הבן של חברה שלי חזר יום אחד מבית הספר חבול וזב דם. הוא ילד שקט ועדין, אך במריבה שהייתה לו עם בן כיתתו, בן הכיתה הכה אותו נמרצות, ולא הרפה עד שהגיע מורה שהפריד ביניהם בכוח. למחרת נתן המורה לשניהם עונש. אותו עונש, כי שניהם רבו, שניהם הכו, ולכן לשניהם מגיע אותו עונש. 
אז מה הפלא שבני הנוער לא יכולים לסבול את חוסר הצדק הזה, את האפליה הבוטה, את הרשעות הזו, והתנהגותם יוצאת מכלל שליטה? לא הנוער האשם, אלא שר הביטחון שמחליט בצורה שרירותית ופופוליסטית על צעד כל כך דורסני
בהמשכו של אותו יום בנה של החברה שלי התפרע בבית הספר, היכה חברים, הפריע בשיעור, עד שלא הייתה ברירה אלא להתקשר להוריו שיבואו לקחת אותו. אמר האבא למורה: "מה אתה רוצה? הילד הזה חוטף מכות, מרביצים לו, פוצעים אותו. נכון הוא מחזיר.,אבל מענישים אותו באותה חומרה בה מענישים ילד שמכה באכזריות. אז זו התגובה הטבעית שלו לחוסר צדק כזה משווע!".
זה לא משל, זה סיפור שקרה באמת. ואינני יכולה שלא להיזכר בו כשששמעתי על ההתפרעויות של הנערים ליד בית השלום בחברון. יגידו בתקשורת מה שהם רוצים, אבל מדובר בנוער מעולה עם מסירות ונכונות. אלא שחוסר הצדק כאן הוא כל כך משווע.
החלטת הגירוש הזו הייתה כל כך לא צודקת וכל כך לא מידתית, במדינה בה כפרים בדואים שלמים שנבנו שלא כחוק הופכים להיות חוקיים, מדינה בה הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי חוגגת, ואין פוצה פה מפחד ההתפרעויות של הערבים. מדינה בה ערבים יכולים לקנות דירות בכל מקום, והם עושים את זה והופכים שכונות שלמות בחיפה לשכונות ערביות. פתאום, רשויות החוק נטפלות לבית אחד שנרכש במיליון דולר (מיליון דולר!) שהליך הקנייה שלו מתועד ומגובה בעשרות מסמכים, והכל "בשם החוק" לכאורה. מדינה הקובעת את סדר היום של המשטרה והצבא לפי הלחץ שמפעילים תנועות שמאל קיצוני.
אז מה הפלא שבני הנוער לא יכולים לסבול את חוסר הצדק הזה, את האפליה הבוטה, את הרשעות הזו, והתנהגותם יוצאת מכלל שליטה? לא הנוער אשם, אלא שר הביטחון שמחליט בצורה שרירותית ופופוליסטית על צעד כל כך דורסני, בוטה, ומנוגד לכל הגיון ומוסר.