החברה הישראלית זקוקה לדם חדש בעורקיה, לצעירים שציונות ויהדות זורמים בעורקיהם.
הציונות הדתית עסוקה מאז הגירוש בהתפלשות בבוץ סמיך, בחיפוש אשמים, ובמרירות המולידה רגשות כעס, זעם וייאוש. היא חשה שזה הזמן להתכנס פנימה לתוך המחנה, שצריך להתנתק מהמדינה, מהצבא ומהשב"כ
החומרנות המתעתעת הבלתי ניתנת לשובע מעוררת בנו כמיהה לאידיאלים פשוטים שעדיין קיימים אי שם בשולי התודעה הלאומית. ישראל חיה בניכור שבטי, אך גם צמאה לאנשים שמבטם אינו כבוי ושאינם נרתעים מלגלוגים והערות ציניות כשהם מדברים על קהילה, על עזרה לזולת ועל אכפתיות.
הציונות הדתית עסוקה מאז הגירוש בהתפלשות בבוץ סמיך, בחיפוש אשמים, ובמרירות המולידה רגשות כעס, זעם וייאוש. היא חשה שזה הזמן להתכנס פנימה לתוך המחנה, שצריך להתנתק מהמדינה, מהצבא ומהשב"כ.
כנראה שהזיכרון ההיסטורי שלנו מאוד קצר.
בשנת תרס"ב (1902) אמרו לנו את אותו הדבר. ציונות זה לחילוניים, ומי צריך כוח שמירה יהודי? נשב בצד, נלמד תורה, נגביה את החומות, ונחכה עד בוא המשיח. הציונות לא המתינה. היא פעלה: פלמ"ח, קיבוצים, סולל-בונה, האוניברסיטה העברית, הבימה, קול ישראל. מדינה בלי תורה ובלי מחויבות עמוקה לכל מה שאנחנו מאמינים בו.
בדו"ח מדד הדמוקרטיה שהתפרסם באמצע 2008 עולה כי הגופים הממלכתיים זוכים לחוסר אמון עמוק. רק 49% מהציבור מביעים אמון בבית המשפט העליון. האמון במשטרה צנח ל- 33%, רק שליש מהציבור הביע אמון בכנסת והמפלגות זוכות לרמת האמון הנמוכה ביותר - 15% בלבד. 73% מהנשאלים לא היו מייעצים לקרוביהם או לחבריהם להצטרף לזירה הפוליטית. הממצאים הללו, מדגישים את הפגמים בתפקוד המערכת הפוליטית ומחזקים מגמות של אנטי-מדינה.
האם אתם יכולים לשנות את המצב?
אני פונה אליכם חיילים, קצינים, סטודנטים וצעירים מכל תחומי העיסוק במדינה שאש בוערת בעצמותיכם: אתם שידיעות חדשותיות מקפיצות אתכם, ושעתיד המדינה והעם היהודי מזיז לכם. אני קורא לכם, הצטרפו לפוליטיקה!אני פונה אליכם חיילים, קצינים, סטודנטים וצעירים מכל תחומי העיסוק במדינה שאש בוערת בעצמותיכם: אתם שידיעות חדשותיות מקפיצות אתכם, ושעתיד המדינה והעם היהודי מזיז לכם. אני קורא לכם, הצטרפו לפוליטיקה!
המדינה נמצאת בצומת דרכים לאומית. המאבקים העומדים בפנינו הם על רוח העם, דרכו ועתידו. במאבק על התודעה, לא מנצחים בצעקות ובשיחות סלון כעוסות. הנעת עמים ורעיונות מהפכניים נעשית בכלי הנשק האפקטיבי ביותר, השכנוע: פרסום מאמרים וניירות עמדה, בעריכת ערבי הסברה ובמפגשי "פנים אל פנים". בבחירות דמוקרטיות ובגיבוש קואליציות בפרלמנט. מכסא חבר הכנסת והשר שמובילים עד לראשות הממשלה. פרלמנט- נגזר מהמילה הצרפתית parler (פַּארְלֶה), "לדבר". ובדיבורים, בכנסים ומאמרים אפשר לחולל את השינוי.
