גירושם של הגר וישמעאל מעורר קושי עצום- הייתכן שאברהם ושרה, הצדיקים הטהורים שעושים חסד עם כל בשר ורוח והם תשתית החסד בעולמנו, מגרשים את ישמעאל סתם? הייתכן שהקב"ה תומך בגישתה של שרה אמנו ופוסק "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה!" בלי סיבה אמיתית? נדמה כי אנחנו חייבים לתור אחרי ההצדקה המוסרית לגירוש ישמעאל.
הרמב"ן בפרשת בראשית מסביר שהקב"ה לא מחליט באופן שרירותי להעביר עם ממקומו הטבעי, אלא רק אִם אותו עַם חטא לעצם מהותה של הארץ הוא יגלה ממנה. "וגן עדן, שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה, נעשה מכון לשבתו (של אדם הראשון) עד שגירש אותו חטאו משם. ואנשי דור המבול בחטאם גורשו מן העולם... אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט הא-לוקים בארץ מעולם... אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו... שגירש (ה') משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו תקיא אותם הארץ, כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם".
אם כן, "משפט האלוקים בארץ" הוא הסיבה שהקב"ה לא מסתפק בפסוק "בראשית ברא..." אלא מתאר לכל אורך ספר בראשית מדוע כל האומות גורשו מארץ ישראל, ומדוע עם ישראל כן ראוי לארץ זו.
שרה אומרת לאברהם "גרש האמה הזאת ואת בנה". יש לשים לב ששרה לא רואה בישמעאל בן של אברהם. לאברהם קשה להשלים עם אמירה זו והתורה מספרת "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו".
אומר הרמב"ן "ואלו אמרה לו (שרה לאברהם) שתגרש האמה בלבד היה עושה כרצון שרה, אבל מפני בנו חרה לו מאד ולא רצה לשמוע אליה, והקב"ה אמר לו שלא ירע בעיניו על הנער ולא על האמה כלל וישמע לקול שרה, כי ביצחק לבדו יקרא לו שמו
אומר הרמב"ן "ואלו אמרה לו (שרה לאברהם) שתגרש האמה בלבד היה עושה כרצון שרה, אבל מפני בנו חרה לו מאד ולא רצה לשמוע אליה, והקב"ה אמר לו שלא ירע בעיניו על הנער ולא על האמה כלל וישמע לקול שרה, כי ביצחק לבדו יקרא לו שמו, וישמעאל לא יקרא לו זרע".
את ההסבר לצעד של שרה אנחנו מוצאים פסוק אחד קודם "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק". למילה 'מצחק' פירושים רבים – דרישת ישמעאל לרשת את ארץ ישראל לדעת רשב"י, עבודה זרה לדעת רבי עקיבא, גילוי עריות לדעת רבי אלעזר, שפיכות דמים לדעת רבי יהושע – אולם מכנה משותף אחד: ערעור הלגיטימיות של יצחק כהמשכו של אברהם.
במדרש רבה פרשה נ"ג מובא תיאור מחריד אך רלוונטי מאוד לימינו: "אמר ליה ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקינו בשדה והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק, ועושה עצמו כאילו מצחק הדא הוא דכתיב (משלי כו) 'כמתלהלה היורה זיקים חיצים ומוות, כן איש רִמה את רעהו ואמר הלא מצחק אני', ואומר אני בו דבר לשבח אין לשון הזה של צחוק אלא לשון ירושה".
אומר המדרש שישמעאל עשה את עצמו משחק עם יצחק, אולם כוונתו הנסתרת הייתה להרוג אותו. הוא כמובן תרץ את מעשיו באמירה 'תרגעו, זה הכל בצחוק' אך אילו ניתנה לו ההזדמנות היה מוציא את זממו לפועל.
נדמה שההשוואה לימינו תעורר כעס וחוסר רצון להשלים עם האמת, אך בריחה מההתמודדות לא תועיל: הדרך מ'כאילו' ל'באמת' היא קצרה מאוד, והרי לכם המציאות ממנה אנו מתעלמים- הערבים ה'נחמדים' מסתירים את כוונותיהם האמיתיות ואומרים שכל רצונם הוא שישראל תיסוג לקו הירוק, ושישראל תתיר רק את זכות השיבה, ושתתיר להם בסך הכל לאחד משפחות, ורק שתיתן להם נשק להתמודד עם מחבלי החמאס, ורק ורק ורק...
