תל-אביב רואה בערב שביעי של פסח תרס"ט, יום כ' בניסן – 11.04.1909 – את יום הקמתה, ואמנם שנת תרס"ט (ולא 1909) מונצחת בשמו של אחד מרחובות העיר. באותו יום התקיימה הגרלת הצדפים המפורסמת בחולות, אשר קבעה את המגרשים שעליהם נבנו הבתים הראשונים של אחוזת-בית, הגרעין של הכרך העתידי. כ-60 מייסדים השתתפו באירוע, ושמותיהם חקוקים על האנדרטה לזכרם בכיכר המייסדים בשדרות רוטשילד. מן הראוי היה שהעיר, המתגאה בכינוי העיר העברית הראשונה, תתחיל את חגיגות המאה להיווסדה ביום כ' בניסן.
למעשה, שכונות יהודיות הוקמו מחוץ לחומות יפו עוד בשלהי המאה ה-19. הראשונה והידועה שבהן היא נווה-צדק, שהוקמה כבר ב-1887 על-ידי קבוצת מתנחלים שרכשו את האדמה מאהרון שלוש, שהוא עצמו רכש את הקרקעות ובנה את ביתו הראשון שנים אחדות לפני כן. מכאן שגרעינה של תל-אביב נטמן בחולות 22 שנים לפני ייסודה הרשמי של העיר על-ידי אהרון שלוש שעלה מצפון אפריקה עם הוריו אברהם ושמחה ועם אחיותיו (אחיו טבעו בדרך), כבר במחצית הראשונה של המאה ה-19. צאצאיו נמנים על כ-60 מייסדי העיר: בניו יוסף-אליהו שלוש ויעקב שלוש ונכדתו הבכורה שרה לוי (אחות סבתי). בני משפחה רבים אחרים המשיכו להתגורר בנווה-צדק השכנה ולהיות מעורים מאז בכל קורות העיר.
תל-אביב הוקמה בסמוך לעיר יפו ושיקפה מגמה של יציאה אל מחוץ לעיר הוותיקה הקיימת והקמת עיר עברית לידה. קדם לכך תהליך דומה בירושלים, במאה ה-19. דוגמאות להתפתחות כזו של היישוב היהודי בארץ ידועות גם אחרי קום המדינה. למשל, נצרת עילית ליד נצרת וקריית ארבע ליד חברון.
הגדרתה של תל-אביב כעיר העברית הראשונה אינה מדויקת. מי שקדמה לה במעמד זה בכ-3000 שנים היא חברון, העיר העברית הראשונה באמת. לתל-אביב יש ברית ערים תאומות עם ..... עזה! נכון יותר היה לכרות ברית כזו בין תל-אביב לחברון: שתיהן היו בירה זמנית של ישראל, ושתיהן ויתרו על תואר זה למען בירת הנצח, ירושלים.
למעשה, הגדרתה של תל-אביב כעיר עברית נקבעה בדיעבד. בפועל, בעת הקמתה, תל-אביב הוקמה מצפון ליפו על קרקעות שנרכשו מערבים, וגם המשך התפתחותה היה בתחומי הכפרים הערביים סלמה, סומייל, ג'מוסין, שייח מוניס, ועוד. ניתן לראות בה את ההתנחלות העברית הגדולה, זו שבאה בעקבות המושבות הראשונות וזו שקדמה לערים העבריות שקמו החל בשנות ה-20 של המאה ה-20. השימוש במונח התנחלות רק לגבי יישוב יהודי שקם מעבר ל"קו הירוק" והצגת התיישבות זו כפסולה משקף מגמה פוליטית, אך לא מציאות היסטורית. לכן מן הראוי שביום הולדתה-100 תפרוץ תל-אביב את תדמית הבועה שדבקה בה, ותכיר בהיותה אם כל ההתנחלויות.
מכיוון שחגיגות העצמאות השנה תיערכנה בסימן תל-אביב, ראוי להתחיל בתהליך להשבתן של העיר תל-אביב ושל המדינה כולה לזהותן העברית: הקפדה הן על השימוש בלוח העברי – במקביל ללוח הנוצרי ולא במקומו – והן על שימוש בעברית בשלטי חוצות ובשמות החנויות. אין דבר פחות עברי מרצף השמות הלועזיים המקיפים את כיכר המדינה, למשל, והמשכיחים את העובדה שמדובר בעיר עברית במדינת היהודים, אבל על כך – במאמר נפרד.
סמל העיר – מגדלור והמלים "אבנך ונבנית" – חשוב שיהפוך מאות מתה להצהרת כוונות אמיתית, עם כניסתה של העיר למאה השנייה לקיומה.