אני יושבת כאן בירושלים, קוראת את ממצאי הסקרים בארה"ב, ומרגישה שבסרט הזה כבר הייתי...

קשה להיזכר, אבל הייתה תקופה במדינת ישראל בה הסכמי אוסלו ואמינותו של יאסר ערפאת היו נושאים לוויכוח. יתרה מזו, מי שהתנגד לאוסלו, מי שהאמין שערפאת טרוריסט ושקרן ושהמושג "שטחים תמורת שלום" הוא תרמית שתגרום למלחמה והגברת הטרור, מצא את עצמו מוחרם.



ערפאת השתמש בנשק שממשלתנו מסרה לו כדי לבצע פיגועי טרור ללא רסן, ניצל את הכניסה החופשית לישראל שהוענקה לאנשיו כדי לפוצץ פיצריות, מקומות בילוי ומסיבות בר מצווה

מה לא קראו לנו, אנו המפוכחים? שוחרי מלחמה, שותפי יגאל אמיר ועוד כהנה וכהנה. לא התקיים שום דיון רציני, היו רק היסטריה והאשמות. ולמען הגלוי הנאות, אודה שגם משפחתי חשבה שחייבים "לתת צ'אנס לשלום", וצפו בתקווה בלחיצת היד המפורסמת על מדשאות הבית הלבן (אני סירבתי להסתכל, כי זה עורר בי חלחלה). הודיעו לי חגיגית שמאחר ולא נראה שאתגייס אי פעם, אין לי את הזכות לשלול את חתימת הסכם השלום הזה.

ואתם יודעים מה? זה ערער את הביטחון העצמי שלי. התחלתי לחשוב שמשהו אצלי לא בסדר. כולם שמחים ונלהבים, ורק אני פסימיסטית ומדוכאת. איך יתכן שהם רואים יונים ולחיצות יד, ואני רואה רק פצצות וגוויות?

החלטתי לנסות לראות את העולם דרך המשקפיים שלהם. ניסיתי גם אני להיות אופטימיסט. וכשהגיע הזמן להצביע, הצבעתי למועמד של "שלום עכשיו". לא בגלל שהאמנתי בשלום, אלא מאחר וחשבתי שכדאי לתת למדינה לחוות את התוצאות הגרועות של הגשמת הרעיונות ההזויים האלה. לא הייתה דרך אחרת להגיע לאמת, חשבתי. כי אם לא ניתן להם אפשרות לנסות הם לעולם לא ישתקו, ותמיד יאשימו את האופוזיציה על זה שלא נתנו להם הזדמנות לנסות את הדרך שלהם. הפסקתי למחות. השלמתי עם הצד השני.

מה שקבלנו, כמובן, היה גיהינום עלי אדמות. אלפים נרצחו ועוד אלפים נפצעו, ביניהם הרבה מאוד נשים וילדים. ערפאת השתמש בנשק שממשלתנו מסרה לו כדי לבצע פיגועי טרור ללא רסן, ניצל את הכניסה החופשית לישראל שהוענקה לאנשיו כדי לפוצץ פיצריות, מקומות בילוי ומסיבות בר מצווה. 

אז הגיע תורי. ישבתי בנחת במלון "פארק" בנתניה עם משפחתי יחד עם הבן שהתנגד פוליטית לדעתי ותמך באוסלו, והבניין התפוצץ. וכשיצאתי מזה בחיים עם בעלי וילדי, נשבעתי לעצמי שיותר לא אתן לאף אחד לערער את הביטחון העצמי שלי. נשבעתי שבפעם הבאה שהאלה יבטאו את האמונות הפוליטיים ההזויות שלהם, כשיגידו ברבים את הדברים השגויים בעליל והמובילים לקטסטרופה, אפתח את פי בגלוי ויהי מה. אני יותר לא אקבל שאחרים יודעים יותר ממני, וזה כולל: אקדמאים, אינטלקטואלים ושאר האליטות למיניהן. זה כולל את משפחתי. אני אשאר שפויה.

הסיכוי שיבחר נשיא ארצות הברית שהוא הפוליטיקאי הליברלי ביותר והכי נעדר ניסיון שישנו בשטח, אדם עם קשרים מוסלמיים ורקע אסלמי חזק, אדם הקשור לטרור פנימי דרך ביל איירס (מארגון ותרמן הרדיקלי) ומעורב עם הרבה מאוד יועצים פרו איסלמים ואנטי אמריקאים המסכימים עם אויבי ישראל השמאלניים (ובתוכם ישראלים), בנוסף לאנטישמיים אמריקאים ידועים, כגון: רברנד רייט, מי שתומכיו הם בין אלה שהרסו את הכלכלה האמריקאית על ידי ליברליזם במתן הלוואות, נראה כעת ריאליסטי.



אני יודעת שאין לי את הכוח לעצור את הדהירה במדרון. אולי הגיע תורה של אמריקה לחוות את מה שחוותה ישראל: תוצאות של בחירת מנהיגות שאינה מתחשבת באינטרסים של המדינה, המאמצת אג'נדה המנותקת מהאינטרסים של המדינה

אין לי מושג מה קרה לארה"ב המוכרת לי מימים ימימה. אין לי מושג מה קרה לתמיכת קהילת יהודי ארה"ב בישראל, איך שזו נחלשה הודות לשקרים תעמולתיים ואינטרסים עצמיים. אך כשאני חושבת על מה שיקרה לאמריקה המביאה זאת על עצמה, ומה שיקרה ליהודים שבה הסבורים שנטישת מדינת ישראל תביא "שינוי" לטובה, יש לי כאב לב.

אני יודעת שאין לי את הכוח לעצור את הדהירה במדרון. אולי הגיע תורה של אמריקה לחוות את מה שחוותה ישראל: תוצאות של בחירת מנהיגות שאינה מתחשבת באינטרסים של המדינה, המאמצת אג'נדה המנותקת מהאינטרסים של המדינה. לפעמים חייבים לעשות שגיאות איומות כדי להבין שהן ממש שגיאות איומות. במדינת ישראל, זה כלל חווית יותר מ25,000 מתקפות טרור, ילדים נרצחים ברחובות עיר, הפחד מלעלות על אוטובוס או מלהיכנס לחנות.

לאזרחי ארה"ב היו חיים נפלאים בארץ נפלאה. הרי כולם רוצים לגור באמריקה. עכשיו האמריקאים רוצים "שינוי". יתכן והם יקבלו אותו.

יהי רצון שהקב"ה יגן עליהם.

אולי זו הדרך שהקב"ה רוצה לשכנע את היהודים שביניהם לעלות לארץ? נראה איך הם ירגישו כשהם כאן איתנו, ומבחוץ יהיה אובמה בבית הלבן ואיראן עם פצצה אטומית.



תרגום: רחל סילבצקי