א. זריזים מקדימים למצוות, וכבר מתחילת החודש היו ישראל תולים דגליהם בחוצות הערים. ויש שהיו מהדרים ומשאירים אותו עד ליום ירושלים שחל באותו החודש. ומנהג תל אביב שלא לעשות כן.
ב. שנים הרבה נחלקו התעשיינים שבישראל מאיזה חומר יש לעשות את הדגל: הללו אומרים מבד והללו אומרים מניילון. עד שבאו מגדלי עזריאלי והכריעו ביניהם: דיגיטלי.
ג. נהגו ישראל ביום זה להרבות בתפילות ולמעט בתחנונים. ובמקומות שונים נהגו להרבות בתחנון דווקא ביום זה. שבכל ימות השנה אינם אומרים תחנון מפני שבכל יום היה מי שנפטר ויום טוב הוא להם, ואיך יאמרו? ועתה מצאו להם יום להיתלות בו אשר יוכלו לומר תחנון לפחות פעם אחת בשנה. והמוחים בפניהם תבוא עליהם צעקה.
ד. בשלושה מנפנפים בחג: בדגל, על המנגל, ואת המנסים להיכנס בכוח אל הטקס שבהר הרצל.
ה. בערב החג הולכים ישראל אל הבמות אשר נפוצו על פני כל הארץ, ומקטרים – על המצב.
ו. לא היה נס לישראל יותר מן הצירוף הבא: שלג (היוצא מן הספריי), בימי הקיץ החמים, ובתל אביב.
ז. משנדחה הבורקס מפני הריאליטי אמרו המפיקים שהללו קודש ועל כן אין לנו אלא לראותם בלבד.
ח. יהא כלל זה נקוט בידך: שלוש צפירות, חזקה הן. ועל כן נקראו הימים הללו שבין פסח לעצרת "צפירת העומר", ששלוש צפירות יש בהן. ויש שלא יכלו לעמוד בשם החדש ועל כן המשיכו לנהוג כבראשונה.
ט. משפסקו המצעדים של צה"ל לצעוד ברחובות הערים, מצעדי פזמונים ושירים החלו להישמע בארצנו. וטוב לשמוע השירים הללו כשהבשר על המנגל שכן אמרו חכמים כי "אין שמחה אלא בבשר", והשירה נאמרת על הזבח.
י. הרבה חתנים וכלות יש בחגה של האומה. חתן התנ"ך וכלת התנ"ך. חתן פרס ישראל וכלת פרס ישראל.
יא. אם חל החג בשבת אין לעשות את האמור עד כאן אלא ביום חמישי. ואם חל החג בראש חודש יוסיפו בתפילה ובברכת המזון על הניסים, יעלה ויבוא ומוסף חג של אחד העיתונים.