בנאום הפתיחה למושב החורף של הכנסת אתמול נאלץ רוה"מ בנימין נתניהו להגן על כבודה של מדינת ישראל מפני קריאות בעולם להעמיד לדין מנהיגים בישראל.
ידידי השר לעניינים אסטרטגיים מר בוגי יעלון התבקש על-ידי משרד החוץ שלא לנסוע ללונדון כדי שלא להסתבך בחשש מעצר בגין "פשעי מלחמה", כביכול, במסגרת מבצע "עופרת יצוקה".
מבלי להכנס לבעייתיות ולחוסר התבונה בגישה הבסיסית שיש בבקשה מעין זו, שואל את עצמו כל אזרח ישראלי כיצד הגענו למצב זה?
במסגרת ההסברה של ממשלת שרון שגובתה במסע הסברה מאסיבי מטעמה של התקשורת עצמה, נאמר לנו שוב ושוב שיש צורך 
במסגרת ההסברה של ממשלת שרון שגובתה במסע הסברה מאסיבי מטעמה של התקשורת עצמה, נאמר לנו שוב ושוב שיש צורך מיידי בהחרבת חבל ארץ פורח ובגירושם של 10,000 ממיטב אחינו לוחמי ומיישבי הארץ הזו, כדי "להחזיר אותנו למשפחת העמים"
מיידי בהחרבת חבל ארץ פורח ובגירושם של 10,000 ממיטב אחינו לוחמי ומיישבי הארץ הזו, כדי "להחזיר אותנו למשפחת העמים" ועל-מנת "לשפר את מעמדנו בעולם". שאי אפשר להיות "עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" נטען אז במפגיע!
זה לא היה פוליטיקלי קורקט לשאול, אבל למי שהסתכן בלהחשב שוטה הכפר, והקשה, מה יהיה אם יפגיזו את ערינו מחבל הארץ החרב? הושב מיד שאז העולם יבין שאין לנו ברירה שהרי "יצאנו מעזה עד הסנטימטר האחרון".
והנה, אנו עומדים כעת 4 שנים לאחר חורבן גוש קטיף וגירוש תושביו, שנתיים אחרי המלחמה ההיא שצפוה שוטי הכפר, ומצבנו הבינלאומי רחוק מלהיות טוב כפי שהיה ערב החורבן והגירוש.
לפני הגירוש לא היה בוגי יעלון צריך לחשוש פן ייעצר על-ידי מי, שהדור של הוריו ומנהיגיו הראשונים של הצבא שהוא עצמו עמד בראשו, סילקו מן הארץ הזו לפני 60 שנה.
"על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". כיצד זה קרה לנו? למה הכל נהיה בדיוק ההיפך ממה שאמור היה להיות?
אן ספק שהחטא הגדול שחטאו בו מנהיגנו הוא ההסתכלות העכשויסטית מול ההסתכלות לטווח ארוך. נראה שאחת התשובות שיכולות להסביר את המצב האבסורדי והכמעט מייאש הזה היא שמנהיגינו בעשרים שנה האחרונות שגו בקונספציה הבסיסית לניתוח מצבנו.
שמעון פרס הבטיח לפני 20 שנה מזרח תיכון חדש. הוא הבטיח לנו שאם נפתח את שערי ארצנו בפני גדולי מרצחינו בראשות ערפאת ונצייד אותם בנשק חם, בצבא, ולבסוף במדינה נוספת על ה-22 שכבר יש בידם, יבוא לציון גואל. פרס היתל בעולם כולו. את ממשל קלינטון באמריקה הוא שיכנע להוציא את הארגון לשיחרור פלסטין (אש"ף) מרשימת ארגוני הטרור ואף לאפשר להם פתיחת משרדים בוושינגטון הבירה. כך נולד הסכם אוסלו הרצחני.
הרוצחים ששוחררו טבחו בנו. הנשק שנמסר להם כוון נגדנו (אלא נגד מי חשבו שהוא יכוון???). נחלי דם יהודי זרמו בארצנו ומשפחות רבות, למעלה מאלף, הפכו תוך זמן קצר שכולות על מזבח השלום של פרס, רבין, ביילין וחבורתם. הכל כמובן תוך התבססות טרוריסטית מאסיבית בערינו המקראיות. עד מהרה מצאנו עצמנו מתמודדים לצד השכול והיגון עם הארגון הטרוריסטי הגדול בעולם.
את אהבת העולם כמובן לא רכשנו מכיון שלפעמים העזנו להתגונן.
כשני עשורים אנו צועדים בצעדה פתטית של התקפלות והתנצלות מול אומות העולם, בכל פעם מחדש.
אין ספק שהעם נמצא כבר מזמן בעיצומו של תהליך של הפנמה כי "השלום" ההזוי והמשיחי של השמאל איננו עומד בפתח. יותר ויותר אנשים מבינים שככל שרדפנו יותר באובססיה אחר השלום, כך הוא הביא אותנו, השלום ההזוי הזה, להיות נרדפים בעצמנו ולהוצאת חוזה עלינו במעין דין רודף - מצד אומות העולם.
