על הפסוק "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם... וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה". מפרש אור החיים הקדוש (במדבר לג', נה') : "פירוש, לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו".
כלומר: ביטחון ישראל, נגזר ישירות ממצבה של ארץ ישראל. לכן לא יכול להיות שום ציור של שקט ביטחוני, כל עוד עיקר המאמץ הוא 
כך גם קבע הרצי"ה זצ"ל: "רבש"ע, הכין את הארץ הזאת בשבילנו, ואנחנו מחויבים במצוות 'וירשתם אותה וישבתם בה'... ועל זה מובטחת לנו ברכת ה'
על הצלת עם ישראל, ללא מאמץ אמיתי להצלת וגאולת ארץ ישראל.
זוהי קביעת התורה שסיכם אותה הרב דוד לידה במשפט אחד: "בגאולת הארץ תלוי גאולתנו ובשעבודה שעבודנו"! ("עיר מקלט" מצווה שלד')
כך גם קבע הרצי"ה זצ"ל: "רבש"ע, הכין את הארץ הזאת בשבילנו, ואנחנו מחויבים במצוות 'וירשתם אותה וישבתם בה'... ועל זה מובטחת לנו ברכת ה'. נקיים את המצווה ונצליח... זוהי העובדה של סדר הגאולה: בהיגאל כל הארץ כולה מיד הגויים, תסתדר גם הגאולה של כל העם כולו בשלמותה" (התורה הגואלת עמ' לד').
גם נושא השבויים נגזר ממצבה של ארץ ישראל. אי ההצלחה של מדינת ישראל להחזיר את השבויים אומר דרשני! נושא זה אינו רק הצער הפרטי של השבויים ומשפחותיהם! יש כאן חילול ה' נורא. הגויים "משחקים" ברגשות העם היושב בציון, מזלזלים בכבוד האומה, ואנו מחשים ולא יודעים כיצד להביא לשחרורם. איזו חרפה!!
אם לא נדע להחזיר לארץ ישראל את כבודה הראוי לה, חלילה גם בטחון ישראל וכבודו יהיה למרמס! כך מובא ברמב"ן: "והעניין הוא כי כאשר נצטווינו בגופותינו הנמכרים לגויים - שנוציא אותם מידם ... כן הוזהרנו בנחלת הארץ, ולא נניח אותה בידם..." (ספר המצוות מצווה רכז').
ומבואר בספר "אם הבנים שמחה" (עמ' קצה') בהתייחסות לדברי הרמב"ן הנ"ל: "באם נשתדל להוציא את הארץ מידם, בזכות זה נזכה שגם גופינו יצא לחרות מידם, והוא טעם אמת וברור בעזה"י".
אותו סוג של כאב וצער והשתדלות להצלת השבויים, צריך להיות גם על אותם חלקים מארץ ישראל שעדיין נמצאים בשבי הגויים. בזכירת צערה של ארץ ישראל, ייזכר צערו של עם ישראל לפני הקב"ה, כך מבאר ה"כפות תמרים" על הפסוק "ציון היא דורש אין לה" (ר"ה ל.): "ישראל היו מתרעמים על צרותיהם, על כן שלח ה' דברו ואמר: מה אתם מתרעמים, הן לא קצרה ידי מלהושיע, אבל מה אעשה דעוונותיכם גרמו, דציון דורש אין לה, והיא צועקת לפני שאין אתם זוכרים אותה, אם כן איפה איך אזכור אתכם לגאלכם?!"
ומוסיף "אם הבנים שמחה" (עמ' צ'): "הרי דאם אנו זוכרים את ציון לדרוש בשלומה, אז יפסקו הצרות".
לכן, כל עוד לא קיים הרצון הבסיסי לגאול את ארץ ישראל כולה, אי אפשר לצפות לשקט בטחוני. המציאות הביטחונית הקשה באה להזכיר לנו את הקשר העמוק שלנו לארץ ישראל, קשר שאותו לא ניתן לטשטש.
גבולותיה המדיניים של מדינת ישראל, צריכים להיות חופפים לגמרי לגבולות ארץ ישראל המובאים בתורה. אין אסון לאומי גדול יותר מהניסיון להפריד בין מדינת ישראל לארץ ישראל.
