מאז שהקמתי את האתר רשימה אחת (ב-googel) אני נשאל מדוע בעלי היוזמות השונות לבניית כוח פוליטי גדול של הציונות הדתית אינם פועלים יחדיו?!



מאז שהקמתי את האתר רשימה אחת ב-googel אני נשאל מדוע בעלי היוזמות השונות לבניית כוח פוליטי גדול של הציונות הדתית אינם פועלים יחדיו?!

השפל הפוליטי שאליו הגענו, בהשפעתנו על הנעשה במדינה מחייב מסקנה המתחלקת לשתיים:

האחת, הציבור הדתי לאומי חייב להגיע לכוח פוליטי גדול ומשפיע. על כך בהמשך.

השניה, לבד לא נוכל לשמור על יו"ש. לכך נדרש ימין שאינו דתי שקיים, אך לא בא לידי ביטוי אלקטוראלי. להלן, ולצורך הדיון, מפלגת התקוה.  זו גם תחשוף את דמותו של הליכוד כמי שהביא את ה"התנתקות" שבין ראשיו יש שתמכו בה, וכמי שמתמרכז, ובצדק, כדי להתמודד עם "קדימה" והעבודה על ידי צירוף אנשים כעוזי דיין, דן מרידור ועוד שיובילו לגזירות על יו"ש.

נחזור לעיקר. כיצד מגיעים לכוח פוליטי גדול של הציונות הדתית? אין כוונתי לאיחוד ה"איחוד הלאומי". הם ודאי יתאחדו מסיבות מובנות, אבל זה לחלוטין לא מספיק.

הכרחי לדעת שהאיחוד הלאומי וחזית יהודית (מרזל) קיבלו בבחירות האחרונות 7.2 ו-0.7 אחוז (בהתאמה) מקולות הבוחרים. חלקו של החמ"ד במערכת החינוך בעשרות השנים האחרונות עומד על כ-23 אחוז בממוצע ( כיום כ-19 אחוז). המשמעות: רוב בוגרי החמ"ד והורי ילדי החמ"ד  של היום לא הצביעו למפלגה ציונית דתית.  אמור מעתה, זה קהל היעד שלנו.     



אם כן, מה עושים ואיך מחברים את כולם? כאן באנו לחילוקי הדעות. האתר הנ"ל מתבסס על שני עקרונות יסוד שלצערי היוזמות האחרות לא פועלות לפיהם

הציבור הזה הצביע למפלגות אחרות, כולל מתוך הדתלשי"ם. זה ציבור שאינו מאורגן. מאות חותמי העצומות למען האיחוד הלאומי לא השפיעו עליהם. מתברר שיש גם רבים שאינם מתכוונים להצביע. גם אלה בנים יקירים לנו, וסלידתם מהפוליטיקה ניתנת להבנה.

אם כן, מה עושים ואיך מחברים את כולם? כאן באנו לחילוקי הדעות. האתר הנ"ל מתבסס על שני עקרונות יסוד שלצערי היוזמות האחרות לא פועלות לפיהם:

א. כיוון שבפוליטיקה אם יש קולות יש כוח ויש השפעה, כל קול חשוב ואין לפסול אף אחד.           



ב. לכן, חייבים ללכת ברשימה אחת מימין ועד שמאל. שוב, בלי פסילה.

צריך להודות ביושר, הפילוגים בעבר לא הועילו. התרגלנו לפסול את מי שלא בדיוק בדעתנו. צריך לבוא "סוויץ''" בחשיבה שלנו. אפשר ללכת ביחד גם במחיר פיצול במינימום הצבעות. יבדוק כל אחד, ברוב המוחלט של הנושאים המובאים לכנסת ניתן להגיע להסכמה גורפת בתוכנו מימין ועד שמאל. אם כן מה עדיף: מפלגה עם 7-9 מנדטים זניחה בהשפעתה כמו היום או מפלגה יותר גדולה בכוחה ובהשפעתה שתוכל למנוע הצבעות לא רצויות ולדאוג לשאר עניינינו הרבים?

הדוגמא הבולטת בגלל גודלה היא כמובן חזית יהודית שנפסלת על ידי היוזמות האחרות. כנסו לאתר וקראו בין שאר החומרים את  "מכתב לחבר" שהוא גם נושא לשעת מחנך בכל אחד ממוסדותינו בגיל התיכון. יש עוד  חוגים וזרמים בתוכנו שקשה עליהם ההבנה וההפנמה ללכת ברשימה אחת. רק בהצגת אחדות מלאה ואמיתית לקהל היעד שלנו שהוא כאמור רוב בוגרי והורי בני החמ"ד, תיפול הקריאה שלא לפרוש מהציבור על אוזניים כרויות.



לצערי, היוזמות האחרות תולות בשיטת בחירות זו או אחרת את חזות הכל. המשותף להן הוא נסיון ההכתבה מלמעלה על ידי קבוצת אליטיסטים

לצערי, היוזמות האחרות תולות בשיטת בחירות זו או אחרת את חזות הכל. המשותף להן הוא נסיון ההכתבה מלמעלה על ידי קבוצת אליטיסטים. סיפור קצר: ערב פסח האחרון התראיינתי לערוץ 7. אמרתי שמועצת יש"ע הקודמת הייתה צריכה לקרוא לישובים לערוך כינוסים של חשבון נפש לאחר ה"התנתקות", להעלות בו רעיונות והצעות, ולבקש שכל כינוס כזה יבחר 2-3 נציגים לכינוס מרוכז שבה יושמעו הדברים, וכך להתקדם הלאה. במקום זה התכנסה חבורת אליטיסטים שכבודם במקומם מונח והם טובים וראויים. הם בחרו, ולא הציבור, מנהיגות חדשה ביש"ע וזה מזמין צרות. עוד זה מדבר והנה בא סיפור מיגרון, והמחלוקת החריפה סביב ההסכם שגיבשה מועצת יש"ע היא גם למעשה על סמכותה. כל שיטת בחירות שמוכתבת מלמעלה ומעניקה לגופים אליטיסטיים זכות לקבוע שמות לבחירה בפריימריז או בוועדה מסודרת, לא תמשוך את בנינו האובדים.

