כל העולם נותן כרגע עיצות והערכות על נאום ראש הממשלה באוניברסיטת בר אילן. שם הוא יוכל לדבר בלי קריאות הביניים "החוקיות" של הכנסת. כדרכו, הוא ינסה לרצות את כולם: הוא ילך לשתי מדינות (בשביל האמריקאים), בלי להגיד את זה בפירוש בשביל הליכוד (בזמן שהוא עלול לשקר לשניהם יחד). הוא יזגזג כדרכו המסוכנת, שכבר הובילה את מדינת ישראל לוואי פלנטיישן. כזכור, שם הוא מסר לפלסטינאים שטח גדול יותר ממה ששרון מסר ברצועת עזה.

הנאום יארך אולי 30-40 דקות והתרגום שלו יימסר מן הסתם בזמן אמת לתקשורת הזרה.

כדי לרצות את הדתיים והליכוד, הוא יפתח את נאומו בדברי הסטוריה:

"זכותנו כאן מבוססת על אלפי שנות היסטוריה ועל ספר הספרים שכל העולם קיבל אותו מאיתנו (ולא על השואה כמו שאובאמה טען)."



כדי לרצות את התקשורת הישראלית ואת שני "הברקים" (השמאלני והאמריקאי) שתאמו ביחד את לחציהם עליו, הוא יצהיר:

"ממשלת ישראל בראשותי מחוייבת למפת הדרכים (שבה כתוב מפורש "2 מדינות ל-2 עמים"). "



כדי לנסות לצאת מזה הוא יגיד:

"כדי שיהיה שלום, העולם כולו צריך להתגייס נגד החמאס, שממשיך לירות על אזרחי ישראל יום יום, ללא התגרות מצדנו. ללא בטחון לאזרחי ישראל, לא יהיה שלום."



כדי למצוא חן בעיני מצרים, הוא יודה לנשיא מובארכ בנושא הברחות הנשק:

"אני מודה מכאן לנשיא מצריים על המאמצים הרבים שנעשים על ידו כדי לחסום את הברחות הנשק מתחומו ומבקש ממנו עוד להגביר את פעולותיו כדי להביא לשקט בגבול הדרום."



השלום הכלכלי (שם חדש ל"מזרח תיכון חדש" של פרס):

"ממשלת ישראל בראשותי נחושה להגיע לשלום עם הפלסטינאים, הדבר יקום רק מתוך שגשוג כלכלי שאני מתכוון להביא לשכנים שלנו ע"י פרויקטים משותפים בתחום התעשיה והתיירות...".



הידידות עם ארה"ב – עכשיו הוא יגיד תודה על זה שאונסים מדינה שלמה והדמוקראטיה שלה:



הידידות עם ארה"ב – עכשיו הוא יגיד תודה על זה שאונסים מדינה שלמה והדמוקראטיה שלה: "אנו מודים לארה"ב על ההתערבות שלה והמאמצים הרבים להביא שלום באזור."

"אנו מודים לארה"ב על ההתערבות שלה והמאמצים הרבים להביא שלום באזור."



הנשק החדש של הליכוד נגד הלחץ: "מדינה יהודית". מושג שגם מצרים אמרה שהיא מתנגדת לה.

"אנו מקווים שהעולם הערבי יכיר בישראל כמדינה יהודית, וסומכים על הנשיא אובאמה שהוא יקדם את החזית הערבית המתגבשת גם לכיוון הזה."



כדי למצוא חן בעיני השמאל והעולם:

"אנחנו רוצים את טובתם של בני העם הלפסטינאי, ומעוניינים לחיות בשכנות טובה איתם כשאין עם אחד שולט על חברו".



כדי להרגיע את אזרחי ישראל שרואים את חזון המדינה היהודית שמתקצר מול עיניהם, הוא ידבר כנביא ויצהיר:

"מדינת ישראל תשאר לנצח הבית לאומי של מדינת ישראל. ואין איש בעולם שיוכל לעצור את זה."



