האנשים הגבוהים לכאורה,

אותם שלפנינו במִמְשל, בממשלה,

כשהם היו סאלי"ם אלמוניים וצעירים ביחידות סוֹד וחוֹד ייחודיות,

אזי רק השמועה מפה לאוזן

(כמובן, לא כל אוזן ופה)

תיארה ביראת קודש את גבורתם ואומץ ליבם

מול מוחמד ואחמד,

את נפלאות תחבולותיהם כנגד

סולימן ונאשף,

שונאים ומחבלים לישראל להרע .

ואלה, הסאלי"ם שלנו, הָלל ותהילה,

צעירים ישראלים מן התלמים והשדה, מן הכיכר המוארת,

במדיהם ואמונתם היוקדת ; נצח ישראל,

לבלי חת ופחד בכלל.

אבל הם מתבגרים הצעירים הנהדרים הללו,

מתבגרים וטוב שכך.

משילים מדיהם שֶכָּבְדו מִדָרְגוֹת מטכ"ל וצמרת

ופוסעים אל קריירה שנייה.

עתה אומנותם להטוטי מילים, ישר כְּהָהֶיפך,

אמונתם מתעדכנת, ומפלגה מבטיחה.

או-אז, ראה זה פלא, מה היה לו לגבר

כשהחזית מולו השתנתה ;

לא יורקת אש אמנם

אבל יורקים ועוד איך;

שם, ארתור ומייקל, האנְס וסרגיי, חוויאר ופרנסוא.

שמות שהם תמיד הכירו,

שמות שהם תמיד יָרְאו

שָם, בעברם הרחוק,

כאזרחים בחסד במדינה זרה.

כאזרחים בחסד החיים על פי הריבון,

כאזרחים בחסד המשתוקקים למילה טובה,

כאזרחים בחסד שישלמו את כל מה שיידרש מהם

ויוסיפו קמעה.

כאזרחים בחסד שהילכו על קצות אצבעות ובחֶרֶש,

וקפצו קדימה לעוֹל ולפֶּרֶך

וכצריך אָשֶם לאשמה.

אלו יהודי אירופה ואמריקה לדורותיהם,

זה הכתם שלא סר ממי מאיתנו

זו יהדות הגולה.

והללו שלנו ?

כתפיהם הרחבות הצטמקו עם הגבורה,

הרוֹם כפף לנמיכות היהודית המוכרת,

צל הריבון עליהם,

איך תיטול את האשמה.

איך תייחל למחילתו,

איך תניח לרגליו דורון ומִנְחָה,

איך בקריצה ובכל שפה של קח ותן

תנווט בסיבוב לשום מקום

ותרוויח עוד דקה.

והם מצליחים לנווט אחוריהם, והם צולחים מדקה לדקה,

והריבון כְמיָמִים ימימה,

מימי אירופה השונאת והנוטרת

חש סלידה ובוז וגועל נפש

מהיהודים הללו שנבטו בישראל

וקמלו בְאִיּבָּם לגולה.

מהיהודים הללו, הסוחרים בערכיהם, באחיהם, בחייהם,

היהודים, ראשי הקהילה.

        .................

וגם אני חש כך בעודי מהלך על כורחי

אחרי הגולים הללו,

בועז דרומי