בבואנו להתמודד עם המציאות אנו חייבים לדעת כי אין הבדל אמיתי בין הפתח, הג'יהאד האסלאמי, החמאס, החיזבאללה, הטליבן, איראן ושאר השלוחות. מדינת ישראל עומדת כיום מול מאבק קיומי על עצם הזכות שלה לקיים מדינה יהודית. המאבק אינו על שטח זה או אחר, המאבק הוא על הזהות, המאבק הוא האם בכלל תיתכן מציאות של מדינה יהודית בעולם.
התורה רומזת שבסופו של דבר גם אברהם מבין שצדקה שרה ממנו (על פי אור החיים): "וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה". כאן אברהם לא מתייחס יותר לישמעאל כבנו אלא כ'הילד'
אכן, כאשר כל קיום העם היהודי מוטל על כף המאזניים חייבים אנו להיזכר בדברי שרה ופסיקתו של הקב"ה: "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". האמת האלוקית המוחלטת מחייבת את גירושו של ישמעאל, ואין זו קפריזה של אבותינו הקדושים.
התורה רומזת שבסופו של דבר גם אברהם מבין שצדקה שרה ממנו (על פי אור החיים): "וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה". כאן אברהם לא מתייחס יותר לישמעאל כבנו אלא כ'הילד' של הגר.
בשולי הדברים, ברצוני להזכיר מעט מדבריהם של ראשי הציונות שהבינו אז את אשר אנחנו לא מבינים כיום:
דוד בן גוריון (מתוך תגובתו ל'תוכנית החלוקה'): "אם יתכן להעביר ערבים מכפר אחד לשני בתוך תחומי המנדט הבריטי – קשה למצוא איזה נימוק פוליטי או מוסרי נגד העברת אותם הערבים משטח העומד תחת שלטון יהודי לשטח שיעמוד תחת שלטון ערבי... גם מתוך חסידות יתירה וקפדנות מוסרית מכסימלית אי אפשר להתנגד להעברה, המבטיחה למועברים גם תנאים חומריים מספיקים וגם ביטחון לאומי מכסימלי".
ברל כצנלסון: "מצפוני שקט בזה לגמרי: טוב שכן רחוק מאויב קרוב. הם לא יפסידו על-ידי העברתם, ואנחנו ודאי לא. בחשבון אחרון – הרי זו רפורמה פוליטית יישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות, ובימי הפורענות התחזקתי בהכרתי, כי הדבר הזה מוכרח לבוא ביום מן הימים. אלא שלא עלה על דעתי, כי ההעברה אל מחוץ לארץ-ישראל פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי עתידים לעבור לסוריה ולעיראק".
משה שרת: "אשר לשאלת העברת האוכלוסין הערבים. אני רוצה לדחות את ההשוואה עם גרמניה. מה שגרמניה עושה ליהודים זוהי ממשלה שלוקחת אנשים וזורקת אותם החוצה, אינה דואגת מה יהיה להם, אינה מרשה להם לקחת את הונם איתם – העברה כזו לא תיתכן. עניין ההעברה כאן הוא פשוט מאוד: [...]זה לא מוכרח להיות הסכם עם כל ערבי וערבי, אבל צריך להיות הסכם עם ממשלה אחרת[...] גם כשזה יהיה בכפיה, זה יהיה מתוך פיצויים בעד הנכסים שהם משאירים פה ומתוך דאגה למצבם במקום החדש".
על מדינת ישראל לדאוג להעברה מסודרת, על ידי הסכמה בין מדינות ולא בין אישים פרטיים, תוך דאגה מקסימאלית לכל ערבי שירצה לעזוב. בשבת לך-לך פורסם ב'עולם קטן' רעיון היוזמה הישראלית של הרב בני אלון: "שאלנו את נציגי 'משלחת המועצה האירופית לגדה המערבית': 'מדוע אתם לא מציעים להם להגר?'. הם ענו: 'כי עד שישראל לא תאשר את זכות השיבה הבעיה לא תיפתר'. אמרנו: 'מסקרים רבים משמע שכ-40% מהפליטים מוכנים ללכת'. להפתעתנו הם הגיבו: 'מהיכרות עם השטח, לא 40% אלא 90% רוצים ללכת!' ".
