עם חורבן גוש קטיף נחרב גם משהו מהממלכתיות. משהו במדינה הפסיק להיות קדוש, ונדמה כי ההתלהבות והאש שאפפו את צה"ל והמדינה דועכים ומפרפרים בין עליות קלות וירידות.
מאז חורבן גוש קטיף אנו עדים לתופעה של חגיגות מהולות בצער, שמחה נסוכה בכאב, המוצאים ביטוי בעיקר בדגלים העוטים צבעי כתום ושחור. כמו רוצים לומר: גוש קטיף עוד עומד על תילו, לא תוכלו לקחת מאתנו את היישובים החרבים, דווקא היום נזכור 
ברצוני לחבק את הכואבים והכועסים מהם חברים טובים, ומהם משפחה קרובה, וללחוש באזנם: "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי". ללחוש באזנם: בא העת להביט קדימה, בא זמן לשכך כאב
ולא נשכח. כאומרים: דגל המדינה כבר אינו לבן וכחול, אלא כתם שחור, או אולי: דגל שחור, נוספו לו.
ברצוני לחבק את הכואבים והכועסים מהם חברים טובים, ומהם משפחה קרובה, וללחוש באזנם: "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי". ללחוש באזנם: בא העת להביט קדימה, בא זמן לשכך כאב. איני מבקש למחוק את הכתובת: לא נשכח. איני קורא להתעלמות מהעבר. אך קורא אני לעצב בשעתו, ולשמחה בשעתה. קורא אני- עת לכל דבר תחת השמיים. עת לצחוק ועת לבכות. עת להניף שחורים, ועת לחגוג באורה.
לא דומה השנה שלאחר חורבן הגוש, לשנים הבאות אחריה. לא דומה אבל בשנת אבלו, לאבל הממאן לקום בשנים שיבואו. עלינו להכיר בכך כי על השמחה העצומה של יום העצמאות העיב ענן אפור, אך ימים הגיעו והשמש שוב זורחת. אין זה שיישובי הגוש נבנו מחדש, ואין זאת שהמעשה נסלח ונמחל. אלא אסור לתת ליגון לסלק את השמחה, אסור לערבב בין תשעה באב ובין פורים. אמנם נחרב המקדש, אך אם נתאבל כל יום, לעולם לא נוכל לבנות מקדש שלישי. אם נצום ונעצור, ייפסקו החיים, יבלו הצמחים, וחורבן רוחני יבוא על העם. עם בריא מציין גם רגעי משבר וגם רגעי שמחה. אך אסור שלתוך זיקוקי השמחה של יום עצמאותנו, יחדרו יריות זעם. אסור שהכעס המוצדק והעלבון יפרקו את ימי הגדולה.
בתלמוד מובא כי לאחר חורבן בית שני רבו פרושים בישראל שלא אכלו בשר ולא שתו יין, הללו חשו כי לא יתכן יותר לחיות חיים כהרגלם. כששאלם רבי יהושע לטעם הדבר ענו: "נאכל בשר שממנו מקריבים על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכים על גבי המזבח, ועכשיו בטל? אמר להם: א"כ, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות! אפשר בפירות. פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכורים!... מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים! שתקו. אמר להן: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר - שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר - שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה ."
בתשובת רבי יהושע לפרושים אני מבקש לבוא אל התולים סרטים כתומים ושחורים על דגל ישראל בחג העצמאות:"אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה". איזה עם מסוגל לחיות כל השנה באבל, ובייחוד ביום עצמאותו? ואם תאמרו: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר! אומר: ודאי. לכן ניתן לציין פעם בשנה את יום גוש קטיף, לכן ניתן להוסיף בתשעה באב ביטויי צער על היישובים שחרבו. ציוני אבלות בזמנים הראויים להם יהיו בבחינת: "סד אדם את ביתו בסיד, ומשייר בו דבר מועט. וכמה? אמר רב יוסף: אמה על אמה" . עלינו לציין את הכאב ב'דבר מועט'. ציון של אמה על אמה בבית מספיק כדי להזכיר את הצער הגדול של חורבן בית המקדש, לא יתכן שאדם לא יסוד את כל ביתו, או לא ישיר וישמע מוזיקה כל השנה. שנים עברו, והגיע הזמן להפוך את האבל ל'דבר מועט' ולאפשר לעם לחגוג את יום העצמאות בשמחה גדולה ללא צל ומחשך.
ביום העצמאות הקרוב הגיע הזמן למי שעוד לא התאושש, להסיר את השחורים והכתומים, לשמור אותם בפינה לציון מועט פעם בשנה, ולצאת ולהצטרף לשמחה. "מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" אסיים בסיפור הידוע על הרצי"ה קוק זצ"ל. בשיחתו בישיבת 'מרכז הרב' בשנת תשכ"ז, סיפר הרצי"ה ז"ל כיצד ביום העצמאות הראשון העיב כאב על שמחתו, בשל תכנית החלוקה: "לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה כי אכן נתקיים ואת ארצי חילקו!... באותו מצב מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים- לא יכולתי אז לשמוח ".
אין ספק כי חלוקת הארץ, כי נתינת יישובים פורחים לאויבים, היא מצב בו הגוף פצוע וחתוך לגזרים. אין ספק כי מי שהרגיש כי בשנת האבל אינו יכול לחגוג את יום העצמאות קדוש ייאמר לו. אין ספק כי לא ניתן לדרוש ממי שחש מזועזע כמו הרצי"ה בשעתו, לחגוג תכף אחר חורבן. הרי הוא במצב של 'לא יכולתי'. אין זאת שהרצי"ה לא רצה לחגוג, הוא ממש לא יכל. מי שחש כי עליו לשבת בדד בדומיה נוראה בשנת האבל לגוש קטיף יעשה כן. אך השנה חולפת, וכמו הרצי"ה והרב חרל"פ בשעתו אשר: 'לבסוף התאוששנו ואמרנו: מאת ה' היתה זאת' על כל המתאבלים והכועסים לקום ולומר בקול גדול: מאת ה' הייתה זאת! אסור לנו להיגרר אחרי הפרושים שהיו מביאים חורבן על העם בגזרם אבל שהציבור לא יעמוד בו.
ביום העצמאות הקרוב הגיע הזמן למי שעוד לא התאושש, להסיר את השחורים והכתומים, לשמור אותם בפינה לציון מועט פעם בשנה, ולצאת ולהצטרף לשמחה. "מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"