כלכלה אמיתית פירושה סחר בין אנשים ומדינות, כאשר מחיר מוצר משתקף בסכום כסף שמוכנים לשלם עבורו בזמן מסוים (לעיתים יותר ולעיתים פחות). בכלכלה שכזו תפקיד הבנקים להיות "שמן סיכה" במנוע המסחר, דהיינו: לקבל כסף ממפקידים ולהלוותו לעסקים ולציבור.
תפקיד הממשל במערכת זו היא לפקח על סחר הוגן ועל הבנקים כדי שאלו לא יחרגו מתפקידם והכסף שאצלם יועבר למטרות ריאליות (מימון עסקים וצורכי ציבור). בפועל, כל זה התהפך לחלוטין. הטפל נעשה העיקר והעיקר הפך לטפל
תפקיד הממשל במערכת זו היא לפקח על סחר הוגן ועל הבנקים כדי שאלו לא יחרגו מתפקידם והכסף שאצלם יועבר למטרות ריאליות (מימון עסקים וצורכי ציבור). בפועל, כל זה התהפך לחלוטין. הטפל נעשה העיקר והעיקר הפך לטפל, דהיינו: מוצרי בסיס כמו נפט, תבואה, מחצבים וכדו' לא נסחרו על סמך היחס בין ביקוש להיצע, אלא שיקפו גובה נהרות הכסף שנשפכו לשוק זה על ידי גורמים ספקולנטים. ואילו הבנקים במקום לעסוק רק בהפקדות והלוואות, הפכו למתווכי כספים ומשקיעים בכספים. ולכן התוצאה הגיעה, גם אם באיחור וכרגיל, מגדל הקלפים התמוטט בבת אחת.
הבעיה אינה רק בניית "מגדל בבל" שראשו בשמים, אלא הטעיית הציבור הרחב במשך עשרות שנים כי הגאות הכלכלית מיטיבה עם כולם. הממשלים במדינות המפותחות מפקחים היטב על המערכת הפיננסית (בנקים, שוק ההון, משכנתאות לדיור וכדו'), ובקיצור: החגיגה הגדולה תמשך לעד. ומאידך נעשתה הטיית ענק של זרמי כסף רק לכיסם של המקורבים לשלטון ולמערכת הפיננסית, מתוך הצגת מצג (שווא) כי הכסף אצל העשירים "עובד" עבור כל הציבור, וכולם נהנים.
קצרה היריעה מלתאר את אשר התרחש בפועל, לכן אציג אותו רק בקליפת אגוז, ואחווה דעתי לגבי הפתרון.
לא אחת נתבקשתי: "תן תחזית". ותשובתי הייתה: אי אפשר לחזות כאשר הציבור פועל על סמך מידע שיקרי, שכן אז הוא עושה את ההיפך מהנכון. לכן, אני יודע מה צריך לעשות ולא מה יקרה בעתיד הקרוב (בוודאות ניתן לומר כי כל מגדל קלפים סופו לקרוס ובדרך כלל בבת אחת, וזה חייב לקרות בזמן כל שהוא).
א. בכלכלה ריאלית יש הבחנה בין משק יצרני ומשק פיננסי, אך במצב שנוצר שני אלו שלובים באופן שלא ניתן להפרדה. ראייה לכך היא הקריסה בשווי אגרות חוב של קונצרנים. מדוע אלו נפלו כה חזק, ויותר מהר ממניות קונצרן? שכן במשבר אמיתי הרצון להיפגש עם שטרי כסף גובר על הכל, ואז מוכרים כל נייר ערך בורסאי.
