בזמן האחרון אנו עדים לקמפיין רב-היקף, אוטו דה פה של ממש, נגד הציבור החרדי. ומדוע? הציבור החרדי הוא "טרף קל" ("דוסים", "מסריחים", "אוכלי חינם", "עלוקות" "משתמטים" וכו' וכו') – קל מאד להסית את האספסוף נגד הציבור הזה. מעבר להשגת הרייטינג, הכפשת הציבור החרדי תורמת רבות לשלילת הבסיס היהודי, התורני לזכותנו ההיסטורית על הארץ, שומטת עוד פיסת קרקע מתחת ליסודות של ישראל כמדינה יהודית. בכך נסללת בתודעת הציבור הדרך ל"מדינת כל תושביה". האם לא זאת המטרה הנסתרת של "צייד מכשפות" המתנהל לאחרונה בתקשורת?

מביאים לעם ישראל את הזעזוע התורני (תרתי משמע): מהרו, מהרו, הצגת השנה! החשוכים מכים שוב! זוועות ימי הביניים! סקנדל! אמנון לוי נגד השופט בית המשפט העליון! משחק הגמר - מורד אור נגד חופש הביטוי! מי ינצח הפעם? זכות הציבור - לדעת! 

אמנון לוי הוא ללא ספק אדם דתי, איש כת קנאי. הוא וחבריו קמים בבוקר ומתפללים לאליל שלהם. הכת הזו סוגדת למולך שלה – מולך

עברו שנים - ואז נגמר הרייטינג. נגמר? חוקי המולך ברורים – שורפים את הילד! למולך אין רחמים, לרייטינג אין מעצורים

הרייטינג. הם אוכלים צהרים ורק דאגה אחת מקלקלת את תאבונם – מה יהיה היום הרייטינג? ובערב במיטה הם ממלמלים בחצי תנומה: "רייטינג, רייטינג, רייטינג". אין להם אלוהים? יש להם! האלוהים שלהם הוא "מולך הרייטינג".

והמולך, כידוע לא חס על אף אחד – אף לא על הילדים של האלה אשר סוגדים לו. זוכרים את ילד הפלא – דוד גולדנברג? הם, סוגדי הרייטינג, הולידו אותו אי-שם בשנות ה- 80. הם העבירו אותו שבעת מדורי גיהינום (אז עוד עשו רייטינג רק בירושלים, לא רחוק מגיא בן הנום). באותה האש נשרפו כל ציפורי נפשו - התמימות, חיוך הבייבי-פייס, ההומור והחן של דודו. נשרפו? אז מה? אבל הילד מביא הרייטינג - ועוד איזה רייטינג!

עברו שנים  - ואז נגמר הרייטינג. נגמר? חוקי המולך ברורים – שורפים את הילד! למולך אין רחמים, לרייטינג אין מעצורים – אם הוא נגמר – נגמר. ודודו נשרף. נשרף באש הקנאה, התסכול ותאוות הרייטינג. והמולך? למולך זובחים חדשים: הכוכבים הנולדים והשורדים. השורדים שורדים, והלא שורדים? נשרפים.

רק רגע! דודו נשרף? מצוין! באו ונעשה מזה רייטינג!  



דודו-דודו... בסוף קיבלת את מה שחשקת בו כל כך – עמודי העיתונים שלמים עם שרטוטים של התא והמקלחת, סרטים בכל הערוצים בפריים-טיים: "האמת אודות דודו טופז"... יש רייטינג! יחי הרייטינג!

נגמר דודו – יהיה אמנון לוי עם חשיפת המפלצות מהרבנות! איך בורים-חרדים מתעללים באלמנה עגונה! איזה שואו, איזו תגלית, איזה פחד – ימי הביניים! ב-ר-ר-ר-ר. יהיה רייטינג? יהיה.

ואם המולך לא חס על הסוגדים לו, אז למה שירחם על הציבור? את הציבור צריך לזעזע – בכל מחיר ובכל תנאי. אלה חוקי המולך,

מה לעשות – כהני דת אחת לא בקיאים בדתות אחרות. מי שסוגד למולך המודרני, מי שקנאי לרייטינג, מנהגיהם של האחרים זרים לו ואף שנואים. "הטקס עצמו אינו מתאים לימינו" אמר גיבורינו, אמנון לוי

אלה חוקי הרייטינג.

האמת? מה היא חשובה? חשוב מה שמצטלם ואיך שזה מצטלם. היריקה – זה טוב. יבמה? איזה יבמה? מה זה יבמה? לא יבמה ולא נעליים! הציבור יודע מה זה "יבמה"? נו, באמת! רגע... נעליים? נעליים זה טוב – נעליים להשאיר. מה? רק נעל אחת? מצוין! זה מצטלם אפילו יותר טוב!

מה לעשות – כהני דת אחת לא בקיאים בדתות אחרות. מי שסוגד למולך המודרני, מי שקנאי לרייטינג, מנהגיהם של האחרים זרים לו ואף שנואים. "הטקס עצמו אינו מתאים לימינו" אמר גיבורינו, אמנון לוי, לכתבים. צודק, אמנון! בכלל, כל הטקסים המוזרים האלה לא מתאימים לימינו! מה זה לתקוע בקרן של איזה חיה אומללה? מי צריך את זה בימינו? ולכתוב על העורות של החיות? זה לא ארכאי? תנו לחיות לחיות! מה אתם מסתובבים שם עם המגילות האלה ועוד מנשקים אותן? בעידן האינטרנט? מי צריך את זה? וכל הבדים הלבנים האלה שאתם מלבישים על עצמכם? מה זה? זה לא פוטוגני. תסתכלו על עצמכם - איך אתם נראים? ימי הביניים! "אינו מתאים לימינו"!



ולא די בכל "החשכה" הזאת – עוד להשפיל את האלמנה המסכנה?! לא, אמנון לוי לא ייתן לזה לעבור בשתיקה. הוא יחקור, הוא יגלה את האמת ויציג אותה לציבור. יש גבול! ולציבור יש זכות: ל-ד-ע-ת!