לודג'. מי שהיתה עיר ואם בישראל וכיום היא סתם כרך בפולין. אך בזכרון הישראלי / יהודי היא שמורה על יהודיה המגוונים והיוצרים ועל עברה החשוב והמרשים. הלכתי עם קבוצת הבנות שהדרכתי – ה"צביות" הצעירות מאולפנת "צביה" שברחובות - אל אנדרטת הקרון הייחודית הצמודה לתחנת הרכבת המשוחזרת בראדאגסט. ממנה שולחו היהודים למחנות המוות. התקרבנו ולמולי יצא עמית, מדריך פולין אף הוא וביקש שנשמור על שקט כי "איש העדות התחיל לדבר בקרון". בו במקום ביקשתי לצרף את קבוצתי והוא נענה בחפץ לב.

נכנסנו וראיתי את ידידי משה פורת, איש שלוחות. יהודי נהדר עם סיפורים שקשה להאמין להם. והוא, לאחר חיבוק חם, התחיל את דבריו מהתחלה. וכל אחד יכול לתאר לעצמו את התמונה של כמאה בנות מצטופפות בקרון המקורי להובלת סוסים, מאז, כשהן מקשיבות בדממה מוחלטת לדבריו של העד, שריד מאז ומשם. עיניים רבות נצצו, ואף אני שכבר שמעתי ומכיר, לא יכולתי לעצור את הדמעות.



אנשי עדות אינם סיפור ההיסטוריה העולה ממחקרים מדויקים. הם מביאים תיאור חי ורוטט של זכרונות אישיים

האמת, הסיפור הקולח ממקור ראשון, אין להם תחליף. ובמקרה הזה, גם המקום האוטנטי תורם את שלו. אגב, זה גם יכול לקרות בין כותלי הכיתה או מקום מתאים בארץ. אבל שם בקרון האווירה עושה מחצה. למותר לציין שהחוויה הזאת נחקקה עמוקות בלב כולנו.

אנשי עדות אינם סיפור ההיסטוריה העולה ממחקרים מדויקים. הם מביאים תיאור חי ורוטט של זכרונות אישיים. העובדות אינן יבשות והשפה, ההיסוס, ההיזכרות, הם אולי אינם חומר שהיסטוריונים נשענים עליו, אולם הם מהות שסופרים מעבדים אותו ובני אדם מחיים עצמם ממנו. הם יוצרים גשר אישי, מלב אל לב, בין אלו שחיו את האירועים לבין החוליות הבאות בשלשלת הדורות. תיאור הנסיעה בקרון החם והמחניק בספר הלימוד נשמע אחרת כשהוא מצויר בקול נחנק מפי עד המספר על לידה המתרחשת תוך כדי אותה נסיעה. 

משה לא היה איש העדות היחיד. בכניסה לבירקנאו פגשתי את דב גולדשטיין, יליד ברטיסלבה / פרשבורג שהיה עם אבי ז"ל למן הגירוש מעירם, דרך אושוויץ, ועד לשחרור בבוכנוולד. הוא נעתר בחפץ לב לשיחה עם הבנות שנאספו סביבו בחרדת קודש. אנשי העדות לא עושים חשבון עם איזו קבוצה הם נוסעים הפעם. הם נענים בכל מקום, בכל עת, למפגש עם הנערים והנערות שצמאים לדעת מה היה. כך גם גיטה, ניצולה, שסיפרה את עדותה בערב במלון, ותיארה את ימיה במחנה בעודנו מקשיבים בצריף באושוויץ 2.

ישנן היום עשרות אלפי עדויות מוקלטות ומצולמות. פרויקטים אדירים נעשו בשנים האחרונות על ידי קרן שפילברג, על ידי "יד זהבה" מקדומים, וכמובן, יד ושם העוסק בכך באינטנסיביות לאורך שנים. עבודת הקלטה ואיסוף במסירות רבה נעשית במכוני השואה השונים, באקדמיה, בגנזך בבני ברק וגם בתוך המשפחה, כשהנכדים מראיינים את הסבים והסבתות. העדויות הללו מגלות עולם שלם לדורות הבאים. והמשימה המרכזית היום היא לקטלג ולערוך. כך שלכל מקום, בכל עת צורך, ניתן יהיה לשלוף את העדות המתאימה. כבר היום נוהגים מדריכים להתקשר אל אנשי עדות בארץ, בעודם עומדים ברמפה של הסלקציה באושוויץ או באנדרטה ביער בז'ז'וב, ומשמיעים את השיחה ברמקול לניצבים לידם. אין תחליף למילים הללו הנישאות מרחוק, אלא- כמובן- באיש העדות הניצב פיזית במקום.

ו

לפנינו יום העצמאות ויום ירושלים. ימים גדולים לעם ישראל. כה גדולים שאנו, החיים בדור הזה, איננו מצליחים לראות את זכותנו להיות חלק מהם

אני מבקש מכל מחנך, מורה או הורה לחקות את הרעיון גם לגבי תקופות אחרות. לפנינו יום העצמאות ויום ירושלים. ימים גדולים לעם ישראל. כה גדולים שאנו, החיים בדור הזה, איננו מצליחים לראות את זכותנו להיות חלק מהם. אולי בגלל טרדות יום יום או בגלל הנטייה ללשון המעטה הנטועה בנו. הבה ונגייס את אנשי העדות, את זכרונותיהם של העדים עצמם. (ואם עדיף מונח אחר, אדרבה יקומו מומחי הלשון וימצאוהו). בינינו סובבים לוחמי מלחמת השחרור, ואף המאבקים שקדמו לה, ובוודאי המלחמות שלאחריה. חולמים ועושים סובבים אותנו. השותפים להקמת עיירות, קיבוצים ומושבים. פעילי עלייה, מקימי בתי חרושת ותעשיות הייטק. בוני החקלאות, המדע והטכנולוגיה הישראלים. מקימי ישיבות ומכינות. עולים שעשו דרכם באניות וברגל במדבריות. למעשה, תהליך היצירה בעיצומו וראשיו ומוביליו חסרי פנאי למלאו בסיפורים לדורות הבאים.

אבל, אין לכם ברירה, חברים. זה הזמן להעביר את הרוח שנשבה במעשים ולהקנותה לממשיכים. לספר על החלומות והגשמתם, לתאר את נפתולי הרעיון ואת ההתגברות על מכשולי הביצוע. משמע, לשתף את הדורות הבאים בחוויה האישית שהיתה לחוויה לאומית. חשובה לנו הרוח המוליכה עם, הגדלות שבזה לקטנות, העוז שדילג על קשיים. ואת זה צריכים לתת אנשי העדות. להקנות לצעירים את הכלים להמשיך את הבנייה המדהימה חסרת התקדים בכל ההיסטוריה.

זה גם זוקף קומה. זהו שבונה עם. זה היסוד והמסד שעליו בנו ניצולי שואה, לוחמי התקומה, יחד עם ילידי הארץ והנקבצים מהגלויות את הארץ הנפלאה שלנו. חשוב לצעירים לינוק את העוצמה הזאת ישירות מפי יוצריה. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. ויחד עימה הועבר גם תיאור המעמד כולו מדור לדור. כך חייב להיות גם באשר לסיפורם של סבים וסבתות לבנים בדורנו. דור לדור יביע אומר.