במדרש על הפסוק "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (בראשית כ"ה, כ"ב) אמרו: בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות, יעקב מפרכס לצאת וכו' ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים, עשיו רץ ומפרכס לצאת.
צריך לדעת כי מה שבא בקלות, הולך בקלות. בקניינים רוחניים, העמל והיגיעה, הם המשרישים את ההשגה ומקנים אותה כקניין אמיתי וקיים, ובלעדיהם אין ההשגה אלא שטחית ומרפרפת, כחלום יעוף
רצונו של עשיו לצאת לבתי עבודה זרה מובן, אך על יעקב קשה: מדוע רוצה הוא לצאת כשחולפת אמו בסמוך לבתי מדרשות, והלא בהיותו ברחם אמו מלאך יושב עימו ומלמדו את התורה כולה (כמבואר בנדה ל' ע"ב), ומה טוב יותר מלימוד אשר כזה?
אלא, אינו דומה לימוד בנחת ושלוה ללימוד הבא מתוך עמל ויגיעה. לימוד הבא מתוך עמל נחקק לנצח, ואילו לימוד הבא בקלות הולך בקלות. וכפי שאנו רואים באמת שהתינוק שוכח את כל אשר לימדוהו במעי אמו. ולכן ביקש יעקב ללמוד תורה מתוך עמל ויגיעה ולא מן המוכן.
צריך לדעת כי מה שבא בקלות, הולך בקלות. בקניינים רוחניים, העמל והיגיעה, הם המשרישים את ההשגה ומקנים אותה כקניין אמיתי וקיים, ובלעדיהם אין ההשגה אלא שטחית ומרפרפת, כחלום יעוף.
כאשר פעם החמיא מאן דהוא לגאון רבי משה הלוי זצ"ל על כוח זכרונו המופלג, הגיב הרב: "אין לי זיכרון מיוחד. אני זוכר דברים אך ורק בזכות העמל והיגיעה בתורה". כשהוא מטעים את דבריו, הוסיף: "היודע אתה מדוע העמל מסייע לזיכרון? כי עמל תורה אמיתי יסודו ב"שכחה". להיות עמל בתורה פירושו לשכוח לשתות את הכוס המונחת לפניך... לשכוח לאכול ארוחת צהריים...".