלנטית שהוקמה לצורך העימות עם ברית המועצות. אמריקה כבר הביעה נכונות לקבל  את הבקשה, ואולי בכלל עומדת מאחוריה. ועתה, ממה נפשך: אם נפל מסך הברזל,לשם מה לגייס את גיאורגיה לנאט'ו? ואם יש עדיין עימות בין המערב לרוסים – בקשה גיאורגית להצטרף לברית נאט'ו היא חד-משמעית צעד אנטי-רוסי!

לו יצוייר, שאמריקה היתה מצרפת את מצרים לנאט'ו, וכתוצאה מכך יוצרת מחוייבות של כל צבאות המערב לבוא לעזרת מצרים נגדנו, במקרה של מלחמה. האם לא היינו רואים בכך אקט עויין ומאיים?

וגיאורגיה אינה יחידה. אוקראינה, מעצמה תעשייתית וצבאית גדולה על גבול רוסיה, אף היא מתדפקת על דלתה של נאטו, ונאט'ו עומדת להיענות. וכל זאת, אחרי שפולין, ושלוש המדינות הבלטיות כבר הצטרפו, עוד בתקופה שבה רוסיה היתה חסרת אונים, ועיניה רואות וכלות.

למעשה, הולכת ארה"ב ומקיפה את רוסיה סביב סביב בטבעת של בריתות צבאיות עויינות, ועדיין אנשים במערב, ואצלנו, רואים בהתקוממות של רוסיה נגד הכיתור הזה – גישה תוקפנית...

לעומת זאת, כאשר ברית המועצות תקעה רגל בקובה, אי הרחוק 145 ק"מ מפלורידה, ראה בכך המערב חוצפה והתגרות ונראה לו, שלאמריקה תביעה לגיטימית שהיריב לא יתמקם פתח ביתה. זה גם התקבל כמובן מאליו, שארה"ב תנסה להפיל את המשטר של פידל קסטרו בקובה ואפילו לרוצחו. העולם החופשי לא תבע את עלבונו של המשפט הבינלאומי ואת זכותה של קובה כמדינה ריבונית להחליט, לאיזה גוש להשתייך. במה זה שונה ממעשי החתרנות של הרוסים במחוזות הגיאורגים הבדלנים, דרום אוסטיה ואבחזיה, במגמה לשמור על השפעתה נוכח הצטרפותה הבוטה של גיאורגיה למערב?



הדמיון בין גיאורגיה לקובה עוד גובר נוכח מעשי ההתגרות האמריקנים בפולין ובצ'כיה, אשר לא די שצורפו לאיחוד האירופי ולנאט'ו – גם טילים מוצבים שם, שרוסיה רואה בהם איום עליה

הדמיון בין גיאורגיה לקובה עוד גובר נוכח מעשי ההתגרות האמריקנים בפולין ובצ'כיה, אשר לא די שצורפו לאיחוד האירופי ולנאט'ו – גם טילים מוצבים שם, שרוסיה רואה בהם איום עליה. האמריקנים טוענים להד"ם, הטילים מכוונים בכלל כלפי אירן, אולם אם כך הדבר, ובכ'ז הרוסים כ"כ נרעשים ומתייחסים אל הצעד הזה כאל אקט עויין ומסוכן להם – למה האמריקנים מתעקשים ? ועכשיו באה אוקראינה ומחדדת עוד, מתנדבת שיציבו טילים גם בשיטחה!  אבל היה היתה גם הצבת טילים הפוכה: כשכרושצ'וב ניסה להציב טילים סובייטים בקובה, הנשיא קנדי מנע בכוח את הגעת הטילים, קרב את העולם לסף מלחמת עולם גרעינית, וכל המערב מחא לו כף!

האין זה שיעור בתורת היחסיות?

ויש עוד פן לסכסוך הזה. גם המערב מודה שחבל קוסובו הינו חלק בלתי נפרד מן השטח הריבוני של     סרביה. ובכ"ז, על רקע סכסוך אתני ודתי – הקוסובארים הם אלבנים ומוסלמים – המערב ניתק את החבל הזה     מסרביה וכונן בו מדינה עצמאית. המוני סרבים, תושבי החבל, הפכו לפליטים, ועל אף זאת  כל המהלך הזה עבר בשקט. רק רוסיה, נותנת החסות ההיסטורית של סרביה עוד מימי הצארים, התנגדה ומחתה, אך מי שמע לה?

אבל דרום-אוסטיה היא לגיאורגיה בדיוק כמו קוסובו לסרביה: שטח גיאורגי ריבוני מתבדל בגלל מוצא אתני שונה ובגלל נאמנות לרוסיה. כאן מצאו הרוסים, שהזהירו שקוסובו תשמש כתקדים, הזדמנות לממש את האזהרה הזאת. אדרבה, תבוא קונדוליזה ותסביר לעולם: מה ההבדל?

ועדיין אין זה הכל. הרוסים טוענים, שהגיאורגים הם שפתחו במעשי האיבה - התקפה אווירית והרעשת תותחים על בירת דרום-אוסטיה - וטענו ל-1400 הרוגים, רובם אזרחים רוסים. הגיאורגים טוענים שכל ההרוגים, כולל חיילי צבאם, מספרם פחות מ- 200. בטלוויזיה רואים בתים הרוסים. עשרות בוודאי. אולי מאות. ויש עשרות אלפי פליטים. כל אדם מצטער על האבידות, משני הצדדים, אבל מה בדבר הפרופורציות? 