מה כן ישכנע אותם. רק שיחות אישיות מלב אל לב. צריך לדבר על המצב ועל האינטרסים המשותפים לנו, ובעיקר לילדינו, וששום מפלגה אחרת לא תעשה את העבודה עבורנו. מדברים על רגש האחריות המשותף שחייב להוביל אותנו להכרה כי בסופו של דבר עלינו להתייחס לתפקידנו בפוליטיקה כמו הורים. הפוליטיקה היא הכלי לדאוג לצרכים הלאומיים והפרטיים שלנו, כמו שבבית אנו דואגים לכלל בני הבית גם אם לא כולם הולכים באותה דרך. מנסיוני אני רואה שהדברים נופלים על לב חפץ.

רגש האחריות המשותף הזה צריך להיות נחלת בעלי התפקידים בתוכנו. כל ראש ארגון, ראש ישיבה או אולפנה, מנהל מוסד או עמותה ועובדיהם מחויבים לעניין. צריך להגיע כמעט לכל מוסד או בית שקשור לציבור שלנו, ולדבר בגובה העיניים עם האנשים וגם עם הנוער ( כנסו לאתר ותראו).



לכן, בואו נעזוב עכשיו את השיטות, השמות, הזהויות והמפלגות. נבנה את הקומה הראשונה שהיא התמיכה הציבורית הרחבה ברשימה אחת

אבל המחויבות והיכולת היא גם של כל אחד. לכל אחד יש את סביבתו הקרובה והרחוקה ותפוצת מיילים, והוא יכול לשכנע לא מעט אנשים. צריך רק ליצור את האווירה שכל אחד מאיתנו יש בכוחו לפעול ולעזור.

לכן, בואו נעזוב עכשיו את השיטות, השמות, הזהויות והמפלגות. נבנה את הקומה הראשונה שהיא התמיכה הציבורית הרחבה ברשימה אחת. מתוך ההסכמה הרחבה נפנה לציבור הנפלא הזה ונבקש הצעות כיצד לבנות את אותה רשימה, תוך שילוב הישן עם החדש. דוגמא קטנטנה: כבר מישהו הציע שחלק מהרשימה ייבחר בבחירות אזוריות. הצעה מעניינת שבוודאי ראויה לדיון. ביזמות האחרות לא תמצא אותה, כי ככה זה כשמכתיבים מלמעלה.

האתר שהקמתי פונה להכנס אליו ולהקליד שם וכתובת כתמיכה. זה נראה ערטילאי ומופשט, אבל דרך הפעולה הזו מאפשרת לכל אחד לפעול ולהשפיע בהכנסת אנשים לאתר. אם החודשים האחרונים היו מוקדשים לפעילות המוצעת, הייתה אווירה אחרת לגמרי ברחוב הדתי-לאומי והיינו היום במקום אחר של התיחסות לכוחנו הפוליטי האמיתי. להערכתי, מגרון היה שם נרדף למנוף להמשך ההתיישבות ולא למדרון חלקלק של מחלוקת שמחלישה את כוח העמידה שלנו בעתיד.

מנסיוני אני למד שהדברים נופלים על אוזניים כרויות, וניתן לשכנע אנשים להתחיל לחשוב אחרת. היוזמות האחרות במתכונתן הנוכחית תמשכנה את הדשדוש בסקרים, מה שיחייב לבחון את הדרך שלנו. אם בכנסת הבאה נמשיך בחולשתנו, כי אז תמשכנה הגזירות וחרב הפיטורים  תגרום ללא מעט מחברינו לאבד את מטה לחמם. מכאן שההימנעות מלפעול היא בבחינת "חב לאחריני" .

שתי הערות לסיום:



אין ספק שהציבור שלנו ראוי שתצא ממנו הנהגה לעם ישראל. השאלה היא אם לא היה נכון קודם לכל לבנות את רשימה אחת כעוגן חזק להמשך בניית המנהיגות הזו. בכל מקרה, נצפה לה ביום שתבוא

א. כל המחלוקת כאן היא לשם שמיים. כולנו חברים, ורוצים בטובת הציבור שלנו. יש לכבד ולהעריך את אלה שמקדישים מאונם וממרצם לפעילות החשובה הזו.

ב. התייחסתי ליוזמות "כולנו" והחכי"ם, וככל הידוע הן חלוקות בנושא הפריימריז. אני שומע שיש יוזמה חדשה של הרב שמואל אליהו שליט"א שעיקרה להרחיב גבולותינו מעבר למה שנדון כאן. אין ספק שהציבור שלנו ראוי שתצא ממנו הנהגה לעם ישראל. השאלה היא אם לא היה נכון קודם לכל לבנות את רשימה אחת כעוגן חזק להמשך בניית המנהיגות הזו. בכל מקרה, נצפה לה ביום שתבוא.

האתר "רשימה אחת" קורא להיכנס ולתמוך ברשימה אחת בהקלדת שם וכתובת. כנסו והצטרפו לתמיכה, ובשם ה' נעשה ונצליח.