יש משהו מעורר רחמים בתגובות שונות בציבור הדתי בעת האחרונה. אם אלו הגלים שהתעוררו בעקבות התבטאות של הרב יהושע שפירא, ואם זה מה שקרה במכללת ליפשיץ. בשני המקרים תועלו כמה קבוצות דתיות, גם אם שוליות, לתגובות חריפות ורבות. תגובות שלא ראינו בארועים אחרים. חמורים אפילו יותר.

כך היו הפגנות מול ישיבת רמת גן, ישיבתו של הרב שפירא. ואני תוהה אם המפגינים מול ישיבת רמת גן, יודעים את כל מה שמלמדים שם? האם הם באים להשתתף בפעילויות ובלימודים שהישיבה הזאת מובילה? ובמישור אחר: האם העובדה שהם אינם מפגינים מול מתבטאים סדרתיים בישראל אומרת שהם מסכימים למה שהללו אומרים? האומנם סיווג אזרחי ישראל לנאורים ולאחרים, כפי שמיוחס

ומי אלו המתהדרים להיות "הציונות הדתית הריאלית"? אותם הממהרים להתיחס לכל נושא דתי שאינו עונה על רצונם? כלומר, כל האחרים הינם הוזים? מטומטמים? מפגרים? מי הם המתנשאים הללו

לשופט אהרון ברק, אינו עילה מספקת למחאה נגדו? (אם כי, כמובן, שזה לא מנומס להפגין ליד ביתו. זה מותר רק בתוך "מדורת השבט".) וזו רק דוגמה קטנה לרשימת דברים שנויים במחלוקת בהם קולם של המפגינים הללו לא נשמע.

ומי אלו המתהדרים להיות "הציונות הדתית הריאלית"? אותם הממהרים להתיחס לכל נושא דתי  שאינו עונה על רצונם? כלומר, כל האחרים הינם הוזים? מטומטמים? מפגרים? מי הם המתנשאים הללו – או שמא ה"נאורים" – שאחד מהם (בשם כולם?) נוגח במכללת ליפשיץ. האם הוא בכלל מבין מה קורה שם? ואגב, יש לי רעיון בשבילו. שיבוא להנהלת המכללה ויתחייב משפטית להביא 200 תלמידים או את המימון למרצים, במידה והכיתות תישארנה ריקות. יש יותר מדי פיות גדולים שיודעים שאין מס על מילים, והם יורים לכל הכיוונים.

אפילו ח"כ כאורי אורבך שאני ממעריציו, (ונדמה לי שהייתי הראשון להמליץ עליו כח"כ) קפץ למערבולת. מה ראה הוא לשטות זו של החזרת תעודת בוגר? האם ניתן לבטל את לימודיו למפרע? הרי זה לא פרס כלשהו שהוא יכול לוותר על טובת ההנאה שלו. אלא אישור על מה שעשה בפועל (וכך הציבור גם יודע שהוא לא רק עיתונאי...). האם אורי החזיר את תעודת העיתונאי כשהערוצים בהם הוא הופיע והעיתונים בהם כתב, השתלחו ביקירי נפשו? האם קרע בגאון את תעודת חבר הכנסת או ביטל את חברותו בה עקב כל הדיבורים והמעשים הבלתי הולמים של חבריה? למה זה תמיד קורה רק כלפי דתיים? אגב, כחבר כנסת, אורי יכול להוסיף לחוק ההסדרים תקצוב מיוחד למכללת ליפשיץ, שתעמוד בסערות התקציב. זה קונסטרוקטיבי, זו הצעה שהיה בה פתרון, אולי.

מעניין שכאשר אובמה, הנשיא האמריקני, מכתיב למדינת ישראל מה עליה לעשות, זה עובר בשקט כנוע. כשברור הבסיס הכספי של ההכתבה הזו. וכאן מדובר באחוז הרבה יותר קטן מתקציב המדינה מאשר ההשלכות על תקציב המכללה. גם לא ראינו שביתת שבת מול המכינה הקדם צבאית, שחניכיה, בגיבוי ראש המכינה, השתלחו גסות במוסר הלחימה של צה"ל, עם עובדות שקריות. וקל להניח שאותם מפגינים גם מגנים בשאט נפש את המפגינים שהפגינו מול בתיהם של ראשי שב"כ או קצינים בכירים (שגרשו אלמנות ויתומים מבתיהם בגסות בלתי אנושית). אורבך גם לא דרש לסגור להם את ברזי התקצוב הממשלתי. והציונים הריאליים הפנו מבטם לכיוון אחר.

יש משהו בראש הדתי, המכוון אותו לחשוב שהוא צריך להיות מחמד. כל התבטאות של חובש כיפה מדידה את שנתו. רק שתהיה פוליטיקלי קורקט, רק שלא יבייש אותי. וכי למה? מי אמר שהוא מייצג אותי? האם כל דיבור של הציונות הדתית המשתחצנת מחייבת אותי לתגובה? בגלל שדתי אחד אמר משהו אני הדתי צריך לרוץ לתקשורת? ונדמה לי שחסרה מחיצת ההפרדה בין הפרטי לבין

האם אורי החזיר את תעודת העיתונאי כשהערוצים בהם הוא הופיע והעיתונים בהם כתב, השתלחו ביקירי נפשו? האם קרע בגאון את תעודת ח"כ או ביטל את חברותו בה עקב כל הדיבורים והמעשים הבלתי הולמים של חבריה?

הציבורי.

הרב שפירא הוא ראש מוסד פרטי המדבר לתלמידיו. מכללת ליפשיץ היא עמותה שאינה עומדת לבחירות פתוחות. גם אינה מתימרת לייצג ציבור כזה או אחר, מלבד החוסים בין כתליה. אגב, אני גאה להיות עובד המכללה ועם זאת להביע את דעותי בלי לקבל אישור מאף אחד.

מותר לאורי לדבר ככל העולה על רוחו, וגם לכל התנועות הקמות חדשות לבקרים. מותר לקרוא בכל מיני כינויים: חרד"ליסטים, שחורים, לבנים, ניאו ורפורמים. וכך בדיוק מותר גם לאחרים להתבטא בחופשיות.



בדיוק כמו שעמוס עוז פולט את מה שהוא רוצה או פרופסורים למיניהם. מותר להגיב, מותר לבקר. אבל לא בהתנשאות. ויכוח ודיון הם דבר רצוי. ירי ישיר – אסור. והפגנות בשביל ערוצי התקשורת, הם סתם דבר מגונה, לדעתי הפרטית.

בקיצור חברים – מי שדורש פלורליסטיות לעצמו וחופש דיבור ממשי קשה להבין למה הוא מנסה למנוע אותו מאחרים.