הסכסוך הישראלי-ערבי מוצג לעתים כסכסוך אזורי, ולעתים כמאבק של 2 עמים על אותה ארץ. ככל הנראה אין לסכסוך פתרון, לפחות לא "עכשיו". האם הדבר מצריך התאבדות? לא. רוב העם מבין את מה שרוב "מנהיגיו" אינם מבינים: יש לומר לא לתהליך ההתאבדותי מאוסלו ועד היום, הקרוי בשמות שונים, ולאחרונה – "חזון" 2 המדינות. האם להתייאש? לא, יש חזון ציוני, יש תקווה. עם האוסלואידים ויורשיהם אין תקווה. עם אוסלופוליס – השילוב המסוכן של אוסלו ואנאפוליס, של פרס ושל לבני - אין תקווה. צריך להחליף גם נווט וגם כיוון. כבר היה ראש ממשלה שהבטיח "אני אנווט" והובל כצאן לאוסלו.
השמאל תובע כל השנים חלוקה - 2 מדינות ל-2 עמים – אבל מתכוון לחלוקת ארץ ישראל המערבית בלבד. גם כשהוא מפריח את הסיסמא הדמגוגית "הפרדה" הוא מתכוון לכך. הימין מדבר על ארץ ישראל השלמה, אבל גם הוא מתכוון רק לחלקה המערבי. גם כשהוא מציע פתרון הוא מתייחס ליש"ע בלבד, ובכך מנציח את ההבחנה השגויה, כאילו קיימים 2 סוגי יהודים ו-2 סוגי ערבים ממערב לירדן. אלה ואלה שוכחים כי הפשרה הטריטוריאלית היחידה האפשרית בארץ ישראל השלמה באמת כבר בוצעה – 2 מדינות ל-2 עמים ב-2 גדות – באמצעות הסכם השלום עם ירדן. מה שנותר הוא להמתין שהמציאות הדמוגרפית והפוליטית בגדה המזרחית תעשה 
אלה ואלה שוכחים כי הפשרה הטריטוריאלית היחידה האפשרית בארץ ישראל השלמה באמת כבר בוצעה – 2 מדינות ל-2 עמים ב-2 גדות – באמצעות הסכם השלום עם ירדן
את שלה, והרוב הפלשתינאי שם יגיע לשלטון במדינתו ובבירתו, רבת-עמון.
למרבה הצער, גם מי שמנסה להגדיר את עצמו כימין, ואף מוגדר כך בתקשורת הבלתי חוקרת, בין אם מדובר בליכוד בראשות נתניהו ובין אם מדובר בישראל ביתנו בראשות ליברמן, אינו מצהיר על התנגדותו למדינה פלשתינאית ממערב לירדן (נתניהו) או אף תומך בהקמתה (ליברמן) ובחילופי שטחים איתה. הבוחר הישראלי מוזמן לבחון את דעותיהם האמיתיות של "ימניים" המבקשים את קולו, ולא את תדמיותיהם המטעות ביודעין.
השמאל הקיצוני הרחב, מוקיע כגזעני את הפתרון המוצע על-ידי גורמים שוליים בימין הקיצוני: טרנספר של ערביי ארץ ישראל המערבית, בבחינת "אין ערבים, אין פיגועים". בלהט "מוסריותו" הוא מציע פתרון טרנספריסטי משלו לאותו מצב: טרנספר של יהודים מבתיהם בארצם בגלל יהדותם, בבחינת "לפנות את ההתנחלויות, להחזיר את הביטחון". האם פתרון באמצעות טרנספר של אוכלוסייה אחת בגלל מוצאה הלאומי-אתני הוא גזעני ופסול, ואילו טרנספר של אוכלוסייה אחרת הוא פתרון מדיני כשר לביטחון מדינת ישראל? ל"אנשי הרוח" של השמאל, לבית המשפט העליון וליועץ המשפטי לממשלה - פתרונים.
הגדה המערבית של הירדן, והכוונה אינה ליש"ע בלבד אלא לארץ ישראל המערבית כולה מן הים עד הירדן, היא יחידה גיאו-פוליטית אחת: היא אינה ניתנת לחלוקה/הפרדה, והיא צרה מלהכיל 2 מדינות. ויתור כואב על 78% מארץ ישראל השלמה באמת (הגדה המזרחית) הוא בסיס הוגן ונדיב לפתרון אזורי: איחוד העם הפלשתינאי ומימוש זכות השיבה שלו בגדה המזרחית של הירדן, תמורת מימוש זכות השיבה של היהודים לכל 22% הנותרים, אלה שבגדה המערבית כולה, משני צדי "הקו הירוק".
ו
אלה שאינם מחזיקים באזרחות ישראלית יהיו אזרחי המדינה הפלשתינאית שממזרח לירדן, יצביעו לפרלמנט ברבת-עמון, ויוכלו להישאר במקומות מושבם הנוכחיים, ובלבד שיימנעו מטרורמה על ערביי ארץ ישראל המערבית, מ-2 צדי קו זה? אלה שאינם מחזיקים באזרחות ישראלית יהיו אזרחי המדינה הפלשתינאית שממזרח לירדן, יצביעו לפרלמנט ברבת-עמון, ויוכלו להישאר במקומות מושבם הנוכחיים, ובלבד שיימנעו מטרור. אלה המחזיקים באזרחות ישראלית יהיו אזרחי המדינה היהודית שממערב לירדן עד יום מותם, אלא אם כן יבחרו באזרחות הפלשתינאית. אלה שייוולדו להם ממועד מסוים והלאה יהיו אזרחי המדינה הפלשתינאית שבירתה רבת-עמון.
האם ההצעה מוסרית? היא מאפשרת הימנעות מטרנספר כוחני של יהודים או של ערבים, ומאפשרת לכל מי שנמנע מאלימות להישאר בביתו וביישובו.
האם ההצעה מעשית? היא מאפשרת פשרה טריטוריאלית ואפילו מימוש חזון 2 מדינות, ובלבד שהפשרה תתייחס לארץ ישראל כולה ולא לכבשת הרש שבארץ ישראל המערבית.
האם ההצעה הגיונית? היא הגיונית לפחות כמו "שלום" אוסלו שהוביל למלחמת אוסלו ולא פחות מרעיונות ההפרדה שאינם לאורך קו הירדן. מכל מקום, פתרון אמיתי חייב להיות קביל לא רק בעיני הערבים ותומכיהם – באירופה, בארה"ב ובקרבנו – אלא גם על היהודים.
האם בכלל קיים פתרון? ככל הנראה לא, בוודאי לא בימינו. עד למציאתו, מי שחפץ חיים חייב להילחם. ולחייל/אזרח השואל: "מה עושה נער עברי רחוק מן הבית", בבית-לחם? תשובה: נלחם בלב הארץ ועל סף הבית, בבית-לחם, 3 ק"מ מירושלים!