'לאחר שאתה נלחם בלי הרף בתחושה מנוונת של היותך 'לא איש' או אז תבין מדוע אנו מתקשים לחכות. מגיע הזמן שבו ייכשל כוח הסבל, ואנשים שוב אינם משלימים עם כך שיטילו אותם לתוך תהום של אי צדק שבה ימלאם שחור עלטה של ייאוש מאכל. אני מקווה רבותיי, שתוכלו להבין כי קוצר רוחנו הוא לגיטימי ובלתי נמנע... אני מסכים עם אוגוסטינוס הקדוש שאמר כי 'חוק בלתי צודק איננו חוק כלל''.
דברים אלו כתב מרתין לותר קינג הבן בתקופת אפליית השחורים בארה"ב, ולאחר שטענו נגדו: מדוע נוהגים אתם השחורים בפזיזות 
הנפת השלט היתה הנפת הצדק, והשלמה נפלאה לשבועת האמונים. כמה מתאים היה לו היו כוחות הבטחון עומדים דום נוכח הנפת השלט ומצדיעים
ונאבקים, לפני שניסיתם דרכי הדברות ומשא ומתן? על כך ענה כי ישנו זמן בו ההידברות אינה מועילה ובו אסור להמשיך ולחכות.
לאחר שאנו מתריעים בלי הרף: הרפו מחיילי צה"ל! לאחר שאנו מתחננים בכל דרך ומקווים שמשהו רק ישמע: תנו לחיילים להלחם למען הגנת המולדת והעם, תנו להם, לאותם בחורים חדורי מוטיבציה לשמור על בטחון המדינה. אל נא תכריחום לבצע את הבלתי ניתן לביצוע, אל נא תכתימו את הגוף הצבאי בכתם פוליטי עכור! ומאחר ותחינתנו בקעה מלב דואב ואין מאזין, תבינו מדוע אנו מתקשים לחכות. תבינו מדוע חיילי שמשון חשו צורך לצרף לשבועתם מלאת ההוד את ההצהרה הגדולה: אנו נשבעים להגן ולהלחם! אנו נשבעים לשמור אמונים ולא לבגוד באחינו ובארצנו! אנו לא נפנה את חומש! הנפת השלט היתה הנפת הצדק, והשלמה נפלאה לשבועת האמונים. כמה מתאים היה לו היו כוחות הבטחון עומדים דום נוכח הנפת השלט ומצדיעים, כמה ראוי היה לו מחיאות כפיים סוערות היו ממלאות כל חלל.
אך מה רבה השערוריה כאשר מתברר כי אנשי המשטרה תלשו בפראות שלטים דומים שהונפו בקרב הקהל. אמנם הפתעה אין כאן. כבר ראינו אוטובוסים נחסמים בדרכם להפגנה למען גוש קטיף הנצור, וכבר ראינו ברוטליות נגד נערים ונערות צעירים. למדנו שלא אומרים 'קדוש קדוש קדוש', וכבר ראינו יותר מפעם אחת כי החוק אינו מה שחוקק אלא מה שראוי היה להיחקק אליבא דכמה מאנשי השמאל הקיצוני, נותני הטון.
