כשהיינו ילדים, השתעשענו פעם כמה חברים בהכנת תוכנית שתציל את מדינת ישראל: ליצור רעידת אדמה אזורית, שתגרום לכך שכל הנפט בארצות ערב יזרום מתחת לפני הקרקע לנגב. אפילו תכננו איפה כדאי שמאגר הנפט הענק הזה ימוקם: מדרום לבאר-שבע. איך בדיוק נגרום לרעידת האדמה הזאת? טוב, לא כל הפרטים הטכניים היו סגורים, אבל העיקר שהיתה תוכנית.

שר הביטחון לשעבר, שאול מופז הצטרף בשבוע שעבר לחבורה הולכת ומתרחבת של פוליטיקאים ישראלים, מימין ומשמאל, שהציגו בשנים האחרונות "תוכניות שלום". כמותם גם התוכנית החדשה של מופז ריאלית בדיוק כמו התוכנית שלנו כילדים להזרים את הנפט של כל מדינות ערב לנגב. אבל העיקר שיש תוכנית. עוד טרם דעכו אורות הפרוז'קטורים שצילמו אותו לכל ערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם וכבר התברר שמופז הוא שחקן שחמט מעולה – עם עצמו. הפלשתינים, מכל הפלגים, דחו על הסף את רעיונותיו לגביהם.

נניח לשיקולים הפוליטיים של מופז, למה בחר דווקא עתה לצאת עם "תוכנית מדינית", ומה הוא מנסה לשדר לציפי לבני. לא נחזור על הקלישאה המפורסמת של קיסינג'ר, שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים – משפט שאין מתאים ממנו גם למדיניות האמריקנית עצמה. מופז, מספר 2 של ראש האופוזיציה, הכריז שאת התוכנית הזאת הוא יקדם בתפקידו כראש ממשלה, אבל אני מוכן להסתכן בנבואה שמופז יהיה ראש ממשלה כשברוך מרזל יתמנה לראש מטה הבית הלבן. מבחינתו יש תוכנית – ואנו ננסה לבחון אותה כאן באופן ענייני, סעיף סעיף, כפי שהציג אותה במסיבת העיתונאים השבוע.

"התוכנית אומרת לפלשתינים שאנחנו מוכנים ללכת איתם למדינה פלשתינית בגבולות זמניים, שכעבור זמן הם יהיו גבולות קבע" – אמר מופז – "הדבר מעמיד אותם במבחן, האם הם מסוגלים לכך". את המבחן הזה ערכנו לפלשתינים ב-16 השנים האחרונות, והם נכשלו בו טוטאלית. לא היה "טסט" אחד שהפלשתינים עברו. הרשות הפלשתינית היא מעין מדינה זמנית בזעיר אנפין, עם פרלמנט פלשתיני בעל סמכויות חקיקה, עם קבינט פלשתיני בעל סמכויות ביצוע, עם שטח טריטוריאלי פלשתיני. ואחרי שקיבלו את כל המתנות הללו של הסכם אוסלו בחרו הפלשתינים לצאת למלחמת טרור – וכמעט איבדו את כל מה שהיה להם. מופז מציע, השד יודע למה, לחזור על האיוולת הזו בדיוק.



הפלשתינים שבים ומצהירים, וחוזרים ומדגישים, שלעולם לא יכירו בגושי ההתיישבות, שלעולם לא יסכימו להסדר שבו ישראל לא נסוגה נסיגה מלאה לקווי 67 כולל ירושלים. איזו סיבה תהיה להם לשנות פתאום את עמדתם? רק בגלל שמופז אומר?

"בשלב הראשון של התוכנית אין פינוי יישובים והיערכות צה"ל תהיה דומה לזה שקיימת עכשיו" – מציע מופז, ומעניק לפלשתינים את התירוצים הטובים ביותר לדחות את התוכניות שלו. כלומר: מופז מציע לפלשתינים פחות או יותר מה שיש להם היום. הרי ברק ואולמרט הציעו לפלשתינים הרבה יותר משמציע מופז, ונדחו.

מצד שני – טען מופז - זה ייצור יחסי אמון שיוכלו להוביל להסכמות גם בנושאי הליבה. גם את זה כבר ניסינו. הרי זה מה שאמרו לנו בתחילת תהליך אוסלו: אחרי שנקים רשות פלשתינית, אחרי שתהיה להם טריטוריה פלשתינית, כשהם ינהלו את חייהם בעצמאות כמעט מלאה, אזי ברגע שנסכים לתת לפלשתינים מדינה, הם יתפשרו בנושאי הליבה כמו ירושלים וזכות השיבה. ושוב טופחת המציאות על פנינו פעם אחר פעם.

