לפני מספר ימים זכיתי להשתתף במעמד 'פדיון הבן'. והנה, אבי הבן תייר מארה"ב, שאל אותי 'שאלת תם'. הוא הצביע לי על הפסקה בסידור אותה הוא צריך להצהיר בפני הכהן האמור לפדות את בנו: "אשתי הישראלית ילדה לי בן זה, הבכור", וכך הוא שואל: "אשתי איננה ישראלית, אלא אמריקאית, מה אני צריך לומר במקרה כזה?"...



או-אז 'נפל לי האסימון" לאיזה בוקה ומבולקה אידיאולוגית גררו אותנו פטרוני 'החינוך מחדש' של הדור האחרון.



חכמי בית המדרש של באזל אשר שאפו להפוך אותנו ל'עם נורמלי' המשתלב בצורה בריאה ב'משפחת העמים', קיצרו את שמה המקודש של ארצנו הקדושה: לא עוד 'ארץ ישראל', אלא מעתה 'ישראל' גרידא יהיה שמה. דהיינו כך: כמו שיש לנו – צרפת, רוסיה, מצרים וכו'  כך יש לנו – 'ישראל'. ומעתה מי שמתגורר ב'ישראל' הוא - 'ישראלי'. גם גוי גמור הנושא 'תעודת זהות' כחולה עונה לתואר וההגדרה – 'ישראלי'.





חז"ל אומרים לנו, למשל, "ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא", ובתואר 'ישראל' הלזה הם אינם מתכוונים למי שמתגורר באום אל פחם, וגם לא רק למי שהינו תושב תל אביב, אלא ל"כל אשר בשם ישראל יכונה", כלומר לכל יהודי

אנו האמונים על תורת הנצח זו שבכתב וזו שבעל פה, מאידך, יודעים שהתואר 'ישראל'-'ישראלי' שייך אך לכל מי שנולד לאם יהודיה או התגייר כהלכה. חז"ל אומרים לנו, למשל, "ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא", ובתואר 'ישראל' הלזה הם אינם מתכוונים למי שמתגורר באום אל פחם, וגם לא רק למי שהינו תושב תל אביב, אלא ל"כל אשר בשם ישראל יכונה", כלומר לכל יהודי, גם אם הוא תושב  אלסקה.



ובענין זה: אין לך תרתי דסתרי גדול מאשר, למשל,  הצירוף האבסורדי: "ערבי-ישראלי". יכלה הדיו מלצטט את כל מה שנכתב במקורותינו אודות הרמזים שבתואר "ישראל", ומ-הם: ראשי התיבות - י'ש ש'שים ר'יבוא א'ותיות ל'תורה, 'ישר-א'ל', 'שר –א'ל', 'לי-ראש', ועוד ועוד. ובקצירת האומר: כל הרמזים האלה מתייחסים אך למי שהוא בן לעם הנבחר אשר  נשמה יהודית מקוננת בקרבו – "חלק אלוקה ממעל ממש", ואין שום שייכות בין תואר נאצל ואלוקי זה, למי שהוא, עם כל הכבוד, שייך לבני אומה ולשון אחרים שאינם מבני ברית.



ואם נשאר נאמנים למקורותינו, אז אנא – הבה ונחזור לשמה המקורי של ארצנו הקדושה; לא 'ישראל', ואפילו לא 'מדינת ישראל', אלא – השם הישן, החמים והטוב, ובעיקר – האמיתי: 'ארץ ישראל'. אם התואר הזה הוא ישר  בעיני קב"ה, בעיני עבדיו הנביאים, אם זהו השם בו השתמשו חז"ל – אם הוא טוב לקדמוננו, מדוע שלא יהיה טוב לדידנו? אנו הרי מעוניינים לשדר קבל עולם ומלואו, להודיע לכל אומות העולם אודות זיקתנו אל הארץ ובעלותנו עליה לא מכוח ההווה אלא מכוח העבר והנצח, הכיצד עולה הדבר בקנה אחד עם העובדה התמוהה אשר אנו במו ידינו מפסיקים את הרצף בכך שאנו מנתקים את שמה של נחלת אבותינו  משמה ההסטורי-האלוקי?



אני זוכר, להבדיל, שעל כל בקבוקון ספירט שקיבלנו בבית מרקחת של 'קופת חולים' היו רשום שחור על גבי לבן: "הסתדרות העובדים העברית בארץ ישראל". גם שמה המיתולוגי של תנועת 'העבודה' הייתה  'מפא"י', לאמור: 'מפלגת פועלי ארץ ישראל'. ואני הקטן שואל, בסגנונו של הנביא ירמיהו: "על מה אבדה הארץ?" - לאן אבדה ונעלמה המילה 'ארץ' – מ-'ארץ ישראל', ושמא ואולי התשובה לכך טמונה  בהמשך הפסוקים באותו פרק בנביא:"על עזבם את תורתי"? .....



נקודה למחשבה.