סערה חדשה מתרגשת על המדינה בימים אלו. התפרסם שחבר הכנסת אריה אלדד מקרין בכנסת סרט. הסרט שהופק בהולנד מראה, שומו שמיים, את האסלאם כמות שהוא. כך לפחות ניתן להתרשם. אכן, כולנו מכירים את בוגדנותו כפי שבאה לביטוי כבר בראשית ימיו כשמוחמד הפר את הבטחותיו לשבטים היהודיים (מה שנמשך כמסורת אצלם עד היום) ואת קנאותו המתפוצצת, כמעט מדי יום, ברחבי העולם כולו ואת חוסר התרבות שהרס גם את פסלי בודהה בני אלף השנים.
מעקב אחרי הדיווחים מגלה שהתקשורת מרבה להביא את דברי המתנגדים להקרנה, ובסגנון חריף ביותר, אך ממעטת מאוד בהצגת העובדות האמיתיות לפני הציבור
אבל אסור להראות זאת, כמובן. אם כי זה לא מכבר פסק בית המשפט העליון שמותר להפיק ולהפיץ סרט אף שהוכח כי הוא מלא שקרים. והכוונה היא ל"ג'נין, ג'נין" שהעובדות המוצגות בו אינן תואמות את האמת שהתרחשה. אגב, לא היינו מתפלאים אם הפעם, בכנסת, בית המשפט היה אוסר את ההקרנה שהרי להשחיר פני יהודים מותר, כולל: פגיעה בחיילים שנשלחו למשימתם על ידי המדינה וביצעוה במסירות ותוך זהירות מוסרית מוגזמת. אבל לא בטוח שמותר לעשות כן לערבים.
מעקב אחרי הדיווחים מגלה שהתקשורת מרבה להביא את דברי המתנגדים להקרנה, ובסגנון חריף ביותר, אך ממעטת מאוד בהצגת העובדות האמיתיות לפני הציבור. וזה רק מקרה נוסף של דה- לגיטימציה לכל מה שעושה או מדבר הימין הישראלי על גווניו. ומאחר שקשה להשליך הכל על הפוליטיקה המפלגתית, הכרח הוא שננסה להבין מה באמת קורה כאן.
בידוע, אומרים חז"ל, שעשיו שונא ליעקב. כל ההסברים ההיסטוריים, הסוציולוגיים, הדתיים והחברתיים אינם ממצים את התהייה למקורה של השנאה כמו האמירה הזאת, הפשוטה והבהירה. אין הסבר, זוהי מציאות. נקודה.
ממש בעצם הימים בהם אנו שומעים על חנינת נשיא מדינת ישראל לרוצחי יהודים מהכלא הישראלי. אותו נשיא אינו מוכן לחון שני אחים שנשפטו למאסר בגין איום או ירי באוויר ליד ערבים. וראוי להוסיף כי האחים הללו, למשפחת חלמיש, הורשעו בהליך מלא סימני שאלה. הרשעה שאין בה חד משמעיות. כשאין כל ספק שהם נזעקו- והם בעלי הרשאה כחברי כיתת כוננות להגן על משפחותיהם ועל ביתם. זהו המשך המדיניות של שחרור ערבים רוצחי יהודים, כמו: קונטאר ימ"ש כשבמקביל אין שחרור ליהודים שרצחו ערבים. להם אין מדינה אחרת שתדאג להם, ובמדינת היהודים אין להם סיכוי לקיצור תקופת עונשם שלא להזכיר חנינה של ממש.
אין צורך לחזור על הסגנון העוין של מרבית התקשורת לכל מה שדתי או ימני, ובוודאי נגד מי שמאחד את שני אלו באישיותו. נראה, אפוא, שאין לחפש את ההסבר לשנאה בנימוקים הגיוניים
כך גם קברו של גולדשטיין, נהרס שוב ושוב ונמנעת אזכרה מינימאלית לאיש. אבל, קברו של מפקד הכנופיות ורוצח היהודים, ליד נשר במדינת ישראל, נשמר, נזהרים מכל פגיעה בו. ומישהו שניסה לפגוע ב"כבודו" נידון לשנת מאסר. דוגמא בולטת היא הגב' טליה ששון, זו עו"ד שחיברה "דו"ח על המאחזים ביש"ע". תוכנו כבר פורסם ובולטים הניסוחים בו שרחוקים מלשון משפטית יבשה ואובייקטיבית כמתבקש. והנה, הגברת הזו מוזעקת לתקשורת בכל עת שבו עולה לדיון מאחז זה או אחר. כך גם לאחרונה סביב מיגרון. וזאת, על אף שהיא אינה מסתפקת בחוות דעת מקצועית ומתבטאת בשצף קצף של שנאה נוטפת כלפי המתיישבים. יהודי שפגע במחבל ערבי כפות, נידון למאסר עולם. ערבים שפגעו בחייל יהודי כפות שרצח, אפילו לא הועמדו לדין.
אין צורך לחזור על הסגנון העוין של מרבית התקשורת לכל מה שדתי או ימני, ובוודאי נגד מי שמאחד את שני אלו באישיותו. נראה, אפוא, שאין לחפש את ההסבר לשנאה בנימוקים הגיוניים. לא תחרות על משאבים, לא מאבק על הגמוניה פוליטית או רעיונית, אלא רק השונות. אי הנכונות של הציבור הזה להתאים את ערכיו, את תרבותו, את לבושו, את חיי היום יום שלו לאלו של השולטים בתקשורת, במשפט ובמדינה.
"ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד, ודתיהם שונות". זה הנימוק וזו הסיבה. והסיכוי היחיד אינו בשינוי בימין ובדתיים, אלא בחשבון נפש אמיתי של האחרים. ויהי רצון שלפחות ההיבט הזה של ימי התשובה נותר אצלם ובסופו גם יבואו לידי מידת הרחמים גם על עצמם.