אפשר להלין כמה שרוצים על ההסברה הישראלית, אבל באמת שגרירינו האמונים על ההסברה נמצאים במצב בלתי אפשרי. מה תאמר לאומות העולם? שנאלצת להרוג מחבלים בעזה ולפגוע באזרחים? אם טענת שעזה אינה שלך ויצאת ממנה, למה לא תצא גם מירושלים, מחיפה, מטבריה ומצפת? וגם משדרות? אם אסור היה לדידה של ממשלת ישראל להתגונן בהיותנו בגוש קטיף, למה שיהיה מותר לאחר שנצא משם?
אומות העולם אשר גינו אותנו השכם והערב בהיותנו בגוש קטיף הן אותן אומות שגינו אותנו ערב הקמת המדינה ולא סייעו לנו בשואה. אלו אותן אומות שלא פתחו לנו את שעריהן ואף אסרו את עלייתנו ארצה שלנו. למה שלאחר שנצא מגוש קטיף הם יסכימו שנשיב לערבים כגמולם בעת שיטבחו בנו?
אין לנו אלא להשלים עם נקודת המוצא שלימדנו התנא הקדוש רבי שמעון בר-יוחאי "הלכה היא - בידוע שעשו שונא ליעקב".
בכל פעם שישראל נתקלת בלחץ מאומות עולם מגיבה ממשלתה ברפיסות ובהתקפלות. המחשבה העשוויסטית היא כאילו הקומץ ישביע את הארי, אבל למרבה ההפתעה, הארי הנוהם תמיד רעב יותר בסוף הארוחה, רעב יותר משהיה רעב לפני הארוחה הראשונה, כאשר הוגש לו הקומץ הדשן והמשביע.
אם נבחרה ממשלה בישראל המודה בארצה, המודעת לזכויותיה וחובותיה על הארץ הזו לא יתכן שהיא תמשיך בקו הישן העכשוויסטי
אין ספק שהעם נמצא כבר מזמן בעיצומו של תהליך של הפנמה כי "השלום" ההזוי והמשיחי של השמאל איננו עומד בפתח. יותר ויותר אנשים מבינים שככל שרדפנו יותר באובססיה אחר השלום, כך הוא הביא אותנו, השלום ההזוי הזה, להיות נרדפים בעצמנושקרס והביא אותנו לשאול תחתיות. וכי מישהו באמת סובר שהקפאת חייהם של 305,000 יהודי יו"ש תשביע את האומות? ומה יהא אחרי ההקפאה? וכי הם יאפשרו לנו להמשיך ללדת כאן וליישב את ילדינו כאן? וכי יסתפקו בכך? ומה על 350,000 היהודים הירושלמים שלדידן של כל אומות העולם ובראשן אמריקה, יש להקפיא אף את חייהם? ומה יהא אחרי הקפאתם? וכי אז יאהבו אותנו האומות? וכי לפני מלחמת ששת הימים הן אהבו אותנו? כן הדבר לגבי עסקת שיחרור כל אותם המחבלים שופכי הדם מאז אותו הסכם אוסלו, שממשלת ישראל עומדת לשחרר בתמורה לשיחרור חיילנו החטוף. האין השיחרור הסיטונאי הזה כרוך בחשיבה עכשוויסטית שיביא אותנו למצב חמור עשרת מונים?
החשיבה המדינית בארץ צריכה להתחלף באופן מיידי באופן קיצוני. לא עוד חשיבה על כדאיות עכשוויסטית אלא ניתוח הדברים לטווח ארוך.
נראה שהעם החל להפנים זאת, אבל חובה על הממשלה אף היא שלא להיגרר אחר הקונספציה האנכרוניסטית והמזיקה. ההתקפלות מיד אחרי הקמת הממשלה הביאה אפילו את השטן שבאומות, גרמניה, שרק 60 שנה לאחר שאולצה להפסיק את זרם גאז הציקלון בהם הרעילה את שליש עמנו ולכבות את המשרפות שבהן שרפה את גופותינו, להעיז כנגדנו בחוצפה ולדרוש את הקפאת חיינו כאן. אפילו גרמניה ששישים שנה שמרה על חובת השתיקה בכל הקשור אלינו פערה כעת את פיה בגסות. עד לכאן דירדרה אותנו מדיניות העכשוויזם.
הארץ תמשיך להתפתח כך או כך. יש מי שקובע את גורלנו הנצחי. אבל יפה שעה אחת קודם להחליף לאמץ את הקו המדיני השפוי והבלתי הזוי.
כעת אזרחי ישראל מצפים מממשלת ישראל שתאזור עוז ותעמוד איתנה מול הגלים החולפים ונזכה כולנו בקרוב שתקויים בנו במלואה ההבטחה הנבואית: "כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה".