בשבועת האחרונים מנשבות רוחות של הרס וחורבן על הגבעות ביו"ש. רוחות אלו הינם חלק ממכלול של מאמצים לפגוע בהתיישבות היהודית ביהודה שומרון וירושלים המזרחית. שאלת ארץ ישראל כנחלתו הבלעדית של העם היהודי היא השאלה העומדת על סדר היום. חזון ארץ ישראל השלמה הוא העומד במרכז הוויכוח, ערכי ההגשמה אל מול ערכי שלום מדומה. תמצית הוויכוח מתנקזת בימים אלו לחזית ההתיישבות, חזית הציונות, חזית המדינה והעם היהודי. המאחזים ביהודה ושומרון הם חוד החנית. הם עתידה של מדינת ישראל. הם חזית התקווה להמשך ההתרחבות בארץ ישראל.
בעת האחרונה אנו שומעים קולות רבים בתוך מחנה הימין הקוראים לוותר על המאחזים בתמורה לבניה בתוך הישובים, נהייה 
תמצית הוויכוח מתנקזת בימים אלו לחזית ההתיישבות, חזית הציונות, חזית המדינה והעם היהודי. המאחזים ביהודה ושומרון הם חוד החנית
פרגמטים, כך מציעים. "נראה יותר טוב" הם אומרים, "אין ברירה" מסבירים לציבור. אובמה זה לא בוש וביבי זה לא אולמרט, והעם לא אותו עם והעולם הוא לגמרי לא אותו עולם...
אז זהו שלא! ידידי היקרים, הרצון לפגוע במאחזים הוא חלק מרצון כולל לפגוע בארץ ישראל וויתור על המאחזים הוא הסעיף הראשון בתוכנית גושי ההתיישבות. הוא הצעד הראשון להתקפלות כוללת מארץ נחלתו של העם היהודי ואסור שייקרה, ואם ייקרה אזי מחויבים אנו להמשיך בהקמה ופיתוח בכל מקום ביו"ש במאחזים בישובים ובמרחבים.
רוצים להיות פרגמטים? כן, גם אני רוצה. אז בואו נהייה פרגמטים על חשבוננו ולא על חשבון ארץ ישראל וחזונה הנצחי. למשל אפשר לבטל את וועדות הקליטה בישובים. אפשר גם לוותר על הווילות המטופחות ולעבור לגור בגבעות הזועקות לגאולתם. הנה אפשר בהחלט להיות פרגמטים.
ומה עם אמריקה ואובמה? בעניין זה אין כל שינוי, ומי שאומר אחרת טועה ומטעה. אמריקה התנגדה להקמת המדינה, ומאז עשתה ככל יכולתה להחליש את אחיזתו של העם היהודי בארצו, בששת הימים העם היהודי ניצח בזכות מסירות הנפש והחוכמה היהודית וכמובן בזכות ריבונו של עולם. במלחמת יום כיפור דרש שר החוץ האמריקאי קיסנגר להפסיק את כיתור הארמיה השלישית של מצריים. כל המלחמה הזאת פרצה בעקבות הסכמים חסרי סיכוי בין ישראל למצריים בחסות האמריקאים. את הסיוע הם שלחו לפה בגלל כשלונם ולא בגלל אהבתם לישראל.
הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר למשל הוא משונאיה הגדולים של מדינת ישראל. בוש האב איים להפסיק את הסיוע הביטחוני, קלינטון בישל ביחד עם רבין וערפאת את אוסלו, ובוש הבן הלך בדרכו של אביו עד שנפלו לו מגדלי התאומים על הראש, וחוץ מזה מפת הדרכים ואנאפוליס הן לא בדיוק תוכניות לכיבוש הר הבית. למה אני מאריך בעניין הזה פשוט בגלל שקצת יצאנו מפרופורציות בכל העניין עם אמריקה, אומות העולם מנסות להחליש את אחיזתו של עם ישראל בארץ ישראל, וזה לא השתנה כבר אלפיים שנה.
מה שכן השתנה זה שלאחר אלפיים שנה חזרנו לארץ ישראל. כן העם היהודי שב לארצו. מבפנים ומבחוץ עומדים עלינו לכלותינו, והכל מתנקז למאחזים כיוון שהמאחזים הם הדגל של ההתיישבות וההתיישבות היא הדגל של הציונות. אם נוותר על המאחזים, נוותר על זכותנו בארץ ישראל וזה לא מה שהעם רוצה, עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.
ולכן נמשיך להתרחב ולהיאבק על בניינה של הארץ. החזית אינה בגושי ההתיישבות ולא בשאלת הגידול הטבעי. החזית היא במאחזים ובשאלת ההתיישבות לאן – האם להרס וחורבן או שמא לצמיחה ובניין. צריכים אנו לענות תשובה ברורה ולומר – זו ארצנו! ככה פשוט. אין צורך לגמגם באשר לזכותנו על ארץ ישראל. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, והוא יבנה אותה ויישב אותה בכל חלקיה ולאור היום
דרך המאבק הנכונה היא פשוט להגביר את מאמצי ההתיישבות, ליזום הקמה ופיתוח של ישובים חדשים במקומות חדשים, ליזום עיבוי וגיבוי במאחזים, לבנות בלי חשבון בישובי יהודה ושומרון בגאון ובגלוי נבנה ונבנה ונבנה. כך נאמר לעם וגם לכל העולם.
כל אמירה אחרת שמשמעותה היא וויתור על מאחז זה או אחר תשמוט את הקרקע מתחת לרגלי ההתיישבות. הסכמי המאחזים נעשים שלא בסמכות ושלא ברשות ע"י הנהגות שבחרו את עצמם. אין אדם שיש לו זכות לוותר על אף חלק מארץ ישראל – לא שרון, לא רמון וגם לא גורמים בתוך המחנה.
סדר היום ביהודה ושומרון צריך להיות כזה שמשמעותו הציבורית היא מגמה של חידוש תנופת התיישבות והרחבת גבולה של ארץ ישראל.
דרך המאבק הנכונה היא פשוט להגביר את מאמצי ההתיישבות, ליזום הקמה ופיתוח של ישובים חדשים במקומות חדשים, ליזום עיבוי וגיבוי במאחזים, לבנות בלי חשבון בישובי יהודה ושומרון ולהעמיד תוכנית מדינית מפורטת עם יעדים ולוחות זמנים לפיתוח מפעל בניינה של הארץ כולה. כל פעולה אשר מסיתה את הוויכוח מהשאלה המרכזית, היא שאלת ארץ ישראל, לא נכון לעשותה, ויש בה כדי להזיק. כלים רבים ובהירים עומדים היום לרשותם של אלו הנאמנים לארץ ישראל על מנת להמשיך בדרך הבניין, העם קבע "כן להתיישבות", כן לארץ ישראל וכך יהיה.