פרשנים שונים מציגים את ח"כ חיים רמון כילד פלא ואת התפטרותו מהכנסת כאבדה לבית המחוקקים. האומנם? התקשורת הישראלית, כדרכה, שוב פועלת כמקהלה כמעט אחידה, ועל כן יש מקום להציג גם את הפן הלא-מופלא של האיש.

הפרשייה האחרונה, והפחות חמורה, מבין אלה הקשורות באיש קל-הדעת היא פרשת הנשיקה האסורה בפתח ישיבת הממשלה שבה נדונה היציאה למלחמה השנייה בלבנון. לא ברור כיצד הקלון שהוא חלק בלתי-נפרד מהגדרתו של מעשה כמעשה מגונה, הושמט

דוגמא אחרת לנזק שהביא האיש למערכת חשובה בישראל היא חוק הבריאות הממלכתי, פרי כהונתו כשר הבריאות

מתוך פסק דינו של האיש.

עיון בדרכו של רמון יכול להמחיש פעילויות מפוקפקות שלו, שאינן מעידות על בגרות ואחריות. דוגמא: שירותו כראש מטה הבחירות של המתמודד שמעון פרס ב-1996, והכישלון שנחלו אז השניים. דוגמא אחרת: שבירת כוחה של הסתדרות העובדים בתקופה שבה עמד בראש הארגון. התוצאות בשתי דוגמאות אלה היו חיוביות עבור המדינה והחברה בישראל, אבל מנקודת ראותו של רמון לא אלה היו התוצאות המבוקשות.

דוגמא אחרת לנזק שהביא האיש למערכת חשובה בישראל היא חוק הבריאות הממלכתי, פרי כהונתו כשר הבריאות. אין חולק על כך שמאז משלמים אזרחי ישראל יותר עבור בריאותם, אבל זוכים לבריאות פחותה עבור תשלומיהם. תודה לחיים רמון.

הדוגמא הבולטת ביותר היא פרשת גדר "הביטחון", שנמכרה על-ידי רמון ואחרים כפתרון לבעיית הפיגועים בתחומי "הקו הירוק", והציבור בלע את תרופת האליל ושילם עבור הפיל הלבן מיליארדים רבים, בשעה שכלל לא היה מדובר בגדר "ביטחון" אלא בגדר שתכליתה מדינית: חלוקת הארץ והקמת מדינה לאויב בליבה. אילו מדובר היה באמת בגדר "ביטחון" ניתן היה לגדר את ערי הטרור ומוקדיו, בעלות נמוכה בהרבה, במקום לכלוא בין חומות וגדרות דווקא את קורבנות הטרור הערבי. עקומת הפיגועים החלה לרדת רק

הדמגוג רמון – ארך הלשון, תרתי משמע – זכה לכל במה אפשרית כדי לשווק את עגל הזהב של הגדר, בבחינת "אלה אלוהיך ישראל". סייעו לו אנשי תקשורת רבים ובכירים וקבלנים שהפיקו הון עתק מבניית הגדר ומהזזתה חדשות לבקרים

בעקבות וכתוצאה ממבצע "חומת מגן", ולא בגלל הגדר.

אבל, הדמגוג רמון – ארך הלשון, תרתי משמע – זכה לכל במה אפשרית כדי לשווק את עגל הזהב של הגדר, בבחינת "אלה אלוהיך ישראל". סייעו לו אנשי תקשורת רבים ובכירים וקבלנים שהפיקו הון עתק מבניית הגדר ומהזזתה חדשות לבקרים.

אחת מ-3 ועדות החקירה הממלכתיות הדרושות כדי לחקור את הנושאים שגרמו לנזקים כה חמורים לישראל ב-16 השנים האחרונות צריכה לעסוק בקשר המפוקפק הון-שלטון-תקשורת הכרוך בפרשת הגדר, ושעליו יודע הציבור מעט מדי.

שתי ועדות החקירה הממלכתיות האחרות דרושות לחקירת הנסיבות שהובילו ל"שלום" אוסלו ולהידרדרות הצפויה ממנו למלחמת אוסלו, שעליה התריעו רבים וטובים, אך קולם הושתק; ולחקירת הנסיבות האמיתיות של רצח יצחק רבין, כשעשרות אחוזים מאזרחי ישראל חשים שהנסתר בפרשה רב מן הנגלה.

חיים רמון, יד שמאלם של ראשי ממשלות, שהשאיר אדמה חרוכה מאחוריו בתחומים רבים, התפרסם ב"נאום הלווייתנים" שלו. למרבה האירוניה, דווקא נאום זה מבטא את המגמות האובדניות המאפיינות את מדינת ישראל ב-16 השנים האחרונות, כאשר היא שבה שוב ושוב ל"פתרון" שתי המדינות: "כמו לווייתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים על החוף שוב ושוב ורוצים להתאבד. ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים החיים, ואתם מתעקשים להתאבד".

אם בכוחי הדל אצליח לקדם את הקמת ועדות החקירה הממלכתיות הנ"ל ולבלום במעט את המגמות האובדניות, יהיה זה שכרי.