אודי, חייל ביחידה מובחרת, לחם ב"מלחמת לבנון השנייה" בעומק דרום לבנון. על פלוגתו הוטלה המשימה להפציץ מחסן עמוס חומרי נפץ ואמצעי לחימה של החיזבאללה. המחסן היה ממוקם בלב כפר עוין ושורץ מחבלים. מקורות מודיעיניים הזהירו את לוחמי הפלוגה ממורכבות המשימה, אך אודי וחבריו יצאו לדרך נחושים ומלאי רוח קרב.
הדי הפיצוצים הרעידו את האזור כולו ובעיניי רוחו ראה אודי את חייו חולפים במהירות. הוא חשב על אישתו וחמשת ילדיו האהובים והחל בתפילה חרישית מעומק ליבו לבל ייהרג
הם צעדו בחסות החשיכה לעבר המטרה, אבל עוד טרם כניסתם לתוככי הכפר זכו ל"קבלת פנים חמה" ממחבלי החיזבאללה. אש תופת החלה נורה לכיוונם מכל עבר. אודי נשכב מיד על הקרקע. הוא ניסה לתפוס מחסה ולהשיב אש. כדורים שרקו באוויר וטילי נ"ט התפוצצו ברעש חזק. אודי שמע את זעקות הכאב של חבריו הפצועים. הוא החל לדווח במערכת הקשר על המארב בו הם לכודים ועל מיקומם המדויק. נמסר לו שהחילוץ האווירי כבר בדרכו לפלוגה.
הדי הפיצוצים הרעידו את האזור כולו ובעיניי רוחו ראה אודי את חייו חולפים במהירות. הוא חשב על אישתו וחמשת ילדיו האהובים והחל בתפילה חרישית מעומק ליבו לבל ייהרג. "הרגשתי שזו תהיה החמצה אם חיי ייפסקו בשלב הזה", מתאר אודי את תחושותיו באותם רגעים. "ידעתי שאסור שאני אמות בקרב הזה. יש לי עוד כל כך הרבה מה לעשות. זה פשוט בלתי אפשרי. אני רוצה עוד כל כך הרבה דברים להספיק".
תוך כדי מחשבותיו הופיעו בשמי לבנון מטוסי החילוץ. בקור רוח עזר לפנות את חבריו הפצועים, וכשמטוס החילוץ נחת לבסוף באדמת ישראל הוא חש הקלה אדירה.
לא יכול להישאר אותו אדם כפי שהייתי
מאז שובו לא מצא אודי מרגוע. הוא הרגיש שחייו ניתנו לו במתנה ועליו להתעמק במשמעותם. "אם הצלחתי לצאת מהתופת הזו ללא פגע כנראה הקב"ה ניסה להעביר לי איזה מסר", הוא מסביר. "כאדם מאמין הבנתי שאני לא יכול להישאר אותו אדם כפי שהייתי עד אז. התחלתי ללמוד יותר תורה, לעבוד על המידות ולהשתדל להיות אדם טוב יותר. במבט לאחור האירוע הזה שינה את חיי", הוא מסכם.
כששמעתי את סיפורו של אודי נזכרתי בשיחה לקראת ראש השנה שהועברה לפני מספר שנים. באותה שיחה נדונו דבריו של רבי אליעזר: "ושוב יום אחד לפני מיתתך!". והובא ציטוט מאבות דרבי נתן: "שאלו תלמידיו את רבי אליעזר ' וכי אדם יודע באיזה יום ימות שיעשה תשובה?' אמר להם:'כל שכן, שיעשה תשובה היום, שמא ימות למחר. ישוב למחר שמא ימות למחרתו. ונמצא כל ימיו בתשובה".
כאנשים מאמינים אומנם לא נעלמת מעינינו ההכרה שהחיים הם מוגבלים בזמן ויקרי ערך ושנועדנו לעשות בהם דברים בעלי תוכן ומשמעות, אך מירוץ החיים מסיט את עיקר התייחסותנו מכךכשהעליתי בדמיוני את אותו אדם, יחיד סגולה, המצליח להתייחס לכל יום בחייו כאילו היה זה יומו האחרון אחזה בי צמרמורת. התפעלתי עמוקות מאותו אדם החי את חייו בחרדת קודש, מכונס בחשבון נפש יומיומי ומתייחס לכל יום שחלף כיום הרה-גורל. התקנאתי בו על העוצמה הרוחנית אותה הוא מסוגל לחוות יום - יום, שעה שעה בחייו. למרות התפעלותי הרבה, ידעתי לצערי שרק מעטים מסוגלים להגשים את הדרכתו של רבי אליעזר ולהיות ממוקדים ללא הפסק, במעין שיא מתמשך, במהות חייהם. היה ברור לי שיחידי סגולה בלבד מסוגלים להתייחס להוויית יומם שוב ושוב, יום אחרי יום כגורלית ומשמעותית.
גם אירוע חד פעמי מכונן ודרמטי כפי שחווה אודי בקרב הקשה בו השתתף ב"מלחמת לבנון השנייה" אינו מוביל תמיד לבנייה רוחנית ארוכת טווח. נכון, ישנם החווים אירועים מעוררים (לא עלינו), כמו: תאונות דרכים, מחלות קשות, פיגועי תופת ועוד, אך לרוב הרושם הנותר מהם הוא קצר ימים בלבד והם אינם מובילים לשינוי מהותי.
תמרור עצור!
נודה על האמת, רוב רובנו חיים חיי שיגרה נורמאלים. יום רודף יום, שבוע רודף שבוע ואנו מרוכזים בעיקר במטלות היומיומיות הנדרשות מאיתנו. אנו עסוקים במשך היומיום בעבודה, בלימודים, בחברים, במבחנים, בפרנסה, בבית.
כאנשים מאמינים אומנם לא נעלמת מעינינו ההכרה שהחיים הם מוגבלים בזמן ויקרי ערך ושנועדנו לעשות בהם דברים בעלי תוכן ומשמעות, אך מירוץ החיים מסיט את עיקר התייחסותנו מכך. לצורך הזה נועדו עבורנו ימי ראש השנה והימים הנוראים.
ימים מיוחדים אלו (שהחלו כבר בימי אלול) מזכירים לנו פעם בשנה לעצור לרגע את שאון חיינו, להרפות, לנשום עמוק, להתמקד, ולהתבונן פנימה לתוכנו. לבחון את מעשינו בשנה החולפתימים מיוחדים אלו (שהחלו כבר בימי אלול) מזכירים לנו פעם בשנה לעצור לרגע את שאון חיינו, להרפות, לנשום עמוק, להתמקד, ולהתבונן פנימה לתוכנו. לבחון את מעשינו בשנה החולפת. לבדוק את כיוון חיינו ואת מקומו של בורא העולם בחיינו. לראות במה טעינו, במה התחזקנו, מה יש לשפר ומה עלינו להסיר. "צריך אדם להתחזק ולהתחיל בכל פעם מחדש...יש כוח באדם להתחדש ולהיעשות ברייה חדשה ממש. על כן, צריך להתחזק, ולהתחיל כל פעם מחדש" מעודד אותנו רבי נחמן מברסלב.
זה לא פשוט (לעיתים זה אפילו מביך...), אבל זה הזמן המבורך ביותר לבחינת העבר ולתכנון העתיד הרוחני שלנו. זהו הזמן האידיאלי לבחינה מעמיקה של תכלית חיינו.
ראש השנה הוא חג של שינוי, חג של תקווה. ראש השנה הוא חג נפלא של התחדשות.
שנה טובה!