אם כן, אין כל פסול מוסרי או מעשי בקיום היוזמה הזאת, אלא שלא רק הערבים צריכים לרצות בכך, חשוב שגם היהודים ירצו.
הרמב"ן בפרשת בראשית מסביר שהקב"ה לא מחליט באופן שרירותי להעביר עם ממקומו הטבעי, אלא רק אִם אותו עַם חטא לעצם מהותה של הארץ הוא יגלה ממנה. "וגן עדן, שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה, נעשה מכון לשבתו (של אדם הראשון) עד שגירש אותו חטאו משם. ואנשי דור המבול בחטאם גורשו מן העולם... אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט הא-לוקים בארץ מעולם... אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו... שגירש (ה') משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו תקיא אותם הארץ, כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם".
אם כן, "משפט האלוקים בארץ" הוא הסיבה שהקב"ה לא מסתפק בפסוק "בראשית ברא..." אלא מתאר לכל אורך ספר בראשית מדוע כל האומות גורשו מארץ ישראל, ומדוע עם ישראל כן ראוי לארץ זו.
שרה אומרת לאברהם "גרש האמה הזאת ואת בנה". יש לשים לב ששרה לא רואה בישמעאל בן של אברהם. לאברהם קשה להשלים עם אמירה זו והתורה מספרת "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו".
אומר הרמב"ן "ואלו אמרה לו (שרה לאברהם) שתגרש האמה בלבד היה עושה כרצון שרה, אבל מפני בנו חרה לו מאד ולא רצה לשמוע אליה, והקב"ה אמר לו שלא ירע בעיניו על הנער ולא על האמה כלל וישמע לקול שרה, כי ביצחק לבדו יקרא לו שמו
אומר הרמב"ן "ואלו אמרה לו (שרה לאברהם) שתגרש האמה בלבד היה עושה כרצון שרה, אבל מפני בנו חרה לו מאד ולא רצה לשמוע אליה, והקב"ה אמר לו שלא ירע בעיניו על הנער ולא על האמה כלל וישמע לקול שרה, כי ביצחק לבדו יקרא לו שמו, וישמעאל לא יקרא לו זרע".את ההסבר לצעד של שרה אנחנו מוצאים פסוק אחד קודם "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק". למילה 'מצחק' פירושים רבים – דרישת ישמעאל לרשת את ארץ ישראל לדעת רשב"י, עבודה זרה לדעת רבי עקיבא, גילוי עריות לדעת רבי אלעזר, שפיכות דמים לדעת רבי יהושע – אולם מכנה משותף אחד: ערעור הלגיטימיות של יצחק כהמשכו של אברהם.
במדרש רבה פרשה נ"ג מובא תיאור מחריד אך רלוונטי מאוד לימינו: "אמר ליה ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקינו בשדה והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק, ועושה עצמו כאילו מצחק הדא הוא דכתיב (משלי כו) 'כמתלהלה היורה זיקים חיצים ומוות, כן איש רִמה את רעהו ואמר הלא מצחק אני', ואומר אני בו דבר לשבח אין לשון הזה של צחוק אלא לשון ירושה".
אומר המדרש שישמעאל עשה את עצמו משחק עם יצחק, אולם כוונתו הנסתרת הייתה להרוג אותו. הוא כמובן תרץ את מעשיו באמירה 'תרגעו, זה הכל בצחוק' אך אילו ניתנה לו ההזדמנות היה מוציא את זממו לפועל.
נדמה שההשוואה לימינו תעורר כעס וחוסר רצון להשלים עם האמת, אך בריחה מההתמודדות לא תועיל: הדרך מ'כאילו' ל'באמת' היא קצרה מאוד, והרי לכם המציאות ממנה אנו מתעלמים- הערבים ה'נחמדים' מסתירים את כוונותיהם האמיתיות ואומרים שכל רצונם הוא שישראל תיסוג לקו הירוק, ושישראל תתיר רק את זכות השיבה, ושתתיר להם בסך הכל לאחד משפחות, ורק שתיתן להם נשק להתמודד עם מחבלי החמאס, ורק ורק ורק...