כתוצאה מהתאווה לעשות כסף מכסף, מוסדות כספיים ענקיים החלו להלוות כסף לכל דיכפין (כמובן, תמורת ריבית הרבה יותר גבוהה מאשר שהם שילמו למי שהפקיד אצלם)ב. מה שוויו של שטר כסף? זה אמור לבטא שווי של מוצר הנגזר מהיצע וביקוש, אך מזה שנים שטר כסף אינו מבטא שווי ריאלי של מוצר, אלא משמש כאמצעי לרכישת מוצר, ושוויו של מוצר נקבע רק בבורסה לניירות ערך. שווי של נפט, תבואה ומחצבים נקבע בבורסות למסחר (נפט ברוטרדם, מזון בבורסה בשיקגו), לכן כל הגופים הפיננסים ברחו מכסף מזומן ורכשו עוד ועוד חברות, גם אם זה נעשה באמצעות הלוואות ענק או מכירת ניירות ערך שלהם לציבור (קרנות פנסיה, קרנות נאמנות ועוד).
ג. הבנקים חדלו לעסוק בפעילות בנקאית טהורה (פיקדונות והלוואות), ובמקום להלוות כסף לעסקים קטנים ולציבור הם הפכו למתווכים פיננסים ומשקיעים. וכך קורה שהבנקים בארץ שילמו למפקידים סכומים זעומים, והכסף שניתן הופקד במוסדות פיננסים בינלאומיים (מריל לינץ, ליהאמן ברדרס, סיטי בנק וכדו'), תמורת ריבית יותר גבוהה, דהיינו: במקום שכספי המפקידים ישמשו למינוף המסחר והתעשייה בארץ, הם שימשו ליצירת כסף לבנקים.
כתוצאה מהתאווה לעשות כסף מכסף, מוסדות כספיים ענקיים החלו להלוות כסף לכל דיכפין (כמובן, תמורת ריבית הרבה יותר גבוהה מאשר שהם שילמו למי שהפקיד אצלם). הגופים הללו לא הסתפקו בכך, והחלו לעסוק במסחר של ניירות ערך שלא היו רשומים באף בורסה, וגם לא ננקבו במאזנים השנתיים (ואחר - כך כונו ניירות ערך רעילים). הכוונה ל- C.D.O, C.D.S וכדו'. אלו היו כתבי התחייבות לתשלום כסף, אם מוסד מסוים יקרוס (דהיינו: מעין חוזי ביטוח להבטחת התחייבות של גוף פיננסי אחר). מאחר שכתבי התחייבות אלו לא נסחרו בבורסה כל שהיא, לא היה פיקוח מצד הרשות לניירות ערך, ומאידך: הסכום המבוטח לא נרשם במאזנים של עושה ההתחייבות.
הנפילה החדה במחירי נפט, סחורות וכדו' רק הוכיחה כי המחירים המטורפים שהיו לא נבעו מהיצע וביקוש (כפי שהוצג לציבור), אלא פונקציה של זרמי כסף שנשפכו לבורסות הסחירותמשמע, נוצרו התחייבויות ענק שבגינן עושה ההתחייבות הרוויח סכומי עתק (מחלקה של 200 איש בסניף של ליהמן ברדרס בלונדון, הרוויחה 3.7 מיליארד דולר בשנה אחת), אך אף גורם רגולאטורי לא ידע על היקף ההתחייבויות. רק כאשר וול-סטריט קרסה, הרגולאטורים השונים בארה"ב התעוררו והבינו כי תחת אפם גופים פיננסים הלוו והתחייבו פי 30 מההון העצמי שלהם.
גם הבנקים חגגו, ובבריטניה שלושת הבנקים הגדולים הלוו יותר מסך הכל הפיקדונות שבידם, וזה אסור באופן מוחלט (במקום להלוות עד 90% מהפיקדונות, הם הגיעו ל- 130%!).
הנפילה החדה במחירי נפט, סחורות וכדו' רק הוכיחה כי המחירים המטורפים שהיו לא נבעו מהיצע וביקוש (כפי שהוצג לציבור), אלא פונקציה של זרמי כסף שנשפכו לבורסות הסחירות. אך כאשר וול-סטריט התמוטטה כל קרנות הגידור והנאמנות נאלצו להזרים כסף כדי לממן פדיונות, ואז מכרו כל הבא ליד (גם חוזי נפט וסחורות).
