שנת הלימודים תשס"ט נפתחה השבוע, ביום א' באלול, 1 בספטמבר. התלכדות נדירה זו של הלוח ה עברי וה לועזי מאפשרת לתלמידי ישראל חודש שלם, מהיום ועד ראש השנה, לפעילות סדירה ורצופה וללימודים על חגי ישראל ומנהגיהם. בניגוד לשנים אחרות, חודש רצוף זה הוא מועיל, שלא כמו במרבית השנים, שבהן החודש הראשון הוא חודש החגים, והתוצאה היא המשך "החופש הגדול" הארוך ממילא.
נשאלת השאלה, מדוע לא לפתוח באופן קבוע את שנת הלימודים בא' באלול במקום ב-1 בספטמבר, ולמנוע את המשך הבטלה של "החופש הגדול" עד "אחרי החגים"? 
נשאלת השאלה, מדוע לא לפתוח באופן קבוע את שנת הלימודים בא' באלול במקום ב-1 בספטמבר, ולמנוע את המשך הבטלה של "החופש הגדול" עד "אחרי החגים"? כמובן שמיד יועלו נימוקיהם של המתנגדים לשינוי מתבקש זה, תלמידים ובעיקר מורים, שיתבעו את עלבונו של "החופש הגדול" מחשש שמא יקוצר. גם בלי להגיע להחלטה הדרושה שחופשה זו ארוכה ובזבזנית מדי (סוגיה הראויה לדיון נפרד), אין בעיה להחליט שחופשה זו תתקיים בחודשים תמוז-אב במקום ביולי-אוגוסט. חום יולי-אוגוסט זהה לחום תמוז-אב. אין כל קושי ששנת הלימודים תתקיים מא' באלול עד סוף חודש סיוון, במקום מ-1 בספטמבר עד סוף חודש יוני. גם מי שיטען ש"בעולם הגדול" חופשת הקיץ חלה באוגוסט, יוכל לצאת לחו"ל כפי שהיה רגיל מאז ומעולם.
חגי ישראל ומנהגיהם קשורים בלוח העברי ובעונות השנה בארץ ישראל. מי שיאחל בקרוב שנה טובה יתכוון לשנה העברית החדשה, כלומר: לזו המתחילה בא' בתשרי ולא לזו שמתחילה השנה, במקרה, ב-30 בספטמבר ובשנה הבאה בתאריך אחר כלשהו. לוח שנה הוא מחזורי מטבעו ואינו יכול להתייחס בכל שנה לתאריכים אחרים עבור אותם מועדים ואירועים, אבל לא ניתן לתת לכך משמעות בעיני ילדים ומבוגרים כאשר מתנכרים ללוח שלנו.
ואומנם, הסיבה העיקרית להתנגדות האוטומטית לשיבה אל הלוח העברי נובעת מן הניכור הפוגע בכל חלקה טובה במקומותינו: כך, הלעז החודר לשפת הדיבור בישראל ולשמות החנויות בה. כך בטכניון שכתשעים שנה אחרי שבחר ללמד בעברית ולא בגרמנית החליט החלטה מבישה להתחיל בהסבה לאנגלית. כך במשרד החינוך שמוציא את בחינת הבגרות בתנ"ך מרשימת בחינות החובה. כך ברעיון העוועים ללמד את ילדי ישראל את שירת האויב דרוויש, אך לא את טשרניחובסקי ואחד העם. כך ברעיון המטורף להכניס את ה"נאכבה" לתוכנית הלימודים ולהוציא את מורשת ז'בוטינסקי. כך בשטות של השבת "הקו הירוק" למפות, במקום לשלב בין לימודי התנ"ך, ההיסטוריה והגיאוגרפיה של ארץ ישראל במקומות שבהם התרחשו האירועים: בירושלים, ביהודה ובשומרון.
בימים אלה של ייאוש ואובדן דרך חשוב לשוב אל השורשים ולהשיב את התקווה ואת הציונות למחוזותינו. זהו צורך קיומי ללא קשר עם היותו של אזרח ימני או שמאלני בהשקפותיו הפוליטיות, דתי או חילוני במנהגיו ובאורחות חייו
טוב עשו חלוצי ההתיישבות הציונית כאשר חידשו את מנהגי החגים היהודיים וקיבעו את קשרם לעונות השנה ולפעילויות החקלאיות: חג הקציר, חג הביכורים, חג האסיף, ט"ו בשבט. מעשה מבורך זה איננו שלם כשהאירועים אינם מתפרסמים לפי הלוח העברי (אין מניעה לפרסם גם את התאריך הנוצרי). רע עושים עסקנים שהתנכרותם אומנותם המטפחים את הלעז ומשכיחים את המקורות, לדוגמא: העירייה של העיר העברית הראשונה, בת ה-100, נוהגת לפרסם שהקפות שניות תתקיימנה ב-21 באוקטובר, לדוגמא. ראוי שתתפכח ותפרסם שהן תתקיימנה במוצאי שמחת תורה. אירוע זה ואחרים הם בעלי משמעות רק בזיקה ללוח שלנו ולא ללוח הלועזי.
בימים אלה של ייאוש ואובדן דרך חשוב לשוב אל השורשים ולהשיב את התקווה ואת הציונות למחוזותינו. זהו צורך קיומי ללא קשר עם היותו של אזרח ימני או שמאלני בהשקפותיו הפוליטיות, דתי או חילוני במנהגיו ובאורחות חייו. לוח השנה העברי הוא גם המכנה המשותף והמקשר בין כל היהודים בעולם המתחילים בקרוב את שנתם החדשה.
שנה טובה!