בבואנו להתמודד עם המציאות אנו חייבים לדעת כי אין הבדל אמיתי בין הפתח, הג'יהאד האסלאמי, החמאס, החיזבאללה, הטליבן, איראן ושאר השלוחות. מדינת ישראל עומדת כיום מול מאבק קיומי על עצם הזכות שלה לקיים מדינה יהודית. המאבק אינו על שטח זה או אחר, המאבק הוא על הזהות, המאבק הוא האם בכלל תיתכן מציאות של מדינה יהודית בעולם.
התורה רומזת שבסופו של דבר גם אברהם מבין שצדקה שרה ממנו (על פי אור החיים): "וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה". כאן אברהם לא מתייחס יותר לישמעאל כבנו אלא כ'הילד'
אכן, כאשר כל קיום העם היהודי מוטל על כף המאזניים חייבים אנו להיזכר בדברי שרה ופסיקתו של הקב"ה: "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". האמת האלוקית המוחלטת מחייבת את גירושו של ישמעאל, ואין זו קפריזה של אבותינו הקדושים.התורה רומזת שבסופו של דבר גם אברהם מבין שצדקה שרה ממנו (על פי אור החיים): "וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה". כאן אברהם לא מתייחס יותר לישמעאל כבנו אלא כ'הילד' של הגר.
בשולי הדברים, ברצוני להזכיר מעט מדבריהם של ראשי הציונות שהבינו אז את אשר אנחנו לא מבינים כיום:
דוד בן גוריון (מתוך תגובתו ל'תוכנית החלוקה'): "אם יתכן להעביר ערבים מכפר אחד לשני בתוך תחומי המנדט הבריטי – קשה למצוא איזה נימוק פוליטי או מוסרי נגד העברת אותם הערבים משטח העומד תחת שלטון יהודי לשטח שיעמוד תחת שלטון ערבי... גם מתוך חסידות יתירה וקפדנות מוסרית מכסימלית אי אפשר להתנגד להעברה, המבטיחה למועברים גם תנאים חומריים מספיקים וגם ביטחון לאומי מכסימלי".
ברל כצנלסון: "מצפוני שקט בזה לגמרי: טוב שכן רחוק מאויב קרוב. הם לא יפסידו על-ידי העברתם, ואנחנו ודאי לא. בחשבון אחרון – הרי זו רפורמה פוליטית יישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות, ובימי הפורענות התחזקתי בהכרתי, כי הדבר הזה מוכרח לבוא ביום מן הימים. אלא שלא עלה על דעתי, כי ההעברה אל מחוץ לארץ-ישראל פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי עתידים לעבור לסוריה ולעיראק".
משה שרת: "אשר לשאלת העברת האוכלוסין הערבים. אני רוצה לדחות את ההשוואה עם גרמניה. מה שגרמניה עושה ליהודים זוהי ממשלה שלוקחת אנשים וזורקת אותם החוצה, אינה דואגת מה יהיה להם, אינה מרשה להם לקחת את הונם איתם – העברה כזו לא תיתכן. עניין ההעברה כאן הוא פשוט מאוד: [...]זה לא מוכרח להיות הסכם עם כל ערבי וערבי, אבל צריך להיות הסכם עם ממשלה אחרת[...] גם כשזה יהיה בכפיה, זה יהיה מתוך פיצויים בעד הנכסים שהם משאירים פה ומתוך דאגה למצבם במקום החדש".
על מדינת ישראל לדאוג להעברה מסודרת, על ידי הסכמה בין מדינות ולא בין אישים פרטיים, תוך דאגה מקסימאלית לכל ערבי שירצה לעזוב. בשבת לך-לך פורסם ב'עולם קטן' רעיון היוזמה הישראלית של הרב בני אלון: "שאלנו את נציגי 'משלחת המועצה האירופית לגדה המערבית': 'מדוע אתם לא מציעים להם להגר?'. הם ענו: 'כי עד שישראל לא תאשר את זכות השיבה הבעיה לא תיפתר'. אמרנו: 'מסקרים רבים משמע שכ-40% מהפליטים מוכנים ללכת'. להפתעתנו הם הגיבו: 'מהיכרות עם השטח, לא 40% אלא 90% רוצים ללכת!' ".
אם כן, אין כל פסול מוסרי או מעשי בקיום היוזמה הזאת, אלא שלא רק הערבים צריכים לרצות בכך, חשוב שגם היהודים ירצו.