הוגים פוסט-ציונים מבקשים לפרק את האמונות הדתיות-לאומיות, ולמוסס את האמיתות ההיסטוריות שעליהן יצוקים יסודות המדינה. תהליך פירוק המדינה מערכיה נתמך על ידי אנשי רוח, פוליטיקאים ועיתונאים בארץ ובחו"ל. הם לא עושים זאת באמצעות צעקות ואיומים, וגם בלי שחסמו נתיב תחבורה אחד. הם עושים את מלאכתם היטב. ביטול ה"מדינה היהודית" ולידתה של "מדינת כל אזרחיה" כבר אינו רעיון הזוי בקרב האליטות בישראל, אלא רעיון לגיטימי שהתחיל לחלחל לשאר שכבות העם.
אם לא נשקם את רעיון המדינה היהודית המודרנית ואם לא נגן עליו, נבהיר את היסודות ונכוון לבניית ממשל ראוי הנגזר מרעיונות אלו. המדינה היהודית עלולה להיעלם הרבה יותר מהר ממה שנדמה, ובמקומה נקבל דגם חיוור של ארה"ב במזרח התיכון. ואם זה הזיוף, אז רבים יעדיפו בוודאי להגר לארץ המקור.
הגיעה העת לבסס פוליטיקה אחרת. פוליטיקה שתפגין חוסר סובלנות לשחיתות ולנהנתנות של נבחריה. פוליטיקה אחרת הנשענת על זהות יהודית שתשקף ותצמיח מנהיגים שמחוברים לערכים, ולא רק מדברים עליהםהגיעה העת לבסס פוליטיקה אחרת. פוליטיקה שתפגין חוסר סובלנות לשחיתות ולנהנתנות של נבחריה. פוליטיקה אחרת הנשענת על זהות יהודית שתשקף ותצמיח מנהיגים שמחוברים לערכים, ולא רק מדברים עליהם.
אתם יכולים ליצור את אותה "פוליטיקה אחרת", אך לשם כך צריך להאמין בה ולהיות שותפים ביצירתה. אתם יכולים להיות אופציה פוליטית הגונה וישרה. כשיתרו המליץ למשה רבנו למנות "שליחי ציבור" ראויים, הוא נתן בהם סימנים: "אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שנאי בצע". שליחים כאלו יזכו לתמיכת אנשי רוח ואנשי חינוך, כדרך היחידה לקיים חיים ציבוריים במדינה.
בשיחה שנתן הרב צבי יהודה בתשל"ד לתלמידיו, בעת המו"מ הקואליציוני של המפד"ל עם ראש הממשלה, גולדה מאיר, אמר: "איננו עוסקים כאן בפוליטיקה במובן הקטן, אלא בהלכות קידוש השם, בעניין האלוקי שמתגלה על הבסיס המוצק של התכוננות מלכות ישראל. ברגע שמתמעטת המלכות, פורץ חילול השם".
אתם נמצאים בעשור בו אתם מקבלים הכרעות המעצבות את מהלך חייכם, החלטה על בחירת בני זוג, לימודים, פרנסה ומגורים. זה גם הזמן להתנסות בתפקידי ניהול ומנהיגות: בהובלת תנועות נוער, בפיקוד על חיילים ומשימות בצה"ל, בפעילות פוליטית בקמפוסים, ובהובלת ארגונים חברתיים. רוב הצעירים שהכרתי במהלך השנים, ואני בתוכם, חשו תחושת "גועל נפש" מההתנהלות הפוליטית והמפלגתית בה הם נתקלו. אירועים אלו הובילו רבים וטובים לזנוח את המרחב העשייה הציבורי לאנשים הלא נכונים. רופא-כירורג מכניס את ידיו לתוך גוף המטופל. זה לא פרוצדורה נעימה ואסטטית ואפילו מעוררת לפעמים בחילה, אך אין כוונתו של הכירורג לחטט, אלא לטפל ולרפא. לא היינו רוצים לשכב על שולחן הניתוחים ולהפקיד את חיינו בידי כירורג גרוע, כי אף אחד אחר לא רצה לעסוק בתחום זה...
יתכן וחלקכם באמת לא בנוי לעשייה בשדה המפלגתי, אך חשוב לדעת כי התרומה הפוליטית- חברתית אינה מצטמצמת רק לתחום זה. גם השירות הציבורי על ענפיו השונים משפיע באופן ישיר על עיצוב המדינה ודרכה.
