קשה לומר נפילה, אך בוא נאמר, "מעידה" תתאר את ירידת מספר המנדטים של "האיחוד הלאומי" בבחירות האחרונות. בכל זאת, ירידה של 2 מנדטים היא הפסד קטן למפלגה שהתפצלה לשתיים. ניתן לומר בביטחון רב כי מפלגת "ישראל ביתנו" היא הסיבה העיקרית לנדידת קולות מן ה"איחוד הלאומי". כוחה של "ישראל ביתנו" עלה ב4 מנדטים בבחירות האחרונות, אפילו יותר ממספר המנדטים שנחסרו לאיחוד הלאומי. ניתן להסביר את נדידת הקולות המרובה לכיוונו של ליברמן במספר דרכים.
למה ליברמן?
בבחירות האחרונות, ליברמן הצטייר בעיני חלק ניכר מן הציבור כאופציה הימנית ביותר שיש. ואם לא הכי ימנית, אז הכי ריאלית מבין המפלגות ימינה לליכוד
בבחירות האחרונות, ליברמן הצטייר בעיני חלק ניכר מן הציבור כאופציה הימנית ביותר שיש. ואם לא הכי ימנית, אז הכי ריאלית מבין המפלגות ימינה לליכוד. המצב הוא שחלק נכבד מן הציבור פשוט לא מכיר את האיחוד הלאומי, ואת ההבדל המהותי שבינו לבין מצע ליברמן. הידע של הציבור הרחב בנוגע למדיניות מפלגתו של ליברמן מסתכם במסע הפרסום של "ישראל ביתנו" ובהופעותיה התקשורתיות.
זה התחיל כאשר ליברמן הציע לפסול שתיים מן המפלגות הערביות מלרוץ לכנסת- דבר שזיכה אותו באהדה מרובה מן הציבור, ואולי גם בכמה מנדטים. זה המשיך בתשדירי הבחירות של מפלגתו, אשר הציגו אותו כבריון חזק ש"מבין ערבית", וע"י כך ניכסה לעצמה המפלגה מנדטים על גבי השנאה לערבים. זה אמנם היה צעד חכם עבור ליברמן, אך לא בהכרח צודק. לאורך כל הדרך ליברמן שמר על תדמית הבריון קר-הרוח שלו, והשתלח בפומבי בסיעות הערביות בכל הזדמנות. הוא השתמש בתדמית בריונית זו על מנת לכסות על העובדה שההבדל בין דעותיו לבין דעות ביילין- אינו ברור.
ליברמן נעשה יותר דומיננטי על רקע חסרונה המורגש של מפלגת "האיחוד הלאומי" במגרש התעמולתי. האיחוד השכיל להציג דמות דומיננטית מצדו, כצל'ה, כפי שעשו המפלגות הגדולות וכפי ש"ישראל ביתנו" הוצגה כליברמן גרידא. אך מעבר לכך- האיחוד הלאומי לא התאמצו רבות להבליט עצמם בקהל, בלשון המעטה. הם העלימו עצמם כמעט מרוב מתשדירי הבחירות - שהם עדיין כלי תעמולה חשוב בימינו, והעלימו עצמם לחלוטין ממגרש ההסברה העירוני. אם ברצונו של האיחוד הלאומי לקיים הסברה, אין מנוס מקיום הסברה ציבורית באמצעות דוכנים, משמרות וכדומה.
הבית הלאומי? האיחוד היהודי?
נכון, "הבית היהודי" חסר סממנים ימניים מובהקים. אולם, אם עד הבחירות הללו היו חבריו חלק מרשימת האיחוד הלאומי לכנסת, על אף הבעייתיות שבדבר, אין שום סיבה שלא יהיו גם בכנסת הזו. הפיצול גרם לשבר בימין שהזיק לשתי המפלגות. נתחיל בכך שעצם הויכוח עצמו, גרם למבוכה רבה בימין. הצורה בה התנהלו הויכוחים בין סיעות "הבית היהודי" בתחילת דרכו הייתה מבזה ומשפילה. אין צורך להזכיר את העלבונות שהוטחו שם ע"י ח"כים שאמורים לייצג את אותם רעיונות, וציבור שלם התולה בהם את תקוותו. פרישתו של איתם וחבירתו לליכוד הם צעדים מבזים כשלעצמם. בכך שידר איתם מסר כי הוויכוח אינו מעניינו, ובשעה שחבריו למפלגה זורקים כסאות אחד על השני, הוא סוגר דילים משלו עם נתניהו ומוכר סופית את עקרונותיו. הבעת זלזול זו גררה שרשרת של פרישות מן המפלגה. וכמובן, שלנוכח המצב הכאוטי הזה בימין, התקשורת לא יכלה שלא להתערב...חדשות ערוץ 2 ו-10 חגגו על האירוע ותיעדו את הישיבות הסוערות מספר פעמים, דבר שגרר עוד יותר תחושת בלבול ותסכול בקרב מצביעי האיחוד.