האמנם אסור לאנשים בקהל להניף שלט מחאה באירוע ציבורי? האמנם מרגיז הדבר כל כך? עת הייתי בהשבעת הצנחנים אך לפני שבועות אחדים, ועת הטקס המרשים היה בעיצומו הונף מאחורי שלט ארוך ובולט בצבעי דגל "הגאווה": 'אנו מאה ואחד אחוז גאים בך' נכתב בגדול על השלט, אשר נפרש לעיני הציבור. שלט המכריז בפומבי על נטיותיו ו"גאוותו" המינית של אחד החיילים בטקס היא יותר מפוגעת ברגשות הציבור, אלא שאיש לא העלה בדעתו להתנפל על האוחזים בשלט ולתלשו מידם. ראויה היא הסבלנות. ראויה היא ההמנעות מתגרת חינם. האמנם? כאשר שלט מונף בקהל, כאשר מוחים אנשים בדרך כל כך חוקית, כל כך שקטה וכל כך בלתי אלימה: לא צעקות היו שם, ולא זריקות ביצים, לא דחיפות אישים, ולא ניצים, רק שלטים דוממים שהביעו רחשי לב בריאים. הללו נתלשו בגסות על ידי השוטרים במקום, ומחזיקי השלט נדחפו מהמקום. סליחה שלא הנפנו את דגל "הגאווה", סליחה שהיה זה בטעות שלט
אך מה רבה השערוריה כאשר מתברר כי אנשי המשטרה תלשו בפראות שלטים דומים שהונפו בקרב הקהל. אמנם הפתעה אין כאן. כבר ראינו אוטובוסים נחסמים בדרכם להפגנה למען גוש קטיף הנצור, וכבר ראינו ברוטליות נגד נערים ונערות צעיריםלמען שלמות הארץ והצבא.
האם הייתי מניף שלט באמצע ההשבעה? איני יודע. האם הנפת השלט היא בהכרח מועילה? גם זאת איני יכול לומר. יכול אני רק לחזור שוב ושוב על דברי מרתין לותר קינג: 'מגיע הזמן שבו יכשל כוח הסבל... קוצר רוחנו הוא לגיטימי ובלתי נמנע'. יכול אני רק לומר שכשכואב, צועקים, וכשצעקה ראויה ובלתי אלימה בעליל נסתמת ביד קשה, הכאב גדל שבעתיים. יכול אני רק לומר כי מאחר והשלטים הונפו, ומאחר והמחאה הובעה לא נותר לנו אלא לחזק את ידי החיילים, ולהפסיק להשתתף בפסטיבלי הגינוי וההצטדקות המחליאים. למדינת ישראל ולארץ ישראל יש מספיק אויבים מבית ומחוץ, הללו אינם זקוקים לעזרתנו. מוטב כי נשאר מאוחדים ונדע להצדיע למי שהרימו קול בריא וחשוב.
לא רק לשמאל זכויות במדינה הזאת. אנו בונים יחד מדינה, ו'יחד' הוא בראש ובראשונה שותפות אמת. שותפות שמשמעה: אם להומואים מותר להניף שלט, גם לאנשי הימין מותר, ואם לשמאל מותר להביע ביקורת לא נעימה בלי שיקולים של 'האם הימין אוהב אותנו או לא', ראוי שגם אנו נשתחרר משיקולים אינסופיים כאלו של 'מה יגידו' ו'איך אני נראה'.
אם אדם מאמין בדרכו ובטוח בה, אם אדם משדר יציבות ואמת, גם יריביו המרים יודעים להעריכו. אם חיילי שמשון חשו כי הצבא גדש את הסאה וששמם הפך שם נרדף למפנים ומחללי שבת, הגיע הזמן בו הם תיקנו את המצב המעוות.
ברצוני לסיים בדבריו של עמנואל שילה הנוגעים בדיוק בנקודת הבריאות והיציבות הלאומית:
" הסתערות ציבורית- תקשורתית מחודשת על הציבור הכתום מסיבה כזו או אחרת, כעת או בעתיד, צריכה למצוא אותו במצב שונה לחלוטין מהעמדה המתגוננת מתחנחנת השגרתית...ההלקאה העצמית, הקריאה הפומבית לחשבון נפש, האמצע המאשימה... מתוך המחנה... הם שהפכו את הציבור הדתי והמתנחלי לשק החבטות של המדינה"
אנו לא מתביישים בדרכנו הפוליטית, אנו לא נבליג על הוצאת מחאותינו מפרופורציה. אנו נתבע את זכותנו וחובתנו הלגיטימית לזעוק מרה בעת שבר, ונצדיע לגבורת שמשון. שמשון לא מפנים את חומש.