לכן, כל עוד לא קיים הרצון הבסיסי לגאול את ארץ ישראל כולה, אי אפשר לצפות לשקט בטחוני. המציאות הביטחונית הקשה באה להזכיר לנו את הקשר העמוק שלנו לארץ ישראל, קשר שאותו לא ניתן לטשטשעל עצם המלחמה שמטרתה ירושת הארץ, ישנה הבטחה מפורשת שהקב"ה יהיה עם חיילי ישראל. הנבואה שנאמרה ליהושע ערב כניסתו לארץ ישראל כדי לקיים את מצוות ירושת הארץ הם בגדר נבואה שנצרכה לדורות: "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו... לא יתיצב איש לפניך... חזק ואמץ כי אתה תנחיל את הארץ..."
מפרש הרד"ק: 'כל מקום אשר תדרוך' - "כלומר: אני אתן לכם כוח כדי שתכבשו הכל".
מחזק זאת אברבנאל: "הזהירם שלא יתעצלו בכיבוש הארץ, כי כל המקום אשר ילכו שמה יהיה נתון אליהם, ואם לא ילכו שמה ולא ישימו כוונתם לכבוש, לא יזכו אליה"!
אין ספק שכאשר עם ישראל יהיה מאוחד סביב קיום מצוות ירושת הארץ, הרי שכל חיילינו יצאו לשלום ויחזרו לשלום, כך מלמד הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ז ה"טו.):
"וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר: 'כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך... והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך' ".
האם יש קידוש ה' גדול יותר בתקופה זו יותר ממצוות ירושת הארץ? כמובא ביחזקאל לו: "וקדשתי את שמי הגדול... ולקחתי אתכם מן הגויים... והבאתי אתכם אל אדמתכם", ומוסיף הרצי"ה: ככל שתגדל יותר ויותר התקיימות מצות ישוב ארץ ישראל, בקיבוץ רבבות ישראל לתוכה... נזכה יותר ויותר שחילולי השם למיניהם יתבטלו ויעלמו..." (נתיבות ישראל ג', עמ' פו')
חוסר הרצון לרשת את הארץ, הוא הגורם המרכזי לאורך הגלות כפי שמלמד בעל 'ספר הברית', שהיה אחד מגדולי המקובלים בדורות האחרונים (עמ' נד'):
"אבל אשמים אנחנו על אודות אריכות הגלות בשבתנו על אדמת נכר זמן רב, כי עד מתי לא נעשה לזה מה שביכולתנו לעשות, כי כל העמים ילכו איש בשם מדינתו וילחמו כל אחד בעד ארצם ארץ מגורי אביו וימסרו נפשם עליה, ואנחנו
לכן, את מטרת המלחמות הנכפות עלינו בגלל הצורך הביטחוני, צריך לשנות למטרה כללית יותר, שהיא ירושת ארץ ישראלנרפים ועצלים כל הזמן הרב הזה, עד מתי לא נקום ללחום גם אנחנו בעד אדמתנו הקדושה וארץ אבותינו"?
לכן, את מטרת המלחמות הנכפות עלינו בגלל הצורך הביטחוני, צריך לשנות למטרה כללית יותר, שהיא ירושת ארץ ישראל, ובכלל מאתים - ירושת הארץ, מנה - ביטחון, חוסן לאומי והחזרת גלעד שליט.
מבצע עופרת יצוקה נגמר. אנו טוענים בע"ה שניצחנו. אכן כן, חיילי צה"ל הקדושים גילו את יכולתם מעבר לכל ספק וחרפו את נפשם בעד עמם, אבל דווקא בגלל זה צריך היה לסיים את המלחמה עם הישגים לאומיים אמיתיים שהם לא פחות מהחזרת דרום הארץ כולו לשלטון ישראל, החזרת גלעד שליט וממילא השגת שקט ביטחוני אמיתי ויציב.
לצערנו, חבל עזה עדיין שבוי בידי עם זר יחד עם גלעד שליט, הסוגיה הביטחונית לא נפתרה כלל, האויב יתחזק ויתקוף שנית. כולנו יודעים שזה רק עניין של זמן.
לאור זאת, נשאלת השאלה: האם מותר היה להנהגה המדינית שאינה מוכנה לפתור את בעיית הביטחון מן השורש להוציא את חיילי צה"ל למלחמה שלא תשיג ביטחון אמיתי לאורך זמן? שלא תחזיר את הארץ לידי ישראל?