לפני שמדברים על "חשבון הנפש" שעשה אולמרט בעיתון "ידיעות אחרונות" עם עצמו ועם עמו, חייבים לומר מילה טובה על השמאל שעמד בפיתוי ולא העניק לאולמרט מעמד של אתרוג כפרס על וויתוריו הסופניים לפלסטינים. בעקבות המופת הזה הבה נידור נדר, ימין ושמאל כאחד, שלא להרשות לאיש לאחוז בקרנות-מזבח אידיאולוגיים כדי לחמוק מתוצאות של שחיתות ציבורית. נישאר מאוחדים לפחות מסביב לאותו התחום בעשרת הדיברות שבין לא תגנוב ללא תרצח.
נשאלת השאלה: מי שטעה לכל אורך דרכו הציבורית? מניין לנו שאינו טועה היום? ושאלת השאלות: מה קרה שיצדיק מהפך אדיר כזה: השלום הנפלא שירד עלינו אחרי אוסלו? השלווה בשדרות אחרי ההתנתקות?
את ההספד שהספיד אולמרט את קיצו הפוליטי אסור לבטל במשיכת כתפיים, בחינת "אחרי מות – קדושים אמור", כי האיש, בראיונו עם נחום ברנע ושמעון שיפר, עדיין מבטיח לקבל "החלטות מכריעות" ובאותו הראיון העמיד את יורשתו בפני עובדה מדינית מוגמרת כאשר שמט מידיה את הקלפים במו"מ עם שלטונות רמאללה על ידי כך שנתן להם מראש, את הכל.
"הוא מודה ששגה בהשקפותיו המדיניות ובמעשיו לאורך עשרות שנים", אומרים מראייניו. אולם מתי שינה את דעתו? לא ב-35 שנות אף-שעל שלו, לא כראש העיר ירושלים כששתל מתנחלים בכל המקומות שהוא מתכוון עכשיו לגרשם משם, לא כשחיבר את הבירה בשתי אוטוסטראדות גדולות לים המלח ולשומרון שהם אצלו היום שני מחוזות ב"פלסטין") ועדיין לא כשהשתתף בהקמת "קדימה" שמצעה שולל ויתורים גמורים עד לגרגיר האחרון.
נשאלת השאלה: מי שטעה לכל אורך דרכו הציבורית? מניין לנו שאינו טועה היום? ושאלת השאלות: מה קרה שיצדיק מהפך אדיר כזה: השלום הנפלא שירד עלינו אחרי אוסלו? השלווה בשדרות אחרי ההתנתקות? ואם לא טעה, ובליבו היה תמיד שמאלן ורק עכשיו יצא מן הארון, למה שנאמין למתחזה? בדרך לדמשק הפך, לפי הנוצרים, "שאולוס" (שאול התרסי) למומר "פאולוס". מה הייתה ה"דמשק" של אולמרט? האם חקירותיו הפליליות?
ועל החקירות האלה הוא אומר: "חשתי שמחפשים אותי... (ב)קצף על השפתיים, תאווה בלתי נשלטת להסתערות, להט זדוני ואכזרי להכות, להרביץ, להכפיש, לפגוע ללא רחמים". אבל מי יאמין לו שמבקר המדינה, היועץ המשפטי, הפרקליטות והמשטרה רודפים אותו, ועוד בפראות יצרית שכזאת? שאלו אותו: "מה מקור השנאה כלפיך? והוא השיב "אני לא יודע".
