כל כך הרבה מאורעות נקשרו בעיר האבות חברון, שפשוט אינך יודע היכן להתחיל. כל כך הרבה מושגים ותחושות, שמדי שנה, כשמגיעה שבת פרשת חיי-שרה ועשרות אלפים נוהרים אל העיר הזאת, עד שהלב מבקש לעלות על גדותיו בשלל התרגשות ושמחה, דאגה והתרוממות.
כל ביקור בחברון, בעת הצעדה במעלה המדרגות אל מבנה מערת המכפלה, ממלא אותך יראת כבוד ותחושת שייכות גם יחד. כאן, מעבר לחומה, בתוך מבנה האדירים הזה, טמונים סבא וסבתא שלנו, ועוד סבא וסבתא, ועוד סבא וסבתא. ואיזה אנשים! כמה אנחנו לומדים מהם, כמה אנו חייבים להם: על מסירות הנפש שהטביעו בנו, על גמילות החסד שהטביעו בנו, על ההתמודדות עם העולם שסבב אותם ושטם אותם.
כל הנחת ראש על ציוני האבות והאמהות, היא בשבילי בחינה מחודשת: איפה הם ואיפה אני. האם אני עומד בציפיות שלהם, בסטנדרטים שלהם, האם אני ראוי להיות בן לאברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה ולאה?!
ברחובות חברון אני הולך כחולם. הנה השרידים המרשימים של חומות העיר הקדומה. המרגלים ששלח משה נבהלו מהחומות הענקיות ונרתעו מכיבוש ארץ ישראל; רק כלב בן יפונה, שהתפלל על קברי האבות, התמלא רוח גבורה וזכה לכבוש את חברון מהענקים ששלטו בה.
דוד המלך ייסד את מלכותו בחברון לפני 3000 שנה, ובה מלך שבע שנים לפני עלייתו לירושלים. חפירות חשפו גם שרידים מתקופת הבית הראשון והשני. בימי מרד בר כוכבא היה הר חברון במרכז המרד, וגם שרידי העיר החרבה מתקופה זו נתגלו בחפירות.
רוח של גבורה מעניקה חברון, ורוח של שורשים. בחברון אתה חש את העבר נושף בעורפך, אך לא נשיפה של מועקה מצמיתה אלא מאתגרת ומצמיחה
אך מכל התחושות המלוות אותי בעיר יש מושג אחד, שלהרגשתי מתמצת את רוחה של העיר הזאת: רוח אחרת. "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה" (במדבר, י"ד כ"ד). רוח של גבורה מעניקה חברון, ורוח של שורשים. בחברון אתה חש את העבר נושף בעורפך, אך לא נשיפה של מועקה מצמיתה אלא מאתגרת ומצמיחה. רוח שמעתדת לנו עתיד גדול - אם יש לנו אבות ואמהות שכאלו, אם יש לנו דוד המלך שכזה, ואם יש לנו יהודים כאלו המתגוררים כיום בעיר.
רוח אחרת שכזאת מחייבת אותנו להתחיל ולטוות את דמותה של חברון האחרת. זאת, שתראה את העיר כפי שראוי להיות לבירת ממלכת ישראל לפני ירושלים.
כשאני מתהלך בחברון היום, אינני מצליח להשתחרר מהתחושה מה בחובתנו לעשות כדי להחזיר לעיר הזאת את כבודה ויקרה. אין עוד עם בעולם עם אבות ואמהות שכאלו, אין עוד ארץ בתבל - עם עיר שכזאת.
איך תיראה חברון האחרת?!
ראשית, יש להקים חברה לפיתוח חברון, שתעסוק ברכישת בתים ושטחי קרקע ליצירת רצף יהודי בין תל חברון העתיקה לקרית ארבע, בין אדמות ישי ובית הדסה, לאורך רחוב דוד המלך, בין שכונת אברהם אבינו ומערת המכפלה, ובין מערת המכפלה וקריית ארבע. זאת, כדוגמת החברות והעמותות העוסקות בכך בעיר העתיקה בירושלים ובעיר דוד. תורמים כבדים לכך, בארץ ובחו"ל, לא חסרים. רצף כזה, של בתי מגורים, חנויות ואטרקציות תיירותיות, הוא הכרחי להבאת עוד ועוד יהודים לעיר כתיירים, יזמים, מזדהים - וכתושבים.
