בדרך כלל נשיאי ארה"ב מכהנים שתי תקופות כהונה, 8 שנים. מדי פעם נשיא אמריקאי מכהן 4 שנים בלבד. דוגמא בולטת לכך היא ג'ימי קרטר, שכיהן מ-1977 עד 1981. לאיש היה קושי בקריאה נכוחה של המציאות העולמית, והבעיה הגיעה לשיאה בטיפולו הכושל בסוגיה האיראנית, טיפול שתרם רבות לקריסת שלטון השאח (עקב דאגתו התמימה לזכויות האדם שם), לעליית שלטון האייאתולות עד ימינו, ולמשבר בני הערובה האמריקאיים בטהרן. מדובר באירוע מביך וממושך (444 יום) שבו נכלאו 52 אמריקאיים במשך זמן רב, בניסיון כושל לחילוצם בכוח, ובשחרורם המשפיל בפועל, אחרי הפסדו של קרטר בבחירות, בדיוק ביום השבעת הנשיא הבא, רייגן.
החודשים הראשונים של ברק חוסיין אובמה כנשיא מראים שלנשיא הנוכחי יש קושי דומה, ורומזים שאולי גם הסוף יהיה דומה, ואולי שוב בזירה האיראנית. אובמה ניצב מול משברים חמורים עם 3 מדינות גרעיניות או מתגרענות: צפון קוריאה, פקיסטן ואיראן.
הצפון קוריאנים הם כבר מדינה גרעינית בעלת יכולת שיגור, והם נוקטים פעולות התגרות במטרה לבחון את מידת נחישותו של הממשל האמריקאי. לנוכח וואשינגטון המגמגמת, התעוזה של פיונג-יאנג הולכת וגוברת. בפקיסטן הגרעינית מזה שנים גובר החשש שהשלטון – ואיתו הנשק הגרעיני – ייפול לידי המורדים ההולכים מחיל אל חיל ומתקדמים אל הבירה, מול אזלת ידם של השלטונות ולמרות הגיבוי האמריקאי שניתן להם. איראן שועטת לעבר נשק גרעיני, תוך התעלמות מה"לחצים" המערביים לחדול מכך. בקרוב עלולות 3 המדינות הללו להיות תחת שלטון קיצוני והרפתקני, מצויד בנשק גרעיני.
לאלה יש להוסיף את המשבר הכלכלי בארצות הברית ובעולם, החמור ביותר מזה 80 שנה. וכאשר כל אלה ברקע ואמורים להטריד ולהעסיק את "מנהיג העולם החופשי", הנשיא אובמה מתעסק שוב ושוב עם בניית בתים והולדת ילדים ע"י יהודים בארצם
לאלה יש להוסיף את המשבר הכלכלי בארצות הברית ובעולם, החמור ביותר מזה 80 שנה. וכאשר כל אלה ברקע ואמורים להטריד ולהעסיק את "מנהיג העולם החופשי", הנשיא אובמה מתעסק שוב ושוב עם בניית בתים והולדת ילדים ע"י יהודים בארצם. נראה שהחיזור הגורלי של חוסיין אובמה אחרי העולם המוסלמי (נאום קהיר ועוד) מעוות את האופן שבו הנשיא החדש מנתח את המציאות העולמית. אין מדובר רק בבעיה ישראלית. יותר מכך מדובר בבעיה אמריקאית ובבעיה של העולם החופשי כולו, שלמנהיגו יש סדר עדיפויות בלתי סביר.
דוגמא לעיוות היא אפילו התבטאותו של ג'ו ביידן, סגנו של אובמה, שאמר – בהקשר של תקיפה ישראלית אפשרית באיראן – שארצות הברית "אינה יכולה להכתיב לאומה ריבונית מה היא יכולה לעשות או לא לעשות". אמירה זו כמובן סותרת את התכתיבים האמריקאיים הגסים לגבי בנייה של יהודים בלב ארצם ובתוככי בירתם. גם זיג-זג זה מעיד על חוסר בשלותו של הממשל האמריקאי הנוכחי לנהל את ענייני העולם.
גם התפקוד האמריקאי בעיראק – ההבטחה הפופוליסטית להוציא את הכוחות האמריקאיים ממנה עד 2012 והעברת השלטון לממשלה עיראקית שיכולה לשרוד רק כל עוד הצבא האמריקאי בעיראק (כמו אבו מאזן שיכול לשרוד רק על כידוני צה"ל) - מעיד על כך. איראן וסוריה, שכנותיה של עיראק, כבר לוטשות עיניים ומשחיזות טפרים לקראת הטרף שייפול לזרועותיהן. לא מיותר לציין שקריסת עיראק צפויה ליצור איום הן על ירדן והן על ישראל, ידידותיה של ארה"ב, הצפויות להיפגע ממחדליה ביחסים עם עיראק, סוריה ואיראן.
כפי שחוסיין אובמה מנהל את מדיניותו בעולם בכלל ומול העולם המוסלמי בפרט, ניתן להעריך שיש סיכוי לא מבוטל שהוא יהפוך לנשיא קרטר השני, כפיל של הנשיא החד-כהונתי, שנטפל ליהודים (ראו ספרו Palestine: Peace Not Apartheid והתבטאויות שונות שלו), אבל נכשל במבחן האיראני.