מערכת המשפט והפרקליטות הרוויחה משירותם של תלמידי חכמים, כמו: השופט בדימוס בבית המשפט העליון, פרופ' מנחם אלון והרב פרופ' נחום רקובר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
אסור לחברה הדתית להשקיע את האנרגיות והיכולות שלה בכעס ובחיפוש אשמים, בשנאה פנימית ל"ממלכתיים", לרבנים, לדתל"שים ובשנאה ליס"מ, לשב"כ ולכל מה שמייצגת המדינהבאוניברסיטאות, במכוני המחקר ובפקולטות למדעי הרוח בפרט, מתבססת טרמינולוגיה אנטי-ציונית הגובלת באוטו-אנטישמיות. מיעוטם של אקדמאים ראויים, משאיר גם את התחום הזה חשוף ופרוץ. רבים מכם בוחרים לעסוק בעולם הרבני-חינוכי. מעטים מידי בוחרים לעסוק ב"קו התפר" הגיאוגרפי והחינוכי. בהוראת יהדות לבתי"ס חילוניים, במגורים בשכונות חילוניות או בערים מעורבות.
אין צורך להכביר מילים בתרומה הסגולית של חיילי וקציני צה"ל, בוגרי החינוך הדתי. התרומה שלהם משפיעה יום - יום על ביטחון המדינה. הם יודעים על מה ובשביל מי הם נלחמים. בעבר, כששאלנו האם יהיה רמטכ"ל דתי, גיחכו לעברנו. היום אף אחד לא שואל האם, אלא מתי?
אכן, קשה להיות קצין בצה"ל, עו"ד בפרקליטות או דוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטת ת"א, אבל אם אתם לא תהיו שם מי אתם חושבים שיעשה את העבודה? האם החילוניים, השמאלניים, החפיפניקים? מי?
כשעו"ד בפרקליטות מכין את "תשובת המדינה" לעתירה בנושא "הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי", ערכיו האישיים, אופן חשיבתו וחינוכו באים לידי ביטוי במסמך זה. כששופט בבית משפט השלום כותב את פסק דין, עקרונותיו, דרך חייו ואמונותיו משתקפות בכל מילה. כשרב בוחר להתגורר בעיר מעורבת הוא מהווה מגדלור למשפחות שבתוכן הוא יושב. הוא מלמד שיעורים, מייעץ לנערים, ומהווה מודל לחיקוי.
אסור לחברה הדתית להשקיע את האנרגיות והיכולות שלה בכעס ובחיפוש אשמים, בשנאה פנימית ל"ממלכתיים", לרבנים, לדתל"שים ובשנאה ליס"מ, לשב"כ ולכל מה שמייצגת המדינה. הגלים העכורים האלה ייסחפו את כולנו, יעוררו את הספקות וימוססו את המוטיבציה.
מדינת ישראל זקוקה לעשרות אלפי צעירים וצעירות חדורי כוח רצון, מלאי אידיאלים שיזרמו לתוך מערכת הדם הציבורית-פוליטית. לא רק על מנת לדאוג לאנשי שלומנו, ולהשיג עוד קצת כסף לסניף בנ"ע בשכונהמדינת ישראל זקוקה לעשרות אלפי צעירים וצעירות חדורי כוח רצון, מלאי אידיאלים שיזרמו לתוך מערכת הדם הציבורית-פוליטית. לא רק על מנת לדאוג לאנשי שלומנו, ולהשיג עוד קצת כסף לסניף בנ"ע בשכונה. יש אזרחים טובים וילדים בתחילת דרכם שהם חסרי מזל, נטולי קשרים וקשי-יום שצריכים אתכם. הם שבעים מהבטחות חבוטות. הם כעסו, התייאשו, ועכשיו הם אדישים. זאת גם אחת הסיבות לכך שאחוזי ההצבעה ממשיכים לרדת באופן עקבי בכל מערכת בחירות.
אתם יכולים יחד להוביל לתסיסה רעיונית וחברתית. כשאנשים יראו שאתם מתכוונים לתרום בכנות, הם יידבקו. אתם יכולים להחזיר את תחושת החיוניות שהטיב לתאר המשורר אמיר גלבוע:
פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.
אנו מוכרחים להקים יחידה מובחרת לפוליטיקה הישראלית. בלי פוליטיקאים אין הנהגה! אתם יכולים להנהיג את המדינה. אנו ראויים לשלטון טוב יותר, אנו ראויים לשליחי ציבור מסורים. שרתם מעל כל במה ובמהלך כל טיול, הפגנה ומחאה "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". אכן, הדרך הזו ארוכה וקשה, אך ממתי "ארוך וקשה" מרתיע אתכם?
זה הזמן לצאת לדרך!