שר הרווחה, בוז'י הרצוג, מגדיר את נוער הגבעות "סכנה ביטחונית", ומוסיף כי מדובר בסכנה שאיננה רק ביטחונית אלא גם "סכנה חברתית וחינוכית שחייבים להתמודד איתה. נוער הגבעות קורא תיגר על החוק, על מוסדות, על נורמות וערכים של חברה מתוקנת". את הדברים הללו אומר השר הרצוג עם החלטתו להקים מסגרות מיוחדות עבור אותם בני הנוער שאינם במסגרת מוגדרת בישובי יהודה ושומרון. חלקם, הם מה שקרוי נוער הגבעות. 
השר הגדיל והוסיף כי יש לנהוג בבני הנוער הללו כפי שנוהגים בנוער עבריין, דהיינו: להציב בפניהם מסגרות טיפוליות, שיקומיות וארגוניות, אך במקביל להגביר את האכיפה כלפיהם
השר הגדיל והוסיף כי יש לנהוג בבני הנוער הללו כפי שנוהגים בנוער עבריין, דהיינו: להציב בפניהם מסגרות טיפוליות, שיקומיות וארגוניות, אך במקביל להגביר את האכיפה כלפיהם.
על פניו, התוכנית אותה מקדם שר הרווחה היא מבורכת. היא משותפת למשרד החינוך ובמסגרתה יאותרו בני נוער המוגדרים כ"מנותקים" שעזבו לימודים, משפחה או מסגרת אחרת ויוצע להם להשתלב באותם בתים חמים שימוקמו ברחבי הארץ. בבתים אלה תוקם עבורם מסגרת שומרת מצוות והם יזכו לשיחות ומפגשים עם עובדים סוציאליים ובעלי מקצוע שונים, וכן פעילויות העשרה שונות.
אבל במסגרת ההבהרות שהציג השר הרצוג באשר לנחיצות המיזם, בחר הרצוג להתבטא בסגנון שספק אם יעודד את אותם בני נוער לקחת חלק במסגרות אותן הוא מקים. השתלחות שכזאת מעידה אולי יותר מכל, כי ערב בחירות משתמש הרצוג בבני הנוער שכה-רחוקים מעולמו כדי לנסות ולהרים את מפלגתו הקורסת מתחתית שמונת המנדטים שלה בסקרים.
מספרם של בני הנוער בישובי יהודה ושומרון שעזבו מסגרות לימודיות איננו גדול מבני גילם שביצעו צעד דומה בירושלים, הוד השרון, כרמיאל ובאר שבע. התופעה היא כלל ארצית, ויתכן ויש לחפש את שורשיה במחוזות הרבה פחות דרמטיים. אחוז הזכאים לבגרות בארץ נע בסביבות ה - 60 אחוז. כלומר קרוב לארבעים אחוז מבני הנוער אינם מוצאים סיפוק, שמחה, מיצוי-עצמי והישגים במערכת החינוך.
אבל אולי הבעיה גם אצלנו, במערכת?! אולי מערכת החינוך איננה מספיק מאתגרת ומתאימה לרוב בני הנוער? אולי התלמידים מרגישים שלמורים עצמם אין די-ברק בעיניים, ןשהם אינם דמויות-מופת המהוות דוגמא לחיים? אצל חלקם זו עצלות, אצל אחרים קשיים אמיתיים: חוסר תמיכה מהבית, מורים קצרי-רוח ואלף ואחת סיבות אחרות.
אבל אולי הבעיה גם אצלנו, במערכת?! אולי מערכת החינוך איננה מספיק מאתגרת ומתאימה לרוב בני הנוער? אולי התלמידים מרגישים שלמורים עצמם אין די-ברק בעיניים, ןשהם אינם דמויות-מופת המהוות דוגמא לחיים? הרי לא יתכן שכל ארבעים האחוז מהתלמידים פשוט לא רוצים או עצלנים מללמוד. אולי גם המערכת אשמה. האם לא שווה לבדוק?
אחרי הבחירות, כשנציג הבית היהודי יגיע למשרד החינוך, נדאג בראש ובראשונה לשינוי מהותי בכני הלימודים ושימת הדגש על ערכים יהודיים ומורשת ישראל. אבל בדיקת עומק חסרת פניות, ואולי גם מזעזעת אמות במשרד החינוך, בתוכניות הלימודים ומכללות להכשרת מורים לא מביאות מנדטים. הרבה יותר פשוט להשתלח בצעירים הללו שאין להם לשכה, יועץ, דובר ומערכת משומנת כמו לשר הרצוג כדי למחות על עלבונם.