מכאן הוא יעבור לאיראן:

"ארה"ב והעולם מבינים היום שאיראן היא הבעיה של העולם כולו, ואסור לתת לה להגיע לנשק גרעיני. דבר שיסכן גם את האזור וגם את העולם כולו. אנו מצפים מארה"ב שכל כך עמלה להשגת שלום במזה"ת, שהיא תסיר את האיום הראשי מעל מיליוני גברים נשים וילדים בארץ."



ואיך לא, כמה מילים על ירושלים:

"ירושלים תשאר לנצח מאוחדת בירת העם היהודי..."



עוד כמה רעיונות מקוריים – על הדמוקרטיה בישראל שבה מוצאים את אותם ערכים ליבראלים שחולם עליהם אובאמה:

"ישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור, וכאן גם ערבים ישראלים שווי זכויות, ויכולים לחיות כאן ללא פחד וללא מורא, גם נשים יכולות להתלבש כרצונם, גם כל אחד יכול להפגין במדינתנו".

זה (או יותר גרוע מזה) יהיה לדעתי תוכן הדברים.

אך יש להבין דבר אחד ברור: כל דבר ויתור שהוא יסכים לו לא יוריד לחץ אלא ישמש בסיס מוצק ללחץ גדול יותר. בכל מקרה, אנו

פשוט צריך להגיד "לא" למדינה פלסטינאית ולחשוף את אותם אמצעי הלחץ (או חלקם) שמופעלים עלינו כעת

הולכים לקראת משבר עם ארה"ב קטן או גדול, השאלה היחידה היא כמה נפסיד בדרך.



אומנם, קיימת דרך יעילה לדעתי, כדי לעבור את זה בצורה טובה יותר.

הדבר יביא הרבה כעס בעולם כולו, אבל חלק גדול מהכעס יועיל למדינת ישראל בסופו של דבר. ועד אז נישמר מהקמת מדינה פלסטינאית, שהיא אסון בלתי הפיך למדינתנו:



פשוט צריך להגיד "לא" למדינה פלסטינאית ולחשוף את אותם אמצעי הלחץ (או חלקם) שמופעלים עלינו כעת.

הדבר יגרום מיידית לכמה תגובות:

1. זעם בממשל על שינוי כללי המשחק, הפעלה מיידית של כל האיומים עליהם מדובר ועוד כמה נוספים.

2. זעם בעם ישראל, על ההתערבות הבוטה והגסה של ממשלה זרה בנעשה כאן.

3. תמיהה בעולם המערבי נגד אמצעי הלחץ שארה"ב מפעילה נגד "בני בריתה". דה-לגיטימציה של ארה"ב בגלל זה.

4. כעס גדול בארה"ב על ישראל על "הבגידה" הזאת.

5. כעס בארה"ב (ובקונגרס) נגד גסות שלטון אובאמה נגד ישראל.



בשלב השני נהיה עדים לתופעות הבאות:

1. גינוי באו"ם נגד ישראל שמובילה אותו ארה"ב או לפחות שלא עוצרת אותו.

2. גידול בגילויי שנאה לישראל ואולי גם נגד ארה"ב, שרוצה "לנהל את העולם".



בשלב השלישי שיגיע מהר בע"ה:

1. הרבה מהתומכים של אובאמה, יהודים ופרו ישראלים מבקרים את מדיניותו בפרהסיה. הוא מאבד גובה.

2. אובאמה מבין שהציבור בארה"ב ברוב רובו אינו מוכן להתנגש עם ישראל לטובת הערבים, במיוחד כשהעולם הערבי ממשיך בשנאתו לאמריקה.

3. מארגנים שיחות פיוס בין הצדדים והממשל מבטל חלק "מהסאנקציות" שהוא חתם עליהן נגד ישראל.

כל ההתרפסויות או הזגזוגים אחרים מבית היוצר של נתניהו, יביאו רק ליותר ויתורים לפני המשבר עם אובאמה וממשלתו,  שיביאו לאותן תוצאות שפרטנו כאן.