זו הייתה קריאת הקרב של מאיר כהנא. אותו מאיר כהנא ה"גזען" שרצה להבטיח כי לפחות הנוער יבין ששואה ניתן למנוע, או לפחות לנסות. הוא אמר את הדברים בבוטות אולי, נקט באמצעים לא נעימים, אולי. הרגיז את כול יפי הנפש, בטוח. ניסו לסתום לו את הפה, מנעו מרשימתו לרוץ לכנסת, ולבסוף גם רצחו אותו.
כשכבר היה ברור לו לאן מובילה האנטישמיות הארסית של הנאצים ועוזריהם האירופאים. הוא עבר מעיירה לעיירה מעיר לעיר במזרח אירופה ובמרכזה והזהיר
אפשר לחסל אדם. קשה לחסל רעיונות.
הראשון שאמר בקול רם וצלול "אם לא תחסלו את הגולה, הגולה תחסל אתכם" היה מורו הרוחני של מאיר כהנא, זאב ז'בוטינסקי בשנות השלושים ,כשכבר היה ברור לו לאן מובילה האנטישמיות הארסית של הנאצים ועוזריהם האירופאים. הוא עבר מעיירה לעיירה מעיר לעיר במזרח אירופה ובמרכזה והזהיר. מי שהקשיבו לו בזמן, והצליחו לנטוש את אירופה, היה להם סיכוי טוב להינצל. אמנם סיכוי לא גדול. האמריקאים לא שמחו לקבל אותם ונעלו את שערי ארצם. האוסטרלים טענו שאם יבואו יהודים תיווצר אנטישמיות, ולכן- לא תודה. וכך רוב מדינות העולם.
ועידת אוויאן, זוכרים? גולדה מאיר הכול כך מושמצת בחוגי יפי הנפש, כתבה בספרה "חיי" כי כשישבה שם ביציע ושמעה את דבריהם של מנהיגי העולם ה"נאור" הבינה כי תפקידה בחיים יהיה למנוע הישנות מצבים דומים בהם גורלו של העם היהודי מוכרע על ידי מנהיגי העולם. הבינה כבר אז, כמו ז'בוטינסקי, שנוא נפשה של ההנהגה אליה השתייכה, שהיהודים חייבים לקחת את גורלם בידיהם ולא לאפשר לגויים לקבל החלטות עבורם.
מדהים כיצד ההיסטוריה חוזרת על עצמה. שוב מרימה האנטישמיות את ראשה באירופה. שוב מתכנסים באירופה נציגי מדינות העולם, שוב הופך היהודי תחת האצטלה של ישראלי לאויב הגלובלי שיש להציל מפניו את העולם. שוב אותן מדינות בדיוק מגלות את פרצופן: שוויץ שמנעה כניסה ליהודים נרדפים, בריטניה שחלקה בהשמדת יהודי אירופה אז, היה גדול. הוותיקן וההנהגה הקתולית שמנהיגה סרב לעזור ל"צולבי המשיח". היום הם מנקים מכחישי שואה.
גם האקדמיה ה"נאורה" באשר היא כולל זו שבתל-אביב, המנהיגות האמריקאית בהנהגתו של ברק חוסיין אובמה המנסה להכתיב ליהודים חיסול עצמי, יהודי ארצות הברית, שהצביעו בהמוניהם לברק חוסיין שותקים, שלא לומר משתפים פעולה. שוב יהודים מחכים להתפכחות ולהבנה של מנהיגי אירופה ושאר הארצות שיצילו אותם. שוב יהודים נשארים בסקנדינביה האנטישמית, בבריטניה שעל סף פוגרומים נגד יהודים, בצרפת הכמעט מוסלמית–נאצית-פשיסטית, וגם במדינות דרום אמריקה של צ'אבז וחבריו.
בשנות העשרים-שלושים של המאה הקודמת היהודים לא הבינו מה באמת צפוי להם.
חושיהם הוקהו על ידי רעיונות האמנציפציה, שוויון הזכויות, ההתבוללות.
מדהים כיצד ההיסטוריה חוזרת על עצמה. שוב מרימה האנטישמיות את ראשה באירופה. שוב מתכנסים באירופה נציגי מדינות העולם, שוב הופך היהודי תחת האצטלה של ישראלי לאויב הגלובלי שיש להציל מפניו את העולםחשבו ברובם כי הגל העכור יעבור, כי המטורף יירגע/יעלם/יחוסל. הם למדו להבין את האמת רק כשהוטחה בפניהם במחנות ריכוז והשמדה. אפילו בגטאות עוד לא הבינו. הם נטבחו כעדר שאין לו רועה שיציל אותו מהזאבים. הרועים בחלקם נטשו אותם, בחלקם בגדו בהם, בחלקם הפקירו אותם ומילטו את נפשותיהם, בחלקם מנעו מהם מידע חשוב שיכול היה לגרום להם לנסות לפחות לברוח. בודדים, כשהבינו לפני כולם לאן כול זה מוביל, פעלו בגבורה ובעוז כדי להציל את צאן מרעיתם, וגם הלכו איתם בראש מורם למוות.
והנהגת הישוב היהודי בארץ ישראל? היא חלמה על בריאת טיפוס יהודי חדש, שונה לגמרי מאחיו הגלותי, והמשיכה כאילו כלום לא קורה במאבקים פנימיים על השלטון. גם כאן רק בודדים כמו ברל כצנלסון הזהירו שההיסטוריה היהודית תתחשבן איתם על כי בעת צרה נוראה לא התפנו להציל.
אנחנו לא נוכל להגיד שלא הבנו, שלא ידענו, שלא יכולנו לעשות כלום.
מהעולם אינני מצפה לדבר.
מהיהודים אני מצפה שיחדלו מלרמות את עצמם. שיחדלו להתחנף, להתחנן, להתיפייף.
זה ממש לא עוזר אלא מזיק.
מהמנהיגים של העם היהודי אני מצפה שיפעלו כאילו חרב מונחת על גרונם האישי.
מהמנהיגים שלנו כאן במדינת ישראל ובראשם נתניהו ראש הממשלה, אני מצפה שיבהירו לכל משתתפי "ועידת אוויאן –דרבן-אחמדינאג'ד" 2009, שהפעם נילחם כולנו בכל הדרכים והאמצעים, גם כאלה חסרי "התקינות הפוליטית".