בסיפור הפנטזיה "דראקולה" מתואר כוח הפיתוי והמשיכה המגנטי של החיים-מתים המביא להתמסרות בלתי נשלטת של קורבנותיהם לשיניים המזמינות אך הקטלניות של תוקפם. נעיצה אחת והקורבן הופך לתוקפן בחברתם של החיים-מתים תחת רודנותו של דראקולה.

התוקפנות האיסלמית והטרור הדרקוני הביא באופן פרדוקסלי להזדהות רחבה וגדלה בעולם עם תביעותיהם של אלה המבקשים לערער את ערכי המערב. הדבר מתבטא באופנים רבים, בין השאר בביקורת הבינלאומית חסרת הבושה כלפי ישראל הנאבקת בטרור מפלצתי ובבחירתו של אובמה המשתחווה לאלה המייצגים הפרעות אישיות חברתיות עם נטיות אבדניות.



התוקפנות האיסלמית והטרור הדרקוני הביא באופן פרדוקסלי להזדהות רחבה וגדלה בעולם עם תביעותיהם של אלה המבקשים לערער את ערכי המערב

הזדהות עם תוקפן זהו יצר הישרדותי ידוע המונע ע"י פחד וחולשה מול מי שמאיים בתוקפנות. כשמדובר בילד קטן ותלותי, ברור שעליו לציית כדי להמנע מאלימות כלפיו, אך מה זה אומר על התנהלותם של מנהיגים המתעקשים שהם פועלים למען הטוב כאשר הם נענים ללחץ הרב לנהוג על פי אמות המידה של רודני ההרס והשנאה?

החיים-מתים אינם מפחדים למות שכן הם "Undead".  הקיצונים בחברה האיסלמית בכלל והפלסטינית בפרט מקדשים את המוות, ובמיוחד מוות המביא למותם של אזרחים תמימים. המטרה: לגרום כך שהקורבן המתגונן ייראה כמו תוקפן ע"י עיוותים מתוחכמים שיזכו את קהילת השאהיד בסופו של דבר בגיבוי, ברחמים ובכסף רב.  

מושג ההזדהות ההשלכתית שטבעה הפסיכולוגית מלאני קליין יכול לעזור בהבנת הדינמיקה האבסורדית של הסכסוך הערבי-ישראלי, שאין ממנה מוצא. אדם שאינו מסוגל להתמודד עם תוקפנות פנימית נוטה להשליכה על האחר ולזהות את האחר כאחראי לתוקפנות. בתוך כך, כל רע מקורו באחר ומגויסים כל האמצעים האפשריים על מנת לקבע תפיסה זו, וכן להפעיל לחץ על האחר לשקף אותה. באופן אנלוגי פועלים הפלסטינים לשכנע את העולם וגם חלקים בחברה שלנו שהם זה "טוב" וישראל זה "רע".



מנהיג מדינת ישראל שמיליוני זוגות עיניים חודרניות ושיפוטיות מקיפות אותו צריך לדעת לעמוד בתוקף על עצמיותו של העם היהודי ועל זכותו להתנגד למהרסיו. ללא התרצות

ישות חזקה יודעת להדוף את התלותיות המעוותת של המשליך המשתמש במנגנון זה לצורך הגדרת עצמו. לעומת זאת, חוסר האונים, החולשה והפחד של מנהיגים מסויימים מביא להשחתת האמת ולפסיביות, בדומה לתגובה של קרבנותיהם של החיים-מתים שמתארים בסיפור דראקולה נרפות משתקת.

מנהיג מדינת ישראל שמיליוני זוגות עיניים חודרניות ושיפוטיות מקיפות אותו צריך לדעת לעמוד בתוקף על עצמיותו של העם היהודי ועל זכותו להתנגד למהרסיו. ללא התרצות.

גישתו הפטרונית והכאילו קשוחה של אובמה אינה אלא אם כן כוחנות אינפנטילית, ולא כוח אמיתי ומפוכח. יפה מבחוץ ומתפורר מבפנים, כמו שהאמריקאים יודעים להפיק, כך גם הסכם בתיווכם יביא לכאוס אזורי הרה אסונות. 

מי שחושב שהחלוקה הסכיזואידית של עם פה ועם שם מהווה פיתרון, ושה"שם" לא יגע בנו או ירדוף אותנו "פה", שבוי בידי פנטזיה.