עיתון "הארץ" פרסם בימים אלו כתבה ארוכה, מפורטת וביקורתית מאוד על "הוראות פתיחה באש מתירניות, הרג אזרחים פלסטיניים והרס מכוון של רכוש" שביצעו חיילי צה"ל במהלך מבצע "עופרת יצוקה".
עיתון הארץ – כמו רבים מן האינטלקטואלים השייכים למחנה השמאל – אינם מבינים שמלחמה לא נעשית במסגרת של חוקים קפדניים ודקדקנות אקדמאית
עיתון הארץ – כמו רבים מן האינטלקטואלים השייכים למחנה השמאל – אינם מבינים שמלחמה לא נעשית במסגרת של חוקים קפדניים ודקדקנות אקדמאית. מלחמה טובה, אומר בר-דעת, היא כזו המנסה לעדן את הנטיות לקטל משתלח ולהרס פראי.
במבצע שנעשה בעזה האם אנחנו רואים איזשהו נזק חסר-תקדים בהיסטוריה של המלחמות? איזושהי גישה אכזרית והרסנית שביססה את הפקודות שניתנו מצמרת הפיקוד בצה"ל? איננו רואים קטל פראי, משתלח ובהמי, אלא תופעות יחידות של חיילים שבמקרה אחד ירו באזרח ובמקרה שני פגעו ברכוש בביתה של משפחה. תופעות אלו אינן מוצדקות בחיי היום-יום, אך במלחמה קיימות תופעות לא-צודקות שיש להעלים מהן עין בעקבות התרחבותה של קשת המוסר והסתגלותה למציאות הייחודית של שדה הקרב. אין כאן שום דבר חדש שמצדיק התלהמות עיתונאית בהיקף רחב כל-כך.
ברצוני לשאול מספר שאלות רטוריות שמבהירות את הצביעות של עיתון "הארץ": מתי בפעם האחרונה פרסם עיתון הארץ בשקיקה רבה כל-כך ובצורה כל-כך מפורטת ומבקרת את ההרס המוחלט שעושה חמאס בזכויות האדם של האוכלוסייה העזתית?
מתי בפעם האחרונה ביקר עיתון הארץ בצורה חריפה ובלתי-משתמעת לשתי-פנים שחמאס הוא ישות טוטאליטרית קיצונית שמחנכת דור של רוצחים באמצעות מסדרים משיחיים-דורסניים המכונים "קייטנות" וע"י סדרות מצוירות המציגות מיקי-מאוס אנטישמי?
מתי בפעם האחרונה יצא עיתונאי מעיתון "הארץ" בגינוי תקיף – או הצדיק גינוי ממשלתי – בכל מה שקשור לאי-נכונותו של ארגון עקשן וטרוריסטי זה לנהל משא ומתן עם ישראל?
במקום להגשים את מטרתן כמגניה של הדמוקרטיה הן חותרות (בלי הצדקה אמיתית) תחת חייליה של הדמוקרטיה הישראלית ונשארות אפאטיות כלפי הטוטליטריזם האסלאמימתי בפעם האחרונה דן העיתון בצורה עמוקה ופוליטית האם בכלל יש לארגון חמאס זכות קיום במזרח התיכון? מתי ניסה העיתון לשלב בין המשפט הדמוקרטי לבין הבעיות הביטחוניות תוך מתן עדיפות לגישה הלאומית הפרגמאטית על-פני מאמרים מתחכמים של אקדמאיים שמאלנים ורדיקלים?
ושאלה אחרונה והכי רלוונטית: מתי בפעם האחרונה הביע עיתון זה זעם על דרכי הלחימה הטרוריסטיות הכוללות שיגור שיטתי של רקטות המכוונות אל עבר אזרחים חפים מפשע וחטיפות של חיילים? ואם תופעה זו נתפסה אצלם כהרגל וליבם מתרכך לנוכח סבלם של אוכלוסיית עזה, אז מה בדבר השימוש הציני שעושה חמאס בילדים ובמה שמכונה "איתורים רגישים" (בתי-ספר, מסגדים, בתי-חולים) במסגרת מאבקם הבלתי-מוסרי בעליל בכל מקנה מידה אפשרי?
השאלות הללו הן ביקורת נוקבת לא רק על עיתון "הארץ" אלא על כל כלי התקשורת הרפויים המזוהים עם מחנה השמאל: במקום להגשים את מטרתן כמגיניה של הדמוקרטיה הן חותרות (בלי הצדקה אמיתית) תחת חייליה של הדמוקרטיה הישראלית ונשארות אפאטיות כלפי הטוטליטריזם האסלאמי. מפעמת בי חרדה עמוקה על היעדרה של ראייה מפוקחת, פוליטית ולאומית על המציאות.