עם הקמת המדינה הפלשתינית, אומר מופז, תוכר ריבונותה של ישראל בגושי ההתיישבות וייוצב גבולה המזרחי. איזו תמימות: הפלשתינים שבים ומצהירים, וחוזרים ומדגישים, שלעולם לא יכירו בגושי ההתיישבות, שלעולם לא יסכימו להסדר שבו ישראל לא נסוגה נסיגה מלאה לקווי 67 כולל ירושלים. איזו סיבה תהיה להם לשנות פתאום את עמדתם? רק בגלל שמופז אומר?

מופז ציין כי שטחי המדינה הפלשתינית בהסדר הקבע יתבססו בהיקפם על רוב שטחי 67'. אבל בהמשך אמר כי "כיום שטחי A ו-B מכילים 40% מהשטח וחיים שם 99.2% של האוכלוסיה הפלשתינית. אני מציע לייצר רציפות בין האזורים, שתיצור רצף של 60% מיו"ש, שם תוקם בתוך שנה המדינה הפלשתינית בגבולות זמניים".

מופז, כרמטכ"ל לשעבר ובעיקר כמפקד אוגדת איו"ש לשעבר, יודע היטב שיצירת רצף פלשתיני בין האזורים שלהם, תיצור בהכרח מובלעות יהודיות מנותקות אלו מאלו. לא מדובר רק בהתנחלויות. כך גם בסיסי הצבא ומחנותיו הפרוסים בשטח. האם החיילים ייסעו אליהם דרך המדינה הפלשתינית? איך מופז מתכנן רצף ממרכז הארץ לבקעת הירדן, למשל, אם יהיה רצף פלשתיני מג'נין לחברון? ואיך יהיה הרצף בין רמאללה לבית-לחם? דרך ירושלים? העיתונאים שהשתתפו במסיבת העיתונאים עם מופז לא שאלו  את ה"זוטות" הללו, ומופז מצידו לא התנדב ובצדק להיכנס למלכודות שלא נפרסו תחתיו.

"צפויה עמדה פלשתינית שתתנגד למדינה שאינה מבטאת את מימוש כל זכויותיהם, בעיקר מהסיבה שבראייתם הזמני יהפוך לקבוע" – ניסה מופז לשחק את ה'ריאלי' – "כדי לסלק את החששות של הפלשתינים. עלינו להתחייב לסיום המשא ומתן בנושאי הליבה, בפרק זמן מוגדר ובהסכמה למנגנון גישור בין הצדדים, זאת בכפוף למימוש האחריות המוטלת על הצד הפלשתיני". שוב: הרי היינו בסרט הזה, עם רבין ז"ל ופרס ושרון ואולמרט, וגם נתניהו. ומעולם לא הושגה הבנה או התקרבות מינימלית בנושאי הליבה. על סמך מה משוכנע

שוב התמימות ההרסנית: הרי תמיכה בינלאומית ולגיטימציה למדיניות הבטיחו לנו באותה התלהבות כשנסוגנו חד-צדדית מחבל עזה. את תוצאות הלגיטימציה הזאת ראינו בדו"ח גולדסטון על מבצע "עופרת יצוקה".

מופז שהפעם הפלשתינים יסכימו להתפשר? מופז, כאמור, לא נשאל שאלות קשות, ולא ענה ביוזמתו על מה שלא נשאל.

בסוף התהליך תגובש תוכנית לשלום אזורי התומכת ומלווה את המגעים הדו-צדדיים ובשיתוף הפעולה מול הציר הרדיקלי, גורס מופז. לאחר מכן תהיה, על פי מופז, תמיכה בינלאומית ולגיטימציה למדיניות ישראל. שוב התמימות ההרסנית: הרי תמיכה בינלאומית ולגיטימציה למדיניות הבטיחו לנו באותה התלהבות כשנסוגנו חד-צדדית מחבל עזה. את תוצאות הלגיטימציה הזאת ראינו בדו"ח גולדסטון על מבצע "עופרת יצוקה".

בנסיון לגרוף כותרת, קבע מופז שהוא מוכן לדבר עם החמאס "אם זה יפסיק את הטרור ויהיה מוכן לקבל אותנו". גם אני מוכן לדבר עם החמאס אם הוא יצטרף לאיחוד-הלאומי, יקבל את הדרישה לריבונות יהודית על כל ארץ ישראל ויהגר בהמוניו לירדן ולסעודיה.

"מה שיקבע הוא בעיקר מבחן הביצוע" – אמר מופז. אז את מבחן הביצוע הכרנו ב-16 השנים האחרונות. ראינו את מבחן הביצוע של אוסלו, כאשר אירגוני המחבלים יצאו עם הרובים שישראל העבירה להם ופתחו בירי על חיילי צה"ל.