הנה זה נשפך החוצה. נהרות של שנאה זורמים אלינו היישר מתוך מסכי הטלוויזיה ודפי העיתונים. הם אומרים לנו: "המתנחלים ניסו לרצוח את הפרופסור". ואי אפשר, כמובן, בלי להזכיר את רצח רבין משהו כמו מיליון פעמים בכל שידור. "ככה זה", הם אומרים, "כשאין דין ואין דיין מעבר להרי חושך, בגדה (הווה אומר יהודה ושומרון בשפה שלי), איש הישר בעיניו יעשה". כנראה שהגיע הזמן לאכול מתנחלים. זה קורה כמה פעמים בשנה.



לא, אני לא קורא להשתולל או להפר כל חוק. אני בעד ציות לחוק. אבל אני נגד צביעות. והצביעות של שונאי המתנחלים לא יודעת שובע

כן זה נכון, אין שלטון מתפקד ביהודה ושומרון. כן נכון, יש מתנחלים פורעי חוק ומקומם בתוך בתי הכלא והמצב חייב להשתנות במהרה, אבל כמו שאמר ראש ממשלתי החשוד בפוגרומים של שחיתויות: "עד כאן", פה אני חייב לעצור. כאן נגמרת הביקורת שלי כלפי תושבי יהודה ושומרון. אני לא אצטרף למקהלת הצווחנים שונאי המתנחלים. הצביעות שלהם זולגת מתוך ההטפות המייגעות שלהם על שלטון החוק ועוד מיני קשקושים בסגנון הזה.

לא, אני לא קורא להשתולל או להפר כל חוק. אני בעד ציות לחוק. אבל אני נגד צביעות. והצביעות של שונאי המתנחלים לא יודעת שובע. שונא המתנחלים המושבע שמופיע בדרך כלל על המסך, נזכר תמיד בחשיבותו של שלטון החוק ואכיפתו רק שמדובר באויביו הפוליטיים, קרי: המתנחלים. במגזרים אחרים שהחוק הוא ממש לשמה ולשנינה, קולם לא נשמע בחוצות רוממה ואתר השידורים של ערוץ 2.

כאשר המון מוסת דרוזי מתפרע ופוגע בשכניהם היהודיים, אף אחד מהם לא דיבר על פנאטיות וקיצוניות חסרת מעצורים. תמיד הביטויים האלה שמורים ל"אחר", למתנחל. כאשר משטרת ישראל מפחדת להיכנס לכפר ערבי ולעצור גנבי מכוניות, אף אחד לא מדבר על רמיסת שלטון החוק. בנייה בלתי חוקית והפרחת מאחזים בישובים בדויים וערביים נחשבים כהפרות חוק נסבלות (איפה טליה ששון כשבאמת צריכים אותה?).



חסידי שלטון החוק נזכרים בחוק כאשר הם מעוניינים להזכיר למתנחלים וחבריהם מי לגיטימי במדינת ישראל ומי לא. ההתפרעויות של האנרכיסטים, למשל, אלו הפרות חוק מוצדקות

חסידי שלטון החוק נזכרים בחוק כאשר הם מעוניינים להזכיר למתנחלים וחבריהם מי לגיטימי במדינת ישראל ומי לא. ההתפרעויות של האנרכיסטים, למשל,  אלו הפרות חוק מוצדקות. וגם כאשר חסידי שלטון החוק מוצאים לנכון לגנות את האנרכיסטים שמדי פעם מוציאים לאיזה חייל עין, המוזיקה והטון של הגינוי יהיו לגמרי אחרים. הגינוי יהיה עדין עם רגישות חסרת נחישות. שם לא תמצאו שנאה ומשטמה כלפי הפורעים. שם תימצא ההבנה.

לדעתי, הסיפור האמיתי כאן הוא אחר לגמרי. תשפוכת השנאה שנפלטת כרגע על ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון היא תוצאה של התמוטטות הרעיון של השמאל בישראל. הרעיון של שתי מדינות לשני עמים הולך ומתרחק. הוא פשוט לא עובד. השמאל גרס, בייחוד מאז הסכמי אוסלו, שההתנחלויות הן הגורם המרכזי של הסכסוך בינינו לבין הפלשתינאים. יסולקו המתנחלים וההתנחלויות ובוא יבוא השלום. מתאבדים, פיגועים ושפיכות דמים חוררו את החלום הזה מכל כיוון אפשרי. אבל השיא של קבירת החלום בא אחרי תוכנית ההתנתקות. תוכנית ההתנתקות הוכיחה בצורה מוחשית ביותר שלא ההתנחלויות הן המכשול לשלום.

אין התנחלויות בעזה, יש טילים בשדרות ואשקלון. אין מתנחלים, עדיין יש פיגועים.



אז מה אפשר לעשות? אפשר להמשיך להאשים את המתנחלים. כמה נוח שיש שק אגרוף. אפשר לפרוק כעסים וכישלונות. השמאל צריך להודות למתנחלים

הרעיון של השמאל קורס ומתמוטט, והכעס נשפך בצורה המרירה והמכוערת ביותר על המתנחלים עצמם. קשה לעזוב את הדת בחוגי השמאל, גם כאשר כולם מסביב כבר הפסיקו להאמין בה. המתנחל הנצחי הוא האשם התמידי בקרב חוגי השמאל. לפעמים אני תוהה, מה היה עושה השמאל בלי המתנחלים? את מי הוא היה מאשים בכישלון?

קרוב לוודאי שבלי ההתנחלויות השמאל הפוליטי היה נמחק לגמרי מהזירה הישראלית. למעשה, זה כבר קורה עכשיו. תנועת העבודה מצטמקת ונעלמת. רעיון אוסלו המקורי, האומר כי יש תיקווה ויש פרטנר בצד השני, מתפוגג בכל קאסם וקאסם שנופל וייפול בערי הדרום השבריריות.

אז מה אפשר לעשות? אפשר להמשיך להאשים את המתנחלים. כמה נוח שיש שק אגרוף. אפשר לפרוק כעסים וכישלונות. השמאל צריך להודות למתנחלים. בלעדי תושבי יצהר ואנשי ההתנחלויות לא היה את מי להאשים, ובזכותם הם עדיין שורדים בזירה הפוליטית.

יש מתנחלים יש תירוצים.