אמנם כרגע, "הבית היהודי" אינה מגדירה עצמה כמפלגה ימנית, אך המדיניות התמוהה הזו חייבת להשתנות מתישהו בהמשך, משום שאיחוד מחדש עם האיחוד הלאומי הוא בלתי נמנע.
הסקת מסקנות
אם האיחוד הלאומי רוצה להגדיל את כוחו בבחירות הבאות, עליו לשקול 3 שינויים הכרחיים:
• הגדרתו כמפלגה דתית-למחצה: האיחוד הלאומי חייב להקטין את המידה בה הוא מצטייר כמפלגה דתית. השימוש התעמולתי הרב
האיחוד הלאומי חייב להקטין את המידה בה הוא מצטייר כמפלגה דתית. השימוש התעמולתי הרב שנעשה ברבנים בבחירות האחרונות כנציגי המפלגה, אינו תורם בדברשנעשה ברבנים בבחירות האחרונות כנציגי המפלגה, אינו תורם בדבר. בקרב הציבור הדתי הוא לא מעורר שום שינוי בעמדות- שהרי ציבור זה כבר יודע בבירור ש"האיחוד הלאומי" מורכב ברובו מדתיים. בקרב הציבור החילוני, להצטייר כמפלגה דתית בוודאי שלא מזכה באהדה, אלא להיפך. ליברמן רכב את דרכו לממשלה ע"י שימוש במצע חילוני מובהק. הציבור החילוני אשר בחר בו, נרתע מן האיחוד הלאומי בשל אופיו הדתי המוגזם. חשוב לזכור שסיעה אחת מן האיחוד היא חילונית למחצה, ושנייה היא חילונית ב-100%. אותן סיעות חייבות לקבל ביטוי לקולן. אני חילוני מוצהר, ומצביע לאיחוד הלאומי על אף דתיותו המוגזמת, וכמוני ישנם עוד חילונים רבים שמחכים להצביע לו. המפלגה הזו לא צריכה ולא אמורה להיות דתית. בשביל זה יש את הבית היהודי. בואו נזכיר לעצמנו שהקונצנזוס שעליו האיחוד הלאומי נוצר, מתקיים סביב נושאי ביטחון ובניין הארץ, לא סביב נושאי דת ומדינה.
• צירוף מפלגות נוספות לאיחוד: המועמדות הראשונות שעולות לראש הן "חירות" ו"צומת". שתי מפלגות מבוססות, וחילוניות בעצמן. זה יוסיף לא מעט צבע לדלותו הנוכחית של האיחוד. הן עומדות בקריטריונים של מפלגה ימנית עקרונית ומסרבות לנסיגה כלשהיא מן השטחים. אין שום סיבה לא לפתוח איתן במשא ומתן ולצרף אותן לאיחוד. קולות המצביעים של מפלגות אלה יתרמו לחיזוק האיחוד הלאומי, ובמקרה זה, השלם גדול מסכום חלקיו. בכך ניתן לזכות בשני מנדטים נוספים בבחירות הבאות.
• הסברה, הסברה, הסברה: היעלמותו של האיחוד מהמגרש ההסברתי הוא מחדל בלתי מוסבר, שעלה למפלגה במנדטים. מכיוון שהציבור הימני העדיף להצביע לליברמן, האיחוד חייב להשקיע מאמץ ולהסביר לציבור הימני למה ליברמן הוא בחירה רעה. אם האיחוד באמת רוצה לממש את פוטנציאל המצביעים הבלתי-ממומש, יש להתחיל לקיים דוכנים הסברתיים בריכוזי אוכלוסייה וערים גדולות- ירושלים, תל אביב וחיפה. קיים שפע קולות צפים בערים אלה, אשר מעולם לא נוצל.