כתמיד, סלע המחלוקת היא ירושלים. גם אם הולכים סביב סביב, השאלה היא ירושלים. האם ירושלים היא בירת העם היהודי או עיר בגודל בינוני השוכנת לה בגבעות של ארץ שכוחת אל במזרח התיכון. ציפי לבני הוכיחה שמבחינתה ירושלים איננה בירת העם היהודי מזה שלושת אלפים שנה, אלא סתם עיר, סתם קלף מיקוח במשחק שתפקידו להשאיר לציפי ולחבריה משיח-מוניס, תל-קסילה וצפון-יפו את ביתם, בעוד בירת העם היהודי הולכת פייפן. בסופו של דבר היהודים, דתיים כחילונים, אשכנזים כספרדים, אתיופים ובלונדים אמרו את דברם: ירושלים, בירת העם היהודי איננה למשא ומתן. ציפי לבני, שיועציה מתל-קסילה אמרו לה שירושלים היא ערימת קלפים לחלוקה, הפכה עצמה לאישיות לא רצויה. 
ירושלים, בירת העם היהודי איננה למשא ומתן. ציפי לבני, שיועציה מתל-קסילה אמרו לה שירושלים היא ערימת קלפים לחלוקה, הפכה עצמה לאישיות לא רצויה
ציפי לבני ויועציה מן השפלה יכולים להמשיך ולשקר לנו לעצמם עד שפניהם יכחילו, אודות ה"סחטנות" של המפלגות היהודיות. המשא ומתן לא נסב אודות כסף, כלל ועיקר. הרי מה הבעיה לשלם לרב יוסף מיליארד, או שניים או שלושה? עוצרים את בניית הגדר, פרונטו מיליארד שקל. מבטלים כמה מחלפים וגשרים, הנה עוד שני מיליארד. מבטלים רכישה של ציוד צבאי זה או אחר, הנה עוד שני מיליארד. עושים קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה, צ'יק צ'אק שני מיליארד. כסף איננו הבעיה, הסחטנות היא ירושלים. כי ירושלים היא הלב, וללא ירושלים גם על תל-קסילה וצפון-יפו אין שום טעם להגן.
לכן ירושלים שמשה לנו, נאמני ארץ ישראל, כמגן בפני הטיפשות הרוע והיוהרה של החונטה הכלכלית-משפטית-תקשורתית שמקום מושבה בצפון יפו, וליבה טמון בבורסה. ההתעקשות למסור את ירושלים הפילה את החונטה, ועתה, כמו פסלו של סדאם חוסיין, עלינו האזרחים להפיל אותה סופית, ולהחליף את שלטון החונטה בשלטון יהודי, ציוני, ערכי, נחוש, מבחינתו עם ישראל עם אחד וארץ ישראל ארץ אחת.