הספורטאים הצעירים של אבנר כרמלי לא קיבלו משכורות עתק, הם גם לא התחרו ביניהם במכוניות פאר ועל מקום במועדוני כדורגל באנגליה או בספרד. הייתה זו קבוצה מליאת אידיאלים, והנושא החשוב ביותר עבורם היה ייצוג של כבוד למדינת ישראל. כל משחק היה עוד חיזוק לכחול- לבן שבדגל המדינה, ועל מדים זרים לא היה מה לדבר. ואיכשהו נגררו תמיד לעלילותיהם תככים וערמומיות של אויבים וקבוצות ממדינות ערב שניסו לנצח את הישראלים הצעירים בדרכי מרמה ואף בהתנקשויות פושעות, וכמובן על רקע לאומני ולא סתם פלילי.
כל השוואה למתרחש היום במה שמכונה התרבות הישראלית מצייר תמונה עגומה. סרטים המספרים על מלחמות ישראל מעלים תמונה של לוחמים עייפים, מאוכזבים או בלתי מוסריים בעליל
למעשה, זה היה סוג המצע שעליו גדלו דורות שלמים במולדת. נערי חסמב"ה פעלו בנאיביות מוחלטת למול מעלליו המתוחכמים של ג'ימס בונד, אלא שהם היו לגמרי "משלנו". כל מעייניהם של הילדים הללו היו נתונים למסירות נפש בעד עמם וארצם. הקרבה וסיכון נפשם היו שיח יום יומי שם, כך גם "נערי העיר העתיקה" ועוד סדרות וספרים בהם נרתמו הצעירים להגן על החשוב ביותר לדידם והוא הבית הלאומי. ספריו של פוצ'ו מלאי ההומור וחדורי הרוח הצברית השובבה ומשובבת הביאו מניחוחה של הארץ בדרך כובשת במיוחד.
אף עולם הקולנוע החרה אחריהם. סרטים על ילדים אמיצים בשירות המאבק לעצמאות, כמו: "דן וסעדיה", "מעשה במונית" או "גבעה 24 אינה עונה", גרמו לצופים לחוש את הלמות ליבם הגאה.
כל השוואה למתרחש היום במה שמכונה התרבות הישראלית מצייר תמונה עגומה. סרטים המספרים על מלחמות ישראל מעלים תמונה של לוחמים עייפים, מאוכזבים או בלתי מוסריים בעליל. הישראלים מוצגים בעליבותם וכחסרי מוטיבציה. יש ערר מתמיד על עצם הצידוק להקמת המדינה, כמו גם לשמירה עליה. וצריך להדגיש שמדובר בסופרים ו"יוצרים" ישראלים ואפילו בקרנות ישראליות שבמקום להאכיל פיות ילדים רעבים, מעדיפים להכהות את מוחם ברעל.
הארי פוטר אינו הראשון אך הוא מאפיין את האווירה הקיימת היום בעולמם של הילדים, והצלחתו הרבה רק מחזקת את המשוואה שנוצרה. גיבוריו עסוקים במלחמה בפושעים, אך חסרים כל ביטוי לאומי. אפשר היה לקרוא לו גם ירון זהבי, ללא צורך בשינוי בעלילה או במקום התרחשותה או בשפה הקוסמים הייחודית שבה.
עולם הילדים מורכב מממתקים, מאהבה וקנאה בין המינים ויש גם נצחונות ותבוסות בספורט או על ההגמוניה בעולם, אלא שלא ברור מה היעדים? הניצחון הוא לשם ניצחון, ואין מדינה או לאום שמתקדמים לקראת יעד כלשהו, וכך ספרי החמישיה או השביעיה הסולידיים ועוד. לא אתיימר להיות בקי בכל היצירות המעולות של "מעלה", אולם איני מצליח להעלות ספונטאנית בזיכרוני סרט המספר על חיבור חם ותמים ל"ארץ אשר אראך". יש עיסוק רב בשאלות של דת ואמונה, מלחמה של האדם עם עצמו, על רקע אישי ועוד. האם יש סרט שגידל ישראלי טוב יותר בישראליות שלו שמחבר אותו בקשר אמיץ לעמו ולמולדתו על חייה התוססים, עברה והערכים המנחים אותה?
ואני מבקש להפנות קול קורא, פנייה אל הכותבים המוכשרים והיוצרים המצוינים במחנה הלאומי: אנא, חשבו על האפיק הזה ונסו ליצור גם עבור הצעירים ובעצם לכלל הציבור הישראלי יצירות כתובות או מצולמות שיביאו את טוב הארץ ואנשיהואין זו סתם תחרות על שעות הפנאי של הדור הגדל כאן. אם מותר לעשות שימוש בשירתו של ביאליק, הרי שזה המעיין ממנו שואבים ילדי ישראל את חוסר התעצומות שבנפשם. לדידם, אין אויב אלא יריב שאחרי שלא הצליח לפגוע בנו מן המארב, נלחץ את ידו באבירות ונתפלא למה הוא ממשיך להמטיר אש. ארץ ישראל היא סתם נכסי ד... ניידי. כלומר, מה איכפת לנו לנוד הלאה למקום אחר. בלעדיה, כמובן. פשוט נתפוס שודדים על אדמה אחרת. אין עניין לבנות את המתיישב של הדור הבא, החקלאי גואל האדמות או התעשיין המאדיר את שם ישראל בגויים. אנו רק מחפשים את השילוב בגלובליזציה, והערך היחיד הוא "פיתוח בר קיימא" שנוכל לנשום אוויר נקי באחרית ימינו. אה, כן, שגם נכדינו לא יזוהמו בפסולת או יטבעו במים הגואים מהמסת הקרחונים בגלל גזי החממה. קל להניח שלו "אקסודוס" של ליאון יוריס היה יוצא לאור בימים אלו, הוא היה נתבע על גזענות, עידוד נטילת החוק לידיים, ואולי אפילו על המרדה.
ואני מבקש להפנות קול קורא, פנייה אל הכותבים המוכשרים והיוצרים המצוינים במחנה הלאומי: אנא, חשבו על האפיק הזה ונסו ליצור גם עבור הצעירים ובעצם לכלל הציבור הישראלי יצירות כתובות או מצולמות שיביאו את טוב הארץ ואנשיה. שימו את הנוער אל מול פניכם, ופנו אליו בכישוריכם. חזקו את רוחו ותנו לו כלים שיעצימו את יכולותיו. מותר להכות "על חטא", אבל צריך להצביע על התיקון. חייבים להדגיש את החיוב ואת הכיף לחיות בארצנו הנפלאה. אולי לא חייבים ללכת בדרכו של שמאלי שסיפוריו על יחסי שכנים בארץ ישראל לא הוכתבו על ידי קומיסרים למיניהם, ולכן הם היו אמיתיים וכובשי לב. אולי צריך להרבות בתחרויות שונות, בפרסים ובסיוע, אך צריך לזכור את המטרה: חינוך לערכיות ולחיים של משמעות.
אתם, אנשי הרוח, בכוחכם להפיח רוח של חיים יהודיים הנושאים בגאווה את מורשתם אל העתיד.