ההצעה של "שתי מדינות לשני עמים" יכולה להיות מנוף מצוין לשינוי שנחיצותו רק גוברת והולכת. היא גם הזדמנות פז להסברה הישראלית. ונותר לקוות שממשלה חדשה, ובודאי כשהיא בראשות נתניהו – מי שנחשב למסבירן מספר אחד של ישראל – תרים את הכפפה. בכך גם נרוויח דימוי של יוזמה ברוכה לרעיון חדש, ולא נישאר בתווית של חזית הסרוב. כשהמהות היא נכונה ומועילה. למעשה, זו רק דוגמא אחת ליכולת הגלומה במחשבה מקורית ואוסיף, להלן, עוד שתי דוגמאות להבנת הגישה הזאת.
שתי מדינות לשני עמים
באשר למדינות אין שתיים. יש 22 מדינות ערביות. שכולן בעלות אותה מנטליות, אותה שפה, אותה דת, אותה תרבות
כן, יש שני עמים במזרח התיכון. העם היהודי – ומעניין, אם ההגדרה הרווחת הזאת תכריח את העולם, על מדינותיו השונות, להכיר בעצם קיומה של מדינה יהודית – והעם הערבי. זו עובדה. אבל, באשר למדינות אין שתיים. יש 22 מדינות ערביות. שכולן בעלות אותה מנטליות, אותה שפה, אותה דת, אותה תרבות. ויש עוד הרבה יותר מוסלמיות. משמע שהתוכנית, שכל העולם דוגל בה בהתלהבות, קוראת לחלוקה מחודשת של האזור כולו בין היהודים לערבים. ואני מציע שהיהודים יהיו נדיבים ויוותרו על מרוקו ואולי גם על אלג'יריה. כל היתר יחולק, שווה בשווה, בין שני העמים שבאזור. וההסכמה הזאת תביא שלום לאזור, ואולי לעולם כולו.
אין לי ספק שיהיו כאלה שיסובבו אצבע ליד הרקה בעודם מסמנים עלי. וגם אני אינני כל כך תמים. אבל, וזה אבל גדול ומשמעותי, הצגה כזאת יכולה להיות פתיח נהדר להסברה. למשל, לעובדה שהמנדט הבריטי היה אמור להקים בית לאומי לעם היהודי בשטח הגדול הרבה יותר מהמדינה הקטנה שהצלחנו להחזיר לרשותנו. (על אפם וחמתם של הבריטים שבגדו במשימה שהעולם הטיל עליהם) ושנאלצנו להלחם נגד מדינות החברות באו"ם שתקפו אותנו באלימות רבה כדי להפר בכוח החלטה של מדינות העולם כולו.
ניתן לנצל טיעון כזה להבהרת טיעונינו הצודקים לזכויות על ארצנו המובטחת. ויהודה ושומרון יוכלו לחזור לממדיהם הטבעיים כחבלי ארץ ישראל, עם הגיון מובהק של גבולות טבעיים, במסגרת המדינית הישראלית שבין הירדן לים. ונדמה לי שדווקא הדיפלומטיה האפורה, תוכל לחגוג עם חיוך, את הטיעון הישראלי ולהפנים באמצעותו את עובדות האמת. וכידוע, במזרח התיכון, עם הדמיון המזרחי המפותח וההתרחשויות הפלאיות שקורות בו, "אם נרצה, אין זו אגדה".
זכות השיבה היא דוגמא נוספת. אנו מוטרדים מאד מהאמירה / התביעה הזו וחוזרים ומסבירים, למי שאינו רוצה לשמוע, את הסכנות שמאיימות עלינו בגין אפשרות כזאת. אלא, שאנו מתעלמים מהמוסר שכל אחד אוהב לנפנף בו, ובהחלט מעדיף לתמוך בצד הצודק. והצודק הוא תמיד זה שנעשה לו עוול. אי אפשר לשכנע מישהו בצורך להגן על עצמך אם אתה גר בבית שגזלת מאחר. גם אם הלה ברוטאלי ואכזר. עקרונית, הדרישה היא לגזלן להסתלק לאנשהו.