הגאות הכלכלית מזה שני עשורים הייתה גאות רק לעשירים, והגדילה את הפער בין אלו ובין העניים. העניים לא הרוויחו דבר מעליות ענק בבורסות, והטיעון כי הרוויחו מאינפלציה נמוכה הינו חלק קטן מהאמת שכן מחירי הדיור המריאו וקיזזו את ירידת מחירי מוצרי אלקטרוניקה וטקסטיל, דהיינו: בעוד שמחיר מחשב נותר כאלף דולר, מחירי הדירות זינקו פי 3 (בערך דולרי), והתוצאה הייתה שיותר ויותר אנשים לא היו יכולים לרכוש דירות. ואלו שקנו, עשו זאת בכסף שמומן על ידי הבנקים, תמורת ריבית ריאלית הגבוהה פי-3 מהאינפלציה.
מחיר דירות במנהטן, פריז ולונדון קפץ פי 10 משנת 1992 ואילך, ולמרות זאת דירות חדשות נחטפו וזו הוכחה לכמויות הכסף שנגזלו "באופן חוקי" מאת הציבור (מכירת אגרות חוב קונצרנים, מניות וכו').
ברור כשמש כי לממשל ארה"ב אין כיסוי לכסף שנשפך, ויבוא יום וההתחייבויות הללו תקרוסנה (כדי שזה לא יקרה, כל העולם אמור לרכוש כעת מארה"ב אגרות חוב ממשלתיות בסכום של 3 טריליון דולר, ואני מתקשה להאמין כי זה ייעשה)תוכנית "ההצלה" של בוש ופולסון היא הטעיית ענק: מתווכחים עם הקונגרס על הקצאת 750 מיליארד בשעה שהבנק המרכזי (הפד) הקצה, ללא אישור המחוקק, סך העולה על 2 טריליון (2,000 מיליארד) להלוואות שונות למערכת הפיננסית (וזאת בלי לקחת בחשבון התחייבויות החב' פרדי מאק ופאני מיי בסך של 5 טריליון דולר).
ברור כשמש כי לממשל ארה"ב אין כיסוי לכסף שנשפך, ויבוא יום וההתחייבויות הללו תקרוסנה (כדי שזה לא יקרה, כל העולם אמור לרכוש כעת מארה"ב אגרות חוב ממשלתיות בסכום של 3 טריליון דולר, ואני מתקשה להאמין כי זה ייעשה).
הפתרון: אין הוקוס פוקוס. כיום ממשל ארה"ב מחזיק ב- 70% מכל התחייבויות הגופים הפיננסים בארה"ב, וזה אומר כי למעשה המערכת הפיננסית בארה"ב הולאמה. אולם כדי שדבר כזה לא יתרחש בעתיד, יש להקים רשות רביעית לצד המחוקקת, מבצעת ושופטת שתקרא "הרשות המבקרת" ובראשה יעמוד "מבקר המדינה" אשר ייבחר בבחירות חשאיות על ידי בית המחוקקים של המדינה (וכל אחד יהא רשאי להציע עצמו לתפקיד). כל מבקרי הפנים בכל הגופים (ציבוריים ופרטיים) יהיו כפופים ישירות למבקר המדינה, ולא ניתן יהא לפטרם אלא על ידי מבקר המדינה.
עד כה מבקרי הפנים מתמנים על ידי הגוף המבוקר, ולכן פוחדים לעשות ביקורת אמת. גם הרגולאטורים השונים (מפקח על שוק ההון, ראש הרשות לניירות ערך, המפקח על הבנקים ועוד) לא יבחרו על ידי הרשות המבצעת, אלא על ידי מבקר המדינה ובכך ינותק הקשר הגורדי בין הרגולאטור והשר הממונה.