קחו את שתי מלחמות הלבנון שלנו. במלחמה הראשונה היתה זאת מדיניות מכוונת של לא אחר מאשר שמעון פרס, להפציץ ולהפגיז את דרום לבנון כדי לייצר גל של מאות אלפי פליטים שיאלץ את  ביירות לעשות שלום (פרס תמיד עושה רק "שלום"...). המבצע הזה הסתיים רק לאחר שפגז תועה פגע בריכוז של פליטים במיתחם של הא'ום בכפר קנא וקטל כ-100 נפשות. במלחמת לבנון השנייה החרבנו בוודאי לא פחות ממה שנהרס במלחמה  בגיאורגיה ומספר ההרוגים בין האזרחים היה כנראה גבוה יותר.

אין בדברים האלה כדי להצדיק, חלילה, מעשי זוועה וביזה, אך אסור להיתפס לראייה חד-צדדית ולמשפטים קדומים.



אין בדברים האלה כדי להצדיק, חלילה, מעשי זוועה וביזה, אך אסור להיתפס לראייה חד-צדדית ולמשפטים קדומים

גורבצ'וב, האיש שחיסל את משטר הרשע הסובייטי, ובגללו השתחררו כל החבלים והמדינות מסביב לרוסיה הנהנים עכשיו מעצמאות, פירסם מאמר בו הסביר במילים מנומסות שמותר לרוסיה שיהיו גם לה אינטרסים  במדינות הסמוכות לה. מה שמזכיר לנו את אמריקה, השומרת בקנאות על האינטרסים שלה בכל חצי כדור הארץ המערבי.  

ומכאן, לאינטרס הכלכלי. אחרי שנפלה ברית המועצות גילו בים הכספי מירבצי נפט וגז ענקיים בשכנות לאזרביידז'ן, שגם היא השתייכה בעבר לברית המועצות. וגם כאן נאלצה רוסיה בשנות חולשתה לראות בעיניים כלות, כיצד חברות נפט מערביות חטפו לעצמן את הכל. הדרך הקצרה והזולה היתה להזרים את  הדלק לנמל רוסי בים השחור ומשם למערב, אבל אמריקה העדיפה נתיב ארוך ויקר – דרך גיאורגיה לתורכיה, ומשם למערב ולמזרח הרחוק. גם בקטע הזה שיחקה גיאורגיה את המשחק המערבי עד הסוף, מבלי לחשוב על המחר, על היום שבו הענק הרוסי יתעורר מעלפונו ויבוא עימה חשבון. והנה, בא היום ורוסיה עשירה ובראשה פוטין, אדם חזק, מוכשר ונמרץ שנשבע להחזיר לארצו את גדולתה, חזרה לדאוג לאינטרסים שלה.  

גם הפולנים עיוורים בשתי עיניים כשהם דוחקים את עצמם אל מוקד המתיחות החדשה בין המזרח למערב. לאורך כל ההיסטוריה הם גילו חוסר משווע בחוכמה מדינית, ולא לחינם חולקה ארצם 3 פעמים בין שכנותיה. מה עוקץ אותם להידחק לראש התור של מרגיזי הדוב הרוסי?

נשיא גיאורגיה, סקאשווילי, הזמין על עצמו מכות רוסיות על שתי לחייו. אחת, בגלל קירבתו היתירה למערב, והמכה הזאת היתה אולי בלתי נמנעת. אבל את המכה השנייה הוא מקבל בעבור הנשיא בוש. על חשבון סקאשווילי המסכן משדר פוטין לבוש, שרוסיה היא מעצמת-על שוות ערך ומעמד, ומה שבוש עושה לידידים שלה, הוא פוטין עושה ויעשה לידידים שלו. בימי הביניים היתה גרמניה מפוצלת נסיכויות-נסיכויות, לכל אחת היהודים שלה וכולן התעללו ביהודים. קרה שם, שנסיך א' היה אומר לנסיך ב': "אם תכה את היהודים שלי, אכה את היהודים שלך!" מדינה קטנה בצילו של ענק חייבת להפעיל מדינאות זהירה שלא להגיע למצב כזה.

הנרי קיסינג'ר הפיקח הזהיר מפני ניצול חולשתה של רוסיה ופגיעה באינטרסים החיוניים שלה. לא שמעו לו. מסתמא, מפני שהמדינאים נגררו אחרי האינטרסים של חברות כלכליות אדירות, חברות הנפט למשל.

גם אנחנו חייבים להיזהר שלא לשעבד את המדיניות שלנו בגיאורגיה לאינטרסים של סוחרי הנשק שלנו, ומי יודע אם לא עברנו כבר את הגבול, וכמה נזק כבר נגרם. יחסים טובים עם רוסיה חשובים לנו מאד. פוטין אינו שונא יהודים. להיפך, היהודים נהנים ברוסיה מעלייה חופשית ומחופש דת ותרבות. יש קהילות מבוססות, מתקיימים קונגרסים, חב'ד, התנועות הציוניות וישראל פועלים ללא הפרעה. כל אלה הם נכסים שלא העזנו לחלום עליהם עוד לפני שנים מעטות, ואותם יש לטפח. רבים מיוצאי רוסיה בתוכנו מקיימים קשרים ענפים – כלכליים, תרבותיים, אישיים, עם מדינת המוצא שלהם. הם עכשיו ישראלים והקשרים האלה הם נכס שחבל לאבדו. ואף מעבר לכל זה, אוי לנו אם נגיע עם רוסיה למצב, שבו תרצה לומר משהו לאמריקנים... על גבנו.