אלא, שדווקא חוסר הפחד הזה של אולמרט ויורשתו-שותפתו למדיניות "עד לשעל האחרון" הוא שגורם לי לרעוד מפחד. מפני שגם פזיזות ושחצנות הם "חוסר פחד", מהסוג שהביא עלינו את "מלחמת יום הכיפורים" ואת "מלחמת לבנון השנייה"מי שיקנה ממנו את השיפוט המעוות הזה, הוא גם יסמוך עליו בשאלות הלאומיות הגדולות של "להיות או לא להיות" ויבטל בזלזול כמוהו את דעת "האנשים הכי מרכזיים בתהליכי קבלת החלטות בנושאים המכריעים ביותר במדינה", שהם האשמים בכך "שלא עשינו שלום 40 שנה עם הפלסטינים והסורים" , כי "הכל הולך אצלם על טנקים ועל קרקע ועל שטחים שולטים... ועל הגבעה הזאת ועל הגבעה ההיא". ורק פתי יקנה ממנו שמה שיגן עלינו זה "גבול מוכר" ו"החלטות פורמאליות של המוסדות הבינלאומיים", כי "מה הפחד? ממי אנחנו מפחדים? ... עוד גבעה אחת, עוד איזה שהוא 100 מ' ?... אני אדם ללא פחדים".
אלא, שדווקא חוסר הפחד הזה של אולמרט ויורשתו-שותפתו למדיניות "עד לשעל האחרון" הוא שגורם לי לרעוד מפחד. מפני שגם פזיזות ושחצנות הם "חוסר פחד", מהסוג שהביא עלינו את "מלחמת יום הכיפורים" ואת "מלחמת לבנון השנייה".
אולמרט מפציר לוותר על ירושלים ההיסטורית כדי ש"הטרקטורים והבולדוזרים" לא יקטעו עוד רגליים, כפי שאירע לאחד מידידיו. לא נרבה דברים על חוסר האחריות של ראש ממשלה שבדבריו אלה מאותת לדורס הבא: אתה בדרך הנכונה, ורק נשאל: מה יעשה כשהטרקטור ירדוף אחריו גם מעבר לקו הירוק וגם בתוכו, כפי שעינינו ראו אך זה עתה בעקבות ה"התנתקות"? על זה משיב אולמרט במנטרה המשומשת "מי שרוצה לעשות שלום במזרח התיכון צריך להבין שהוא חייב לקחת גם סיכונים". ושמא להיפך: כשאלה הם הסיכונים, השלום הוא התאבדות?
האיש שאת כהונתו התחיל ב"עייפנו מלהילחם, עייפנו מלנצח" מסיים אותה כעת במסר פציפיסטי: "האם אתה מכוון את המאמץ כדי לעשות שלום או כדי להיות כל הזמן יותר חזק, ועוד יותר חזק, ועוד יותר חזק כדי לנצח במלחמה?"האיש שאת כהונתו התחיל ב"עייפנו מלהילחם, עייפנו מלנצח" מסיים אותה כעת במסר פציפיסטי: "האם אתה מכוון את המאמץ כדי לעשות שלום או כדי להיות כל הזמן יותר חזק, ועוד יותר חזק, ועוד יותר חזק כדי לנצח במלחמה?". יש שמאלנים הדוגלים במדינה פלסטינית בלב ארץ ישראל, אך על הקו הירוק יילחמו ואף ישאפו להשיג ניצחון צבאי. פציפיסט שולל כל לחימה על גבול ההתאבדות. משנתו של אולמרט בראיון הפרידה שלו חורגת מן השמאלנות גרידא לעבר הפציפיזם, אלא שבעיני שותפו הקואליציוני הראשי של יורשתו, אהוד ברק, אנחנו "וילה בג'ונגל", והיכן ראיתם שיפקידו פציפיסט להגן על מקום כזה?
בחלק ההיתולי של הראיון מייחס אולמרט לבוגי יעלון "צרות מוחין", ומדוע? כי לא הבין שמלחמת הלבנון "תיכנס להיסטוריה" מפני שהוכיחה "שהמלחמה הקלאסית עברה מן העולם" והייתה "המלחמה היחידה שנסתיימה בהסדר מדיני מיידי"...
יש בראיון אפילו קטע בידורי: מדוע מלאה הארץ "קלקול במערכת השלטונית בקני המידה, ובכל אורחות החיים"? הסכיתו ושמעו: "מזה שאנחנו מדינה ללא גבולות. מה הגבול שלנו במזרח, אתם יודעים?" לא, אבל עכשיו יודעים למה הביא לו טלנסקי מעטפות...
אילולא היה זה כל כך עצוב, כמה זה היה מצחיק.