הסודנים שהתישבו או יושבו בג'יסר א- זרקא, יוחזרו לסודן. משפחת אל מצרי, תחזור למצרים. ובכלל מתברר שהבריטים והצרפתים דאגו להזרים אוכלוסיית מהגרים ערביים לארץ ישראלולכן, גם כאן צריך להסכים לתביעה הזאת. ולדרוש שכל היהודים יחזרו לישראל מולדתם. שהרי זאת זכות השיבה. כל עם למקומו ותיקון עוולת חורבן הבית, חיסול העצמאות והגליית תושבי הארץ. במקביל, יש לדרוש את זכות השיבה של הערבים למולדתם במדבר הערבי הגדול. מכה ומדינה, כמקומות הקדושים למוסלמים, יוכלו גם לקלוט אותם חזרה. הסודנים שהתישבו או יושבו בג'יסר א- זרקא, יוחזרו לסודן. משפחת אל מצרי, תחזור למצרים. ובכלל מתברר שהבריטים והצרפתים דאגו להזרים אוכלוסיית מהגרים ערביים לארץ ישראל. כך גם, למשל, מוסלמים מבוסניה יושבו דווקא בישראל, בינון, ומהווים מקור לצרות ליושבי גבעות איתמר.
גם כאן, ההסברה הישראלית תצא נשכרת מניצולו של מנוף זה.
גבולות 67
ישראל נדרשת לשוב לגבולות 67'. ואני מציע לחטוף את ההצעה בשתי ידיים. כזכור, באותה שנה הותקפנו על ידי המצרים והסורים והירדנים, בסיוע עיראקי ועוד, במה שנודע מאוחר יותר כמלחמת ששת הימים. בסיומה, באותה שנה, השקפנו מרום החרמון, דרך יהודה ושומרון עד לגדות התעלה. אלו היו גבולות 67. והיחידים שהתאריך הזה מגדיר אותם. מאז סיני נמסרה למצרים, עזה לאנשי החמאס. אדמות בגבול הירדני ובגבול הלבנוני ניתנו למדינות הגובלות, ושליטה נמסרה לאנשי עראפאת על חלקים מיהודה ושומרון. גם חלקים מרמת הגולן, ניתנו במתנה חינם לסורים. אגב, חזרה לגבולות 67 תמצב אותנו בגבולות טובים בהרבה. מה גם שהם מכילים חלק מהאדמות ההיסטוריות של האומה הישראלית. ויש בכך תיקון היסטורי צודק.
גם כאן אני לא נאיבי, אבל כדאי לנצל זאת כמומנטום להסברה. ואולי זאת הסיבה לכך שהדרישה מישראל אינה לשוב לגבולות 48/9 על אף שזה המונח המדויק יותר מבחינת הדורשים. גם הם מבינים שהגבולות הללו קשים לישראל, ושיש הבטים בחוק הבינלאומי שכלל אינם חד משמעיים נגד ישראל. ויש הסכמה רחבה בישראל לכח הזכות שלנו. אולם השימוש בשנה זאת, 67, מכוון את הזרקורים לביטול של הכיבוש הישראלי בעת מלחמה. וזה רווח תעמולתי. ואילו, הכנסת המושג של "גבולות 48", עשוי להשפיע מיידית על אזרחי ישראל, הממשיכים את מורשת אבותיהם בארצם. ונוסיף לכך את הסכנה הוודאית בשיבה לאותו מצב נוראי של "גבולות אושוויץ". כמובן, שבמקביל יש כאן אפשרות לאלמנט הסברתי ממדרגה ראשונה גם כלפי חוץ.
הבה נתאחד, אפוא, בדרישה לזכות השיבה, לגבולות 67', תוך חתירה לשתי מדינות (בלבד) לשני עמים.