"מלך", "הכתרת המלך", "מלכויות" אלה המושגים העוברים כחוט השני והמהווים בעצם את המוטו של ראש השנה. "גלה כבוד מלכותך עלינו" נפציר מקירות ליבנו ביום הדין, "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם" מצפה הקב"ה מאיתנו. וכי גילוי מלכותו יתברך תלוי בנו? האם מעמדו של מלך מלכי המלכים בעולם מותנה, כביכול, בחסדנו ובבקשתנו?
אמנם כן! הקב"ה אמנם מושל בעולם בין אם ירצו ברואיו בין אם חלילה לא יאבו, אבל כדי שיהיה ריבון העולם בבחינת "מלך" (ולא רק "מושל") תלוי הדבר ב"הכתרת העם"
הדברים מבוארים באריכות נפלאה בספרי פנימיות התורה, ואך בקצרה נאמר: אמנם כן! הקב"ה אמנם מושל בעולם בין אם ירצו ברואיו בין אם חלילה לא יאבו, אבל כדי שיהיה ריבון העולם בבחינת "מלך" (ולא רק "מושל") תלוי הדבר ב"הכתרת העם", וכפתגם הידוע: "אין מלך בלא עם". "הכתרת העם" אין משמעותה בביטויים חיצוניים גרידא (שהרי גם אחד הטעמים לתקיעת שופר הוא שכך היו מכתירים את המלכים - ע"י תקיעת שופרות), אלא בהתבטלות העם-האזרחים בפני המלך, בקבלת חוקיו וגזירותיו. ואכן, את ההכנעה הזו, את המוכנות האמיתית הכנה והפנימית לקבלת עול מלכות שמים הלזו אנו מבטאים בתפילותינו ובקשותינו בעיקר בשני ימי ראש השנה.
בהרחבה יותר: כל מי שמחובר למלך העולם ע"י התבטלותו אליו, אף הוא מכונה "מלך" וכלשון חז"ל: "עבד מלך – מלך". גם תלמידי החכמים האמיתיים מוגדרים "מאן מלכי-רבנן", וזאת לא רק בגין ידיעותיהם הרחבות בלבד, אלא בעיקר עקב יראת ה' שבקרבם הקודמת לחכמתם.
לא רק הקב"ה נקרא מלך, אף "מלך ישראל" מכונה בשם "מלך" בגין אותו עקרון של התבטלות בפני מלכו של עולם: "..המלך בעצמו בטל לאלוקות, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה 'אם לא שיויתי ודוממתי', דהיינו שנגע הביטול לה' כל כך בלבבו עד שגם בגשמיות לא היה יכול להרים עיניו ולהגביה ליבו בבחינת יש ודבר, אלא היה כמו בחינת דומם שאין לו תנועה" ("דרך מצוותיך" עמ' ק"ח).
עקב זה, מצווים העם לנהוג כבוד אלוקים במלך ישראל: "וכל העם באין אליו...ועומדין לפניו ומשתחוים ארצה" (רמב"ם הלכות מלכים), ו"כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו" (שם), כי עקב התחברותו של המלך האמיתי למלכות שמים, המורד בו – כמורד במלכות שמים.
בהרחבה יותר: כל מי שמחובר למלך העולם ע"י התבטלותו אליו, אף הוא מכונה "מלך" וכלשון חז"ל: "עבד מלך – מלך". גם תלמידי החכמים האמיתיים מוגדרים "מאן מלכי-רבנן"ראויים הדברים ונוקבים עד לתהום, במיוחד בתקופתנו המבולבלת אידיאולוגית, מה שמביא טובים אבל תמימים להשתבש ולהשתמש במטבעות לשון של "מלכות ישראל" על מנגנוני שלטון שאם נשתמש בלשון המעטה אינם משדרים לצערנו בדיוק קבלת עול מלכות שמים. מי שמשליך ויוצק ליסודותיו של שלטון כפרני מושגים נעלים של "מלכות ה'", אינו אלא מוטעה ומכוח זה, להוותנו, גם מטעה. "כורסייא יקירא קדישא" הוא רק כאשר "רזא דאחד" חופף עליו, ובוודאי "לא לילד הזה התפלל" כל מי שציפה להתממשות של "כסא ה' בעולם" על אדמת ארצנו הקדושה, וד"ל.
בהקשר לזה יש לציין שאף מי שזכה עפ"י הקריטוריונים הנשגבים הנ"ל לתואר "מלך ישראל" גם בקשר אליו, פסק הרמב"ם (שם) – "אם גזר המלך לבטל מצוה – שאין שומעין לו" (ומעניין שלא חשש הרמב"ם שכתוצאה מה"סירוב פקודה" לציווי המלך, יתערערו כל מעמד המלוכה ויציבות המדינה. נא, נחליף ונמיר את התיבה "מלך" בתיבה "צבא", ונשכיל אל נכונה...).
בחזרת הש"ץ דמוסף של יום הדין, נשתחווה קמיה מלכא קדישא באותה תפילה רוויית ההוד של "עלינו לשבח" ונצהיר לא רק כי "ה' הוא האלוקים", אלא נוסיף ונדגיש: "אין עוד מלבדו"! להשכילנו, כי כל גורם, כל שלטון, עכ"פ מאלה המוכרים לנו היום, אינו מהווה פונקציה כל שהיא ביחס למלכותא דשמיא.
אומנם הצטווינו להתפלל בשלומה של מלכות, כולל גם מלכות שאיננה מהווה ביטוי למלכות שמים, אבל יש לזכור היטב כי מלכות שכזו אינה אלא בבחינת "צורך" ולא בבחינת "ערך" ובוודאי לא ערך אלוקי. רק מי ומה שבטל לאלוקות הוא בלבד מהווה "ערך".
בחזרת הש"ץ דמוסף של יום הדין, נשתחווה קמיה מלכא קדישא באותה תפילה רוויית ההוד של "עלינו לשבח" ונצהיר לא רק כי "ה' הוא האלוקים", אלא נוסיף ונדגיש: "אין עוד מלבדו"!אכן, "אין עוד מלבדו".
"ותמלוך אתה ה' אלוקינו ל-ב-ד-ך" כך נבקש: "לבדך", ללא ערבוב של מושג מקודש ששמו "מלכות ישראל" עם אלמנטים שמייצגים את ההיפך המוחלט.
ההתגלמות הגדולה והאבסולוטית ביותר של מלך העולם בעולמנו זה הגשמי באה לידי ביטוי בדמותו של "מלך המשיח", הלא-הוא עבד ה' עליו אומר הנביא: "ירום ונשא וגבה מאד" ברוממות רוחניותו ודבקותו והתחברותו באלוקות.
ועל התגלות מלכות שמים שכזו, ורק שכזו, נעתיר בתפילותינו ונייחל: "שמחה לארצך וששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו"!