ביום ראשון האחרון הגיעו מאות אנשים לצעדה משדרות לגוש קטיף. בהתחשב בהכרעת העם ובמצב מתוקן אולי ניתן היה לצפות שתהליך השיבה לחבל עזה כמו גם תהליך הבניין וההתרחבות ביהודה ושומרון היה קורה באופן טבעי על ידי מדיניות הממשלה שאמורה הייתה לייצג את מחנה הימין ותפיסותיו, ולמרות שלכאורה ממשלה זו פחות גרועה מקודמתה, כולנו יודעים שזה לא ילך בקלות וזאת כיוון שהשמאל על מאחזיו בתקשורת ובמערכת המשפט ובמערכות נוספות מפעיל ויפעיל לחץ בלתי אפשרי על הממשלה והעומד בראשה. גם אומות העולם וארצות הברית בראשם ימשיכו ללחוץ על ישראל לא להפסיק וללכת בדרך החתחתים והכישלונות האומללה והמזיקה בה צועדות כל הממשלות האחרונות.
אז למה למרות שהעם הולך ימינה העם מקבל פחות או יותר את אותה גברת רק בשינוי אדרת ואולי גם זה לא? התשובה כמו שציינו די ברורה. הלחץ הוא אדיר וכמובן שללא לחץ נגדי לא יהיו תוצאות. לא מספיק לרוץ על ההרים ביו"ש או רק לבנות. בעת הזו נדרשת אמירה ברורה שנוגעת בסדר היום ויכולה להתמודד בצורה רצינית עם החזון הלא רציני והדי מטופש של שתי מדיניות לשני עמים. אין ספק שהנקודה הרגישה ביותר עם הבטן הרכה ביותר היא סוגיית חבל עזה וגוש קטיף.
אין חולק שבקרב הציבור ואפילו בקרב חלק גדול מקובעי המדיניות יש הסכמה רחבה שההתנתקות הייתה טעות והסכמה זו היא בסיס ראוי למאבק ציבורי נחוש כדי לשוב לחבל עזה וגוש קטיף ולתקן את העוול ההיסטורי שנעשה. במציאות בה כמיליון תושבי הדרום נמצאים תחת איום הרקטות החמאסיות תוצרת איראן, במציאות בה יצאנו וחזרנו ויצאנו וחזרנו ברור לכל בר דעת שללא נוכחות ריבונית בשטחי הרצועה לא יהיה ביטחון ושקט לתושבי הדרום.
ברור גם שצה"ל לא יכול להחזיק בשטח לזמן ארוך ללא נוכחות אזרחית וברור גם שהאופציה השנייה המוצעת להפיל את החמאס ולהמליך את אבו מאזן במסגרת מדינה פלסטינאית שבירתה ירושלים אין לה אחיזה במציאות, ולכן נכון בעת הזו להגביר את הלחץ אל מול הבאים עלינו לכלותנו מבפנים ומבחוץ.
אפשר להניח שזה יקטין את הפוקוס על המאחזים וההתיישבות ביהודה ושומרון וטוב להעביר את מרכז הכובד של הוויכוח הציבורי לסוגיה זו של השיבה לחבל עזה, זאת כמובן במקביל להמשך ההתרחבות ביהודה ושומרון. איננו עוד בגלות, העם היהודי שב לארצו לאחר אלפי שנים וזכותו לשבת בה לבנותה וליישבה בכל חלקיה. דומה שגם לתובנה פשוטה זו יש היום הסכמה ציבורית רחבה בקרב חוגים רבים וזאת גם ללא הטיעון הביטחוני שחלק ניכר ממאמר זה סובב סביבו.
ברור גם שחובתה של המדינה לתקן את העוול ההיסטורי שנעשה ע"י ממשלת שרון שברשעות ואטימות מכוערת עקרה אלפי אנשים מביתם ונטשה את גוש קטיף וצפון השומרון. חבל עזה כמו גם חומש וצפון השומרון צריכים להיות בראש סדר היום וזאת עד להקמת הישובים מחדש. ראינו כבר בחומש שניתן לחזור למקומות שחרבו ובניגוד לימית וסיני שם היעד עוד רחוק וקשה, עזה בעת הזו היא סוגיה שנמצאת בראש סדר היום הכללי ופתרונה נחוץ באופן מיידי.
כדי לממש את השיבה לגוש קטיף, נדרשת חזית רחבה ציבורית תוך-פרלמנטרית וחוץ פרלמנטרית בין התנועות השונות להנעת התהליך והצלחתו מתוך אמירה ברורה ועקבית שזכותנו לשוב לחבל ארץ זה. שיתוף פעולה נכון יביא למכפלת כוחות שמשמעותית להצלחת תהליך השיבה לגוש קטיף. בעת הזו ואל מול האתגרים הרבים שעומדים בפנינו אסור שנשב ספונים בבתינו או נבלה בחיק הטבע כאילו הכל תקין, חשוב מאוד להרים ראש לזקוף קומה ולתת ביטוי מוחשי לרוח העם ולהעמיד דרישה ברורה בנוגע למדיניות הנכונה אותה צריך ליישם. לא עלינו המלאכה לגמור אך חובתנו להתחיל. אין ספק שהגברת הלחץ תביא לתוצאות חיוביות, מתישהו וכנראה שלא בעוד זמן רב ישוב צה"ל לחבל עזה ויתכן שנשוב יחד איתו כי רק אורה של ההתיישבות יכול לכסות את חשכת הטרור.