החובה הבסיסית של ממשלה, באמנה שבין מדינה לאזרחיה, היא שמירת ביטחונם. בתמורה מסכימים האזרחים למגבלות מסוימות: ציות לחוקים, שירות צבאי, תשלום מסים. כשממשלה אינה מקיימת חובה זו היא מפירה את האמנה, מפחיתה את נכונות האזרחים לשאת במגבלות, ופוגעת במרקם היחסים החיוני בחברה דמוקרטית. הממשלה הנוכחית, כמו קודמתה, מועלת במחויבותה, ויש לסלקה.

ביקור בדרום חושף שאין מדובר ב"עוטף עזה" אלא ב"חוטף עזה", איזור התופח מתרחב מיום ליום עקב מחדלי אולמרט-לבני-ברק. ועוד: קיים חשש שפגיעה קטלנית במיוחד שתגרום להרג (ילדים?) רבים תגרור את הממשלה מכמעט אדישות לגורל האזרחים ב"חוטף עזה" לתגובה אימפולסיבית בדמות מלחמה בעזה, שהיא לבנון השנייה.



הסכנה הגלומה בהעברת עזה לשליטת רשות הטרור הפלשתינאית גדולה מזו הטמונה בחמאס. אסור שחיילי צה"ל ישמשו מגש הכסף להקמת מדינה פלשתינאית

מדינת ישראל מגמגמת בשאלה: איך לנהוג בחמאס? יש הגורסים מלחמה שתכליתה הפלת החמאס, בלי לחשוב על המחיר, לא רק בחייהם של חיילים ואזרחים ישראליים ושל נתיני האויב, אלא גם במשגים מדיניים ובלתי מוסריים: ממשלת ישראל עלולה להפוך את קורבנות צה"ל למגש הכסף להקמת מדינה פלשתינאית. הסכנה הגלומה בהעברת עזה לשליטת רשות הטרור הפלשתינאית גדולה מזו הטמונה בחמאס. אסור שחיילי צה"ל ישמשו מגש הכסף להקמת מדינה פלשתינאית. אם זו התוצאה המבוקשת של המלחמה, הרי שמדובר במלחמה בלתי מוסרית, ואסור לצאת אליה.

אחרים, ודווקא מתומכי ה"הינתקות", שרק גירוש היהודים נותר ממנה, גורסים המשך המעורבות בעזה והאבסורד של מחוות הומניטריות לנתיני האויב, גם אם הדבר מסכן חייהם של חיילים ואזרחים ישראליים – כפי שהוכח בפיגועים במעברי הגבול – וגם אם מדיניות זו מחזקת את החמאס: כשישראל מספקת את צרכי האוכלוסייה בעזה היא פוטרת את השלטון שם מאחריותו לנתיניו ומשחררת אותו לעסוק בהתעצמות לקראת מלחמה, כפי שנהג חיזבאללה כשישראל אפשרה לו להתכונן.

ייתכן שלא יהיה מנוס ממלחמה, אבל, אסור שזו תיפתח ללא שני תנאים מוקדמים.

א. הערכת סיכונים מקדימה – שכבר היתה אמורה להיעשות - שבמסגרתה תישקלנה כל המשמעויות: לגבי אזרחי ישראל, האויב, החזיתות האחרות, כוח ההרתעה של ישראל ועוד. לא ברור שהערכת סיכונים יסודית נעשתה לפני היציאה למלחמה בלבנון ב-2006.

ב. הגדרת מטרות המלחמה. המטרה צריכה להיות שבירת כוחו הצבאי של החמאס, אך לא הפלתו. המינון צריך להיות בהתאם.

אבל, אסור שהמטרה תהיה סיכון חיילי צה"ל, לא כדי להגן על אזרחי ישראל, אלא כדי להפיל את החמאס ולהעביר את השלטון לאבו-מאזן. יש הקוראים להידבר עם החמאס ולשלם מחירים מדיניים בהתאם. ואמנם, מבין זוג התאומים, חמאס/פתח, עדיף הראשון. החמאס הוא אויב מוצהר וגלוי, שמולו המחירים המדיניים נמוכים. פתח הוא אויב שיעדיו זהים ליעדי החמאס, אבל מוצג כמתון, ואולמרט-לבני-ברק מוכנים לשלם לו מחירים קטלניים לישראל.

רצועת עזה איננה מדינה; היא ישות הנשלטת ע"י ממשלה עוינת המאפשרת התקפת יעדים אזרחיים וצבאיים ישראליים. אזרחים נהרגים ונפצעים, רבים לוקים בהלם ובחרדה, והחיים התקינים משובשים לחלוטין, גם כש"לא היו נפגעים ולא נגרם נזק". גם כשהממשלה מתחמקת מלהכיר במציאות כבמלחמה, זו המציאות.

אין ספק שברצועה חיים רבים שאינם נוטלים חלק בפעילות המלחמתית, אבל הם נתיני האויב. הם גם מי שבחרו בחמאס בבחירות דמוקרטיות יחסית. גם כיום אין סימני מחאה כלפי שלטון זה, ונראה שהציבור ככלל תומך בחמאס.

מטרת הציונות: להיות עם חופשי בארצנו. לא פחות מכך: להיות עם נורמלי בארצנו. מדינה נורמלית אינה מספקת לאויביה מזון וסיוע הומניטרי, ובוודאי לא דלק, חשמל ומלט המשמשים למכונת המלחמה שלו. האם כך נהגה בריטניה מול גרמניה הנאצית, שאף בה

לכל אורך ההיסטוריה האנושית, מצור על אויב ומניעת אספקה ממנו, לרבות מהאזרחים שבשליטתו, הם אמצעי מקובל להכנעת אויב. בריטניה לא התנזרה ממצור ימי על גרמניה ומהפצצות אוויריות גם על מטרות אזרחיות וכלכליות

המפלגה השלטת ניצחה בבחירות דמוקרטיות יחסית? האם לא העדיפה את ביטחון אזרחיה ורווחתם על אלה של האויב?

לכל אורך ההיסטוריה האנושית, מצור על אויב ומניעת אספקה ממנו, לרבות מהאזרחים שבשליטתו, הם אמצעי מקובל להכנעת אויב. בריטניה לא התנזרה ממצור ימי על גרמניה ומהפצצות אוויריות גם על מטרות אזרחיות וכלכליות, כדי להביא לסיום המלחמה ולשלום.

המסקנה: יש להדק את המצור על הרצועה במקום לסכן אזרחים וחיילים ישראליים בתדלוק האויב. ניתן, כמחווה הומניטרית, לספק נקודתית ציוד רפואי ודלק לגנרטורים בבתי-החולים. מכל מקום, יש להבהיר לחמאס ולצדקנים הפועלים למענו, שהאחריות למניעת אסון הומניטרי מוטלת עליו כממשלה. ברצותו, יוכל להקל את המצור ע"י הסגרת קסאמים תמורת מזון. לעומת זאת, אסור להמשיך באבסורד של קסאמים (הנורים) לשדרות תמורת מזון לעזה. המחוות ההומניטריות אסור שתהיינה ללא תמורה, אלא רק בתמורה להסגרת אמצעי הלחימה של האויב והפסקת "הברחת" הנשק, שאינה אלא אספקה חופשית ממצרים.

והערה לסיום: ייתכן שדווקא הידוק המצור יחסוך וימנע מלחמה עקובה מדם ברצועת עזה. זו גם הדרך הנכונה לשחרור גלעד שליט. אולי נימוק זה יפקח את עיניהם של העיוורים בירושלים.