"השמאל מתפלל שפייגלין ייבחר", מזהירות המודעות שהופצו לאחרונה ברחבי הארץ. לפני שניגש לטענת המודעה, חייבים לציין שזו בשורה מרנינה. עד עכשיו רק הימין התפלל להצלחת פייגלין. אם מעתה גם השמאל מצטרף, הרי פייגלין הוא קונצנזוס מקיר לקיר.
עכשיו לעצם הטענה. המודעה מפנה לסקר אינטרנטי של ערוץ הכנסת, לפיו הליכוד זוכה ל-36 מנדטים בלי פייגלין ול-30 מנדטים אתו. אותם שישה מנדטים, סוברת המודעה, ילכו לטובת גוש השמאל וזה עלול להכריע את הבחירות לטובתו. מסקנת המודעה: בחירת פייגלין מסוכנת לארץ ישראל.
שתי תשובות לטענות אלו:
האחת: אמינות הסקרים שואפת לאפס ובוודאי סקר אינטרנטי. לפי הסקרים, שמעון פרס כבר מכהן שנים רבות כראש הממשלה, הגמלאים לא עברו את אחוז החסימה, הפת"ח ניצח את החמאס בקרב ערביי ארץ ישראל לפני מספר שנים ועוד היד נטויה בדוגמאות אין-ספור.
להזכירכם, בבחירות הקודמות אילץ נתניהו את חברי המרכז להיפרד ממקור הכוח העיקרי שלהם, קביעת רשימת חברי הכנסת, בטענה שמעמדו המפוקפק של מרכז הליכוד בציבור גורם לירידה בכוחו של הליכוד. נתניהו הבטיח שאם המרכז יעביר את הסמכות הזאת לכלל המתפקדים, אז לפי סקרים שערך תהיה לליכוד עלייה של שישה מנדטים בנוסף לשמונה עשר שצפו אז לליכוד בסקרים. מה שקרה בפועל, היה בדיוק הפוך: הליכוד ירד משישה מנדטים לשניים עשר מנדטים בלבד.
מסקרים שהובאו על ידי הד"ר אשר כהן במקור ראשון, מסתבר שכשליש מהציבור מגדיר עצמו כ"ימינה לליכוד". פוטנציאל בוחרים זה לא בא לידי ביטוי מלא מסיבות שונות. אם פייגלין יהיה בליכוד יש סיכוי טוב שבוחרים אלו ירגישו שגם הליכוד הוא ביתם, והם יכנסו מחדש למעגל הבוחרים.
מכל זה ניתן להבין שאין באמת אפשרות להכריע מה תהיה השפעת פייגלין על מנדטי הליכוד.
נגד תשובה זו ישיבו מחברי המודעה: נעזוב כרגע את הסקרים. גם בלעדיהם, ברור שיש אנשים שיצביעו לליכוד בגלל פייגלין ויש אחרים שפייגלין מבריח אותם. הקבוצה הראשונה באה מתומכי מפלגות ימין מובהקות, ואילו השנייה תתמוך ב"קדימה" או העבודה בגלל פייגלין. אין זה משנה כמה מצביעים יש בכל קבוצה, פייגלין מזיז את כולם דרגה אחת שמאלה. זה עלול להטות את הכף לטובת גוש השמאל. בסופו של דבר הגוש עם המספר הרב ביותר של מנדטים מרכיב את הממשלה, ואם גוש השמאל יבחר זה מסוכן לארץ ישראל!
להלן תשובה לטענתם, והיא העיקרית:
הליכוד בלי פייגלין אינו נמנה בהכרח על גוש הימין השומר על ארץ ישראל. גם כשהליכוד הכניס את מפלגות הימין לקואליציה, זה היה כל זמן שלא הפריעו לו לבצע את מדיניותו. הליכוד מעולם לא ביטל את רצונו מפני רצון שותפותיו הימניות בקואליציה.
צריך זיכרון קצר במיוחד כדי לשכוח את שרון וההתנתקות. שרון היה ראש ממשלה עם ליכוד ענק, 40 מנדטים, ועם אפשרות לעשות ממשלת ימין יציבה ונוחה. אבל הוא בחר לעשות את ההתנתקות. כשמפלגות הימין עזבו אותו, הוא עשה קואליציה עם מפלגת העבודה וביצע את זממו.
אילו נתניהו היה מתחייב להרכיב קואליציה דווקא על ידי מפלגות שמימינו, מחברי המודעה היו אולי צודקים. אבל נתניהו, כבר עכשיו מצהיר על כוונתו לעשות ממשלת אחדות עם לבני וברק. נתניהו גם מצרף לליכוד אנשים שהקשר שלהם לאידיאולוגיה הלאומית לא ממש ברורה בלשון המעטה: דן מרידור, עוזי דיין, אסף חפץ, ויוסי פלד. יחד עם יובל שטייניץ ומיכאל איתן הם ייתנו לו גב פרלמנטארי ללכת לכיוון השמאל, אם ירצה. מכאן שגם היום ליכוד גדול לא בהכרח ישרת את האידיאולוגיה של הימין.
יותר מכך: אחת הסיבות ששרון יכול היה לעשות ככל העולה על רוחו על אף שבמפלגתו היו "מורדים" שהתנגדו למהלכיו היא שלא היתה להם הנהגה, כך הצליח שרון ל"זנב" בהם בהצבעות הקריטיות על ידי פיתויים ואיומים ולעבור אותן בהצלחה.
בנימין נתניהו, שהיה המועמד הטבעי לתפקיד מנהיג האופוזיציה לשרון, החליט דווקא לתמוך בהתנתקות כל עוד חשב שמקומו כיורשו של שרון מובטח. הוא התפטר מהממשלה רק כאשר מהלך ההתנתקות היה בלתי הפיך, והוא הבין ששרון לא מתכוון לתת לו את ההנהגה.
ההתנגדות הנחרצת של נתניהו לכניסתו של פייגלין לרשימת הליכוד נובעת בדיוק מהחשש הזה שפייגלין ימלא את התפקיד של מנהיג לנאמני הליכוד, במקרה שהוא ילך שמאלה.
זו בדיוק הסיבה שנאמני ארץ ישראל חייבים לבחור בפייגלין לכנסת. הוא הערובה היחידה שנתניהו לא יוכל לסטות שמאלה ולהמשיך את דרכו של שרון.
השאלה מה יהיה גודלו של הליכוד הרבה פחות חשובה מהשאלה מה תהיה דרכו של הליכוד.
עם פייגלין בתוך הרשימה, יש סיכוי הרבה יותר טוב שארץ ישראל וההתיישבות יזכו להגנה ושמירה, מאשר עם ליכוד בלי פייגלין שיוכל להצטרף לגוש השמאל ולעקור בדורסנות את כל היקר לנו.