הפרויקט השני הוא הרחבה מאסיבית של שטחי החפירות הארכיאולוגיות בעיר. ההיסטוריה של תקופת אברהם אבינו, יצחק ויעקב, כלב, עתניאל ודוד רק מחכה לנו. מסתירה את צפונותיה. יש להרוס את בתי הערבים הבלתי חוקיים שנבנו על אדמת התל העתיק, ולפתוח בחפירות ארכיאולוגיות אינטנסיביות על פני כל התל. את הממצאים יש לשחזר, כפי שנעשה במצדה ובחצור, ע"מ שהמקום ישמש עוגן תיירותי ליהודים וגויים, כפי שראוי להיות. לא יעלה על הדעת שהחפירות היזומות האחרונות בתל, הופסקו מחוסר תקציב...
אדמות התל הם בבעלות יהודית. בשנת תקע"ב (1811) רכש הרב חיים ישועה בג'איו, שהיה באותה עת ראש קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל בחברון, את קרקעות תל-רומיידה. את הקרקעות, בהיקף של 800 דונם קנה מכספו הפרטי ממשפחת "התמימי" החברונית, ואת השטח העביר תרומה לידי הקהילה. שתי תעודות הקניה הן מטעם הוואקף המוסלמי וחתומים עליהן בני משפחת התמימי הערבית. שתי תעודות אלה נשמרו מכל משמר על ידי משפחת בג'איו ועברו מאב לבן עד שהגיעו למשמרת הרב חיים בג'איו (1873 - 1960), שהיה רבה האחרון של קהילת חברון. בערוב ימיו מסר ר' חיים בג'איו את התעודות לנציגי העדה החברונית - פרנקו וחסון - שמסרון לידי דוד אבישר.
רוב אדמות התל העתיק, נתפסו במשך השנים ע"י בניה בלתי חוקית של ערבים.
בשנת תשנ"ט (1999) החלה רשות העתיקות בחפירות ארכיאולוגיות כהכנה לבניית בתי קבע. בחפירות התגלה ממצא מפתיע - חומת ענק מתקופת הברונזה הקדומה (מלפני כ-4500 שנה). תגלית זו הקדימה את תיארוך הקמת העיר בכ-700 שנה. כן התגלה בית יהודי מתקופת חזקיהו מלך יהודה, וגתות 'ין מתק' מזמן הגמרא.
ההיסטוריה של חברון היא הלב הפועם של העם היהודי. בשנים האחרונות היא הלכה ונשמטה מרשותו של העם בגלל רצחנותם המובנית של הערבים, משטמתו הקבועה של בית המשפט העליון, מחדליהם המובנים של ממשלות הליכוד והתנכלותן המובנית של ממשלות השמאלנתגלה מכתב בכתב יתדות מן התקופה הכנענית, ערב כיבוש יהושע וכלב, שכלל רשימת קורבנות שהוקרבו על פי הזמנת מלך העיר הכנעני, דבר המעיד הן על מרכז תרבותי שלטוני והן על מרכז פולחני-אלילי. במקום התגלו שרידי ממגורות מתקופת השופטים. מתקופת הבית השני מתקופה זו נתגלו קטעי מבנים ושפע של מטבעות שנלקטו במהלך השנים בתחומי התל. תקופה זו נחתמת בשתי 'שכבות שריפה' המיוחסות למרד הגדול ומרד בר-כוכבא.
כל אלו הם מעט מזעיר ממה שמסתיר עדיין התל העתיק , הכבוש על ידי בניה ערבית בלתי חוקית.
בנוסף לבניית בתי מגורים, גאולת אדמות היהודים השדודות ופיתוח תיירותי ועסקי, יש להקים חברה ממשלתית "הרשות לפיתוח חברון", כדוגמת הרשות לפיתוח הגליל והנגב הקיימות כבר. חברה ממשלתית זו תהיה אחראית לרכז את הפעילות הממשלתית בעיר, ליזום אירועים, מחקרים, כנסים, תיעוד ועצרות.
ההיסטוריה של חברון היא הלב הפועם של העם היהודי. בשנים האחרונות היא הלכה ונשמטה מרשותו של העם בגלל רצחנותם המובנית של הערבים, משטמתו הקבועה של בית המשפט העליון, מחדליהם המובנים של ממשלות הליכוד והתנכלותן המובנית של ממשלות השמאל.
על כל אלו נוספים גם השתלחותם הקבועה של אמצעי התקשורת הישראליים, והפרובוקציות האלימות (וחסרות-המענה מצד המשטרה) של ארגוני השמאל. כל אלו עורכים התקפה יומיומית, אך מי שמעניק אותה מחדש לעם היהודי – הם גיבוריה הנוכחיים: יהודי חברון. על ילדיהם ונשיהן, על האומץ והמסירות, הנחישות והשורשים שהם מקרינים, הם ראויים לעיר והיא ראויה